מחקר: פרוביוטיקה עלולה לפגוע בשיקום המעי מאנטיביוטיקה

החוקרים שהביאו לנו את חברת DayTwo ואת המחקר שמראה כי ממתיקי סכרין יכולים לגרום סוכרת (בעכברים) ושלחם מחמצת לא עדיף מבחינת רמות הסוכר על לחם רגיל, מציגים מחקר חדש בתחום חיידקי המעי, והפעם הם מטילים ספק ביעילות התכשירים הפרוביוטיים.

פרופ' ערן סגל ופרופ' ערן אלינב ממכון ויצמן, שהפכו בשנים האחרונות שמות מוכרים בחקר חיידקי המעי, אומרים כי אף שחיידקי הפרוביוטיקה נמכרים בטענה שהם יכולים לחזק את מערכת החיסון או לתקן השפעות שליליות של אנטיביוטיקה, עד כה הדבר לא הוכח. "למעשה, לא ברור אם החיידקים הפרוביוטיים המוכנסים לגוף מצליחים ליישב את מערכת העיכול, ואם כן, כיצד הם משפיעים על בני האדם ועל המיקרוביום שלהם, כלומר, אוכלוסיית החיידקים השוכנת בגופנו", הם אומרים. המחקר נערך בשיתוף פרופ' זמיר הלפרן, מנהל חטיבת גסטרואנטרולוגיה בבית החולים איכילוב.

שני מחקרים של אלינב וסגל, שפורסמו במקביל בכתב העת המדעי Cell, מראים כי ההשפעה של 11 זנים ממשפחות החיידקים הפרוביוטיים הנפוצות ביותר משתנה מאדם לאדם, ועלולה אף להיות בלתי-רצויה באנשים מסוימים.

במחקר הראשון, עברו 25 מתנדבים אנדוסקופיה וקולונוסקופיה במטרה לדגום את הרכב חיידקי המעי שלהם ולעמוד על על פעילותם באזורי המעיים השונים. 15 מתנדבים חולקו לשתי קבוצות: הראשונה קיבלה את התכשיר הפרוביוטי, והשנייה קיבלה גלולת דֶמה (פלצבו). שלושה שבועות לאחר תחילת הטיפול עברו שוב כל המשתתפים אנדוסקופיה וקולונוסקופיה, כדי לעמוד על השינויים שחלו בגופם, ונותרו במעקב למשך חודשיים נוספים.

התוצאות מראות שמידת ההתיישבות במעי של הזנים הפרוביוטיים השתנתה באופן משמעותי מאדם לאדם. עם זאת, החוקרים הבחינו בשתי קבוצות עיקריות: קבוצת ה"מתמידים" (persisters) שבמעיהם התיישבו החיידקים הפרוביוטיים, וקבוצת ה"מתנגדים" (resisters) שסילקו את האורחים לגמרי.

צוות המחקר גילה כי אפשר לחזות לאילו מבין שתי הקבוצות ישתייך נבדק לפי ההרכב הבסיסי של חיידקי המעיים שלו טרם תחילת הטיפול, וכן לפי פרופיל ביטוי הגנים במערכת העיכול שלו.

"לא לתת פרוביוטיקה באופן גורף"

"תוצאות המחקר מצביעות על כך שפרוביוטיקה אינה צריכה להינתן באופן גורף לכלל הציבור", אומר פרופ' אלינב, "יש להתאימה לכל אדם לפי צרכיו האישיים". פרופ' סגל מוסיף: "התוצאות מצטרפות לממצאים קודמים שלנו, שחשפו תגובה אישית למזון, והדגישו את תפקידו של המיקרוביום במעיים כמקור להבדלים קליניים ייחודיים בין בני אדם".

במחקר השני התייחסו החוקרים לשילוב המקובל בין אנטיביוטיקה לפרוביוטיקה. פעמים רבות ממליצים לנו ליטול פרוביוטיקה כדי להתמודד עם השפעותיה השליליות של האנטיביוטיקה. שאלת המחקר הייתה אם בעקבות טיפול אנטיביוטי, חיידקי הפרוביוטיקה מתיישבים במעי ביתר קלות, ואם כן, מה השפעתם על הגוף המארח ועל והמיקרוביום שלו. החוקרים נתנו אנטיביוטיקה רחבת היקף ל-21 מתנדבים, שעברו לאחר מכן אנדוסקופיה וקולונוסקופיה כדי לבחון את השינויים במעיים ובמיקרוביום שלהם. בהמשך חולקו המתנדבים באקראי לשלוש קבוצות: קבוצת ה"שב וחכה", שבה נתנו למיקרוביום בגוף להתאושש בכוחות עצמו; קבוצה שקיבלה את תכשיר 11 הזנים הפרוביוטיים לאורך ארבעה שבועות; וקבוצה שטופלה ב"השתלת צואה עצמית", שנאספה מהנבדקים לפני הטיפול האנטיביוטי.

החוקרים גילו כי לאחר טיפול אנטיביוטי, החיידקים הפרוביוטיים התיישבו בקלות יחסית במעי - ודאי בהשוואה לממצאים במחקר הראשון, שבו לא ניתנה אנטיביוטיקה. עם זאת, להפתעתם, יישוב המעי מנע את חזרת פרופיל ביטוי הגנים והמיקרוביום לתצורתם המקורית, הטרום-אנטיביוטיות, במשך חודשים רבים.

השתלת צואה עצמית, לעומת זאת, הביאה ליישוב מחדש של המיקרוביום המקורי ולחזרת פרופיל ביטוי הגנים לקדמותו בתוך ימים. "ממצאים אלה", אומר פרופ' אלינב, "חושפים תופעת לוואי חדשה ומדאיגה של שימוש בפרוביוטיקה משולבת עם אנטיביוטיקה, שעשויה להיות בעלת השלכות ארוכות טווח. לעומת זאת, טיפול מותאם-אישית - שימוש בחיידקים של המטופל עצמו לצורך חידוש מלאי החיידקים במעי - ביטל לגמרי את השפעת התרופות".