למה חוקרים משבטים מוח של ניאנדרטלים ומה הקשר לאוטיזם

פרופ' אליסון מוטרי, שבונה רקמות מוח מתאים של שלדי ניאנדרטלים, מנסה לפענח את ההבדלים בין מוחו של האדם הקדמון ולבין מוחו של האדם המודרני • בראיון ל"גלובס", הוא מסביר מה אפשר ללמוד מהשוני בין המוחות על התפתחות אוטיזם ולמידה • האם ניתן יהיה להשיב בקרוב ניאנדרטלים מהכחדה לצורכי ניסוי? כנראה שלא, אבל השאלות האתיות על מעמדם רלוונטיות גם לניסויים שמתרחשים היום

פרופ' אליסון מוטרי/ צילומים: באדיבות פרופ' אליסון מוטרי
פרופ' אליסון מוטרי/ צילומים: באדיבות פרופ' אליסון מוטרי

בספר "ימי מטילדה" מאת אביבית משמרי, שעלילתו מתרחשת בעתיד הקרוב בישראל, חוקרים הצליחו לשבט אדם ניאנדרטלי מדנ"א של שלד מאחד הניאנדרטליים הקדומים. מחוץ לעלילת הספר, יש חוקרים הטוענים שכבר היום הדבר עשוי להיות אפשרי מבחינה עקרונית, כפי שמשבטים בעלי חיים, אבל השאלה האמיתית היא בשביל מה לעשות זאת, ואם ניאנדרטלים ישובטו, כיצד ייראו חייהם בינינו ומה יהיה מעמדם - כשל בעלי חיים או כשל בני אדם, והאם ייעודם יהיה ניסויים בלבד?

פרופ' אליסון מוטרי, ראש התוכנית לתאי גזע במכון לרפואה גנומית בבית הספר לרפואה בסן דייגו, מרגיע. "היום, למרות כל הטכנולוגיה שבידינו, אי-אפשר לשבט אדם ניאנדרטלי שלם", הוא אומר בשיחה עם "גלובס". " אף שבעבר דובר על 'פענוח הגנום הניאנדרטלי', איש לא מצא ולא פענח גנום מלא של אדם קדמון. החומר הגנטי פשוט לא משתמר באיכות מספקת בממצאים העתיקים. הפקנו רצפים חלקיים מאוד מכל אחד מהממצאים, והם אינם משתלבים לגנום שלם. עד שלא יהיה לנו קוד מקור שלם מספיק, לא ניתן יהיה לשחזר תא ניאנדרטלי וכמובן לא אדם קדמון שלם, לא משנה כמה טובה תהיה טכנולוגיית העריכה הגנטית והשיבוט שלנו. זה נכון גם לגבי פרויקט השבת הממותה. בכלל, אני מאמין שלא נראה בעתיד הקרוב 'פארקי יורה' מלאים בחיות שהוחזרו מהכחדה. אם יימצא חומר גנטי שלם ושמור בצורה מעולה, אז באמת ייפתח הדיון הזה מחדש. למדתי בביולוגיה אף פעם לא לומר שמשהו הוא בלתי אפשרי".

רקמת מוח של ניאנדרטל / צילומים: באדיבות פרופ' אליסון מוטרי
 רקמת מוח של ניאנדרטל / צילומים: באדיבות פרופ' אליסון מוטרי

פרופ' מוטרי עובד היום עם פרופ' סוונטה פאבו, המנהל את מכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, על יצירת "מוח ניאנדרטלי קטן". הם עושים זאת באמצעות שילוב של גנים שנלקחו משלדי ניאנדרטלים בתאי גזע אנושיים והרביית התאים האלה במעבדה.

מה בעצם אתם עושים בפרויקט המוח הניאנדרטלי?

"זיהינו גנים מסוימים שהם שונים אצל האדם הניאנדרטלי והאדם המודרני, ההומו ספיאנס. אנחנו מנסים לבחון מה קורה כאשר משלבים את הגנים הללו בתאי גזע של בני אדם, במקום הגנים המקבילים להם, הנמצאים רק אצל בני אדם. אנחנו מרבים את תאי הגזע הללו עד שייצרו אברוני מוח. אלה לא מוחות שלמים, כמובן, אולם אנחנו כן מצליחים ליצור צברי תאי עצב שמדברים זה עם זה ויוצרים ביניהם קשרים.

"בחרנו להתחיל בגן בשם Nova1, שיש בו הבדלים מהותיים בין בני אדם לניאנדרטלים. בחרנו בו משום שהוא אחראי על בקרה של כ-100 גנים אחרים, ולכן אנחנו חושבים שההבדל בגן הזה הוא מהותי להבדלים בין המוחות שלנו. המטרה שלנו היא לשאול מה באמת מיוחד במוח של בני אדם.

"באברוני המוח שבנינו עד עכשיו, אנחנו רואים הבדלים בין אלה שצמחו מתא אנושי לבין אלה שעברו 'ניאנדרטליזציה'. אצל בני האדם מתפתח אברון בצורת כדור יד סימטרי. במוח שמכיל גן Nova1 ניאנדרטלי, נוצר מבנה עם קיפולים יותר דומה לפופקורן. בין התאים יש פחות חיבורים ונוצרות פחות רשתות לתקשורת בין התאים".

האם מוח שעבר "ניאנדרטליזציה" דומה למוח של קוף גדול יותר מאשר למוח אדם?

"הוא ייחודי ולא לגמרי דומה - לא לזה ולא לזה, אבל בין השניים הוא באמת דומה יותר למוח של קוף ממשפחת קופי האדם".

האם יש דרך כלשהי לדעת אם כך באמת נראה מוח ניאנדרטלי?

"אין לנו דרך אחרת לדעת איך נראתה רקמת מוח ניאנדרטלי. אנחנו יודעים כיצד נראתה הגולגולת ומסיקים מכך. על בסיס זה, אומרים שגודל המוח שלהם היה דומה לשלנו, אבל יותר מאורך. אם המוח של בני האדם הוא כמו כדורגל, המוח הניאנדרטלי הוא כמו כדור פוטבול.

"אני קורא לעיסוק שלי 'נוירו-ארכיאולוגיה'. כמו הארכיאולוג הקלאסי, גם לי יש מעט מאוד מידע ואני בונה, או יותר נכון מדמיין, באמצעותו תרחישים מורכבים, ואז מנסה להוכיח או להפריך אותם באמצעות מידע חדש שאני אוסף".

מה היא מטרת המחקר שלכם?

"התחלתי בבניית אברוני מוח ככלי לחקר המוח האוטיסטי. המחשבה היא שאולי נוכל באמצעות חקר האבולוציה של המוח האנושי להבין מה בדיוק מאפשר את יכולות השפה והתקשורת הגבוהות של בני האדם, ואולי אצל אוטיסטים התפתח בצורה אחרת. ואכן, באברונים שעברו 'ניאנדרטליזציה' במעבדה יש דמיון כלשהו לאברוני מודל של מוח עם גנים של אוטיזם, כפי שאנחנו מפתחים אותו במעבדה.

"אנחנו חושבים שאם נוכל לזהות את הרכיבים הקריטיים להתפתחות הייחודית של המוח האנושי, יהיה לנו קל יותר לטפל בשיבושים שמתרחשים. לדעתי, אנשים לא מעריכים מספיק את הבנת האבולוציה של האדם ככלי למחקר רפואי".

אני מניחה שאוטיסטים ירגישו לא בנוח עם הרעיון שהם דומים לניאנדרטלים.

"אין ספק שאנשים עם אוטיזם אינם דומים לניאנדרטלים, אולם אם האוטיזם נובע מא-נורמליות כלשהי באחד הגנים שמלכתחילה נתנו לנו יתרון על פני הניאנדרטלים, זה מעניין. מוח ניאנדרטלי הוא לא בהכרח רע. אנחנו חושבים שהיו לו גם יתרונות רבים. בני האדם הרוויחו יתרונות באבולוציה שלהם והפסידו תכונות אחרות. למשל, העובדה שאנחנו הולכים זקוף מאוד מקשה עלינו בלידה ומגבירה את שיעור הסיבוכים בלידות לעומת מינים אחרים. הרווחנו דבר אחד ואיבדנו אחר".

מה הלאה מבחינת המחקר שלכם?

"למחקר ההמשך יש שני כיוונים עיקריים. האחד הוא להוסיף חתיכות נוספות של הגנום הניאנדרטלי לאברוני המוח שלנו. השני הוא לאתגר את האברונים הללו ללמידה ולראות במה שונה הלמידה שלהם לעומת אברונים של בני אדם".

איך מלמדים את האברונים?

"רשתות הנוירונים, כמו אלה של תינוקות שרק נולדו, משתנות לפי פידבק. כרגע אנחנו יודעים לרשום מידע מהתאים הללו ומשתמשים במידע הזה כדי להוליך רובוט. הכוונה היא שכאשר התא מפריש חומר מסוים, אנחנו משדרים זאת למחשב שאומר לרובוט 'תזיז את רגל ימין'. המטרה כרגע, ועוד לא הצלחנו בה, היא 'לסגור את הלופ', כלומר אם הרובוט נתקל בקיר, להחזיר חזרה מסר לתאים הללו, שישנה את פעילותם כך שהם ישנו את התגובה שלהם באופן שיגרום לרובוט ללכת בכיוון אחר".

בסופו של דבר יהיו לאברונים הללו, האנושים ואולי גם אלה עם הגנים הניאנדרטליים, תכונות חיים?

"כן. עולות כאן שאלות אתיות רבות. האם האברונים יוכלו אי פעם להיות מודעים לקיומם? הרי בכל זאת מדובר בחתיכות מוח. ואם אינם מודעים, האם זה אומר שאינם חיים? הרי גם תינוק בן יומו לא בהכרח מודע לעצמו, אבל יש לו פוטנציאל להיות אנושי, אז יש לו גם זכויות. האם העובדה שהמוחון הזה הוא יציר מלאכותי של מעבדה פירושה שתמיד נתייחס אליו כאל מוצר מלאכותי? גם אם באמת יהיו להם יכולות למידה? אלה שאלות קשות".

בכולנו יש גנים ניאנדרטליים

שאלות מהסוג הזה בדיוק מעסיקות את פרופ' ורדית רביצקי, מומחית לביואתיקה של תחום הגנטיקה והפריון מהמחלקה לרפואה חברתית ומניעתית באוניברסיטת מונטריאול. רביצקי, שייעצה למשמרי בכתיבת "ימי מטילדה", מדגישה שהשאלות שעולות בספר לגבי מעמדם האפשרי של ניאנדרטלים משובטים, שהם כרגע בגדר מדע בדיוני, שופכות אור מעניין על סוגיות אתיות הכרוכות בתרחישים יותר מוכרים, כמו הפריית מבחנה, עריכה גנטית, בינה מלאכותית ועוד. הן רלוונטיות אפילו לאורגנואידים המוחיים שמייצר פרופ' מוטרי במעבדתו.

במונחים היסטוריים, בני האדם הניאנדרטלים חיו יחסית לא מזמן, מלפני כ-200-300 אלף שנה. היכחדותם החלה לפני כ-40 אלף שנה. הם חיו במשך תקופה במקביל לבני האדם המודרניים, ולכולנו יש גנים שהגיעו מניאנדרטלים, אחרי ששני המינים כבר היו קיימים ומבודלים. כלומר, הדבר מעיד על כך ששני המינים הללו יכלו להתרבות זה עם זה, ואף עשו זאת.

מחקרים מהעת האחרונה מרמזים שהניאנדרטלים היו גם דומים לנו במראה, יותר מכפי שחשבנו בעבר. למעשה, על פי חלק מהמחקרים, אם היינו פוגשים את הניאנדרטל ברחוב, לבוש בבגדים מודרניים, כנראה לא היינו מזהים מיד שמדובר בניאנדרטל.

לגבי יכולות התקשורת שלהם, קשה לדעת עד כמה הן היו מפותחות. מחקרים כמו אלה של מוטרי וסאבו מרמזים שהם לא יכלו לתקשר כמו בני האדם המודרניים, אולם ממצאים ארכיאולוגיים מעידים שהם חיו בקהילות, לבשו בגדים, הכינו תכשיטים, השתמשו בכלים וצדו בקבוצות באופן מתואם. ייתכן שהם גם ציירו על קירות המערות. יש גם עדות לכך שהם קברו את מתיהם.

אם כך, נראה שאם אכן היינו יכולים להשיבם היינו יכולים להתייחס אליהם כאל חיות מעבדה, אף שקשה לצפות את התנהגותו של ההומו ספיאנס הגאוותן.

ניסוי בבני אדם או בבעלי חיים?

"הולדת ניאנדרטל משובט יכולה הייתה ליפול תחת הגדרה של 'ניסוי בבני אדם' או תחת הגדרה של 'ניסוי בבעלי חיים'", אומרת פרופ' רביצקי, "והכללים של הניסויים הללו הם שונים לגמרי. בניסוי בבני אדם כללי האתיקה נועדו להגן על המשתתף ויש לשאוף לקבל הסכמה מדעת. בניסוי שאינו בבני אדם, הסוגיה היא ה תועלת הניסוי ואם היא מצדיקה את הסבל הפוטנציאלי של בעל החיים.

"כאשר חושבים על שיבוט של אדם ניאנדרטלי, ההצדקה יכולה להיות הסקרנות של בני האדם המודרניים או הרצון שלנו להועיל לבריאותנו. עד היום לא הובאו לכדי קיום בני אדם בניסוי מתוך סקרנות, ולא כדי להועיל לבריאותם של בני אדם אחרים (לפחות לא באופן רשמי). לכן שאלה מרכזית תהיה מעמדם של הניאנרטלים כבני אדם".

פרופ' רביצקי מציינת שכאשר תינוקת המבחנה הראשונה נולדה, הייתה זו דוגמה ייחודית יחסית של הולדה מתוך ניסוי. איש לא שאל את לואיז ג'וי בראון, ילדת המבחנה הראשונה בעולם, אם היא מעוניינת להיוולד לתוך תרחיש שיחייב להמשיך לחקור אותה ולבדוק אותה במשך כל חייה.

לפחות במקרה הזה, הוריה קיבלו הסכמה עבורה. אם ייוולדו אי פעם ניאנדרטלים משובטים, הם ייוולדו ללא הורים ויהיו באפוטרופסות המדינה מלכתחילה. אין דוגמה לאדם כזה שנולד במסגרת ניסוי, נכון?

"נכון. אין מולידים היום ילדים ללא הורים. במקרה של הולדה מזרע שאל אדם מת, לרוב יהיה לפחות הורה אחד או סבים המתפקדים כהורים. לא הולידו עד היום בני אדם לשם קיומם כניסוי".

הולדתו של אדם ללא הורים שכנראה גם לא יוכל לתפקד בחברה האנושית מעלה שוב שאלות לגבי מעמדו המשפטי. "הסוגיה הזאת זורקת אותנו לספרות האתיקה, ששואלת 'מה נותן לאדם מעמד משפטי?' כאשר אדם מגיע למצב של 'צמח' בשל פגיעה מוחית, הוא חסר את היכולות הקוגניטיביות שמקנים לאדם בוגר את המעמד המשפטי שלו כישות משפטית, אבל הוא עדיין נחשב אדם. עדיין יש לו אישיות, Personhood, בעיני החוק ובעיני המוסר.

"אצל הניאנדרטלים, מבחינה גנטית הם לא בני אדם, וזה מה שהופך את השאלה הזאת למעניינת ברמה האתית. אנחנו מקנים לעצמנו בני האדם זכויות יתר על פני החיות, מתוך התייחסות אמורפית למודעות העצמית שלנו, לקוגניציה העדיפה שלנו. אולם אחר כך אנחנו מרחיבים את הזכויות הללו לכל מי שהוא גנטית אדם (אולי חוץ מעוברים בשלבים מוקדמים מאוד), גם אם אין לו היכולות הללו. לכן השאלה התיאורטית של מעמד הניאנדרטל תלויה בשאלה למה אנחנו נותנים כאן קדימות בהכרעה למי מגיעות זכויות אדם - לגנטיקה או ליכולות.

"כבר היום אנחנו יודעים שיש בעלי חיים שמתקשרים ביניהם, שיכולים לחוש כאב באופן פיזי ואמוציונלי. פרות חוות חרדה לפני שחיטה ומצוקה רגשית כשמפרידים אותן מהעגל. אין בעצם בעולם האמיתי הבחנה חד-משמעית בין מי שהוא אדם לבין שהוא לא אדם, אבל בחוק ובחשיבה המוסרית יש. השאלה התיאורטית על מעמד האדם הניאנדרטל בוחנת את הסוגיה הזאת בקיצון שלה. איך אנחנו מארגנים את העולם המוסרי שלנו סביב זה?"

לדברי פרופ' רביצקי, הסוגיה הזאת עולה גם לגבי כימרות - חיות שהונדס לתוכן דנ"א אנושי. אם תהונדס כמות גדולה של דנ"א אנושי לתוך עכבר או חזיר, מאיזה שלב לא נוכל עוד לומר כי אין מדובר באדם? האם מותר לקצור מחזיר כזה כליה שהונדסה להיות דומה יותר לכליה של בני אדם, כאשר גם המוח שלו דומה יותר לזה של בן אדם מאשר של חזיר לא מהונדס?

אם נוכל להבין את השפה שלהם, האם נהיה חייבים להקשיב להם? להתחשב ברצון שלהם?

"זו אכן סוגיה שעולה לגבי קופים שלמדו שפת סימנים, חיים במתחמי מחקר וחייהם הם ניסוי מתמשך. ההיגיון שלי ושל חבריי האתיקנים יגרוס לרוב שצריך לתת כמה שיותר זכויות ולהקשיב כמה שיותר, שמא היכולות הן גבוהות ממה שחשבנו".

ואם הם יאמרו, "אני לא רוצה עוד להשתתף בניסוי"?

"זכויות האדם של משתתפי ניסויים רפואיים הן להפסיק את הניסוי. אם ניתן להם זכויות אדם, הם יוכלו להפסיק את ההשתתפות שלהם בניסוי ואז נשאלת השאלה מה יהיה איתם. אמנם יש בעולם אנשים לא כשירים לחיות בחברה והחברה אחראית עליהם, אבל אם מייצרים מראש אדם שלא כשיר לחיות בחברה, חייבים לשאול את השאלה אם הניסוי לא יחזיק מעמד מאיזושהי סיבה, מה יהיה עליו?"

אז יש בכל זאת סיבה טובה כלשהי לעשות את זה?

"אני בטוחה שיהיה מה ללמוד מהניסוי. המדע לרוב מתקדם בשאלות 'למה לא', ולא 'למה כן', ואם התפיסה תהיה שהמשתתפים בניסוי לא יסבלו באופן בלתי נסבל, אז המדע כנראה יתקדם לכל מקום שאליו הוא יכול להתקדם. אני לא חושבת שהבאה לידי קיום היא לא מוסרית בהגדרה, אבל השאלה היא איזה מין קיום, והאם יש בו סבל. אם נתנהג אליהם בכבוד, אין בעיקרון סיבה שיסבלו, אבל אם מביאים יצור לידי קיום ואז כולאים אותו בבידוד כשהוא רוצה חופש וחברה - אז כן, יש בעיה מוסרית".

פרופ' רביצקי מוסיפה שהסוגיה של הולדה מתוך השתתפות בניסוי רלוונטית היום מאוד לטיפולים החדשים בעריכה גנטית, שכבר נכנסים בימים אלה לניסויים בבני אדם, או יותר נכון בעוברים. "זו הפעם הראשונה שאנחנו עורכים גנים שימשיכו לעבור לדורות הבאים, ולכן אנחנו כופים על דורות על גבי דורות קדימה השתתפות בניסוי ללא הסכמה. מדהים אותי שלא כל כך מתייחסים לכך".