העליון: בעלי דין הפונים לביהמ"ש לא יכולים להיות אלמוניים

השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי בעל אתר לשירותי זנות שהמדינה מבקשת את סגירתו אינו יכול לשלוח לביהמ"ש את עורך דינו לבדו ולא להתייצב לדיון בעצמו מחשש שייעצר

בעל אתר לשירותי מין (אתר סקס) שהמדינה מבקשת את סגירתו אינו יכול לשלוח את עורך דינו לדיון לבדו ולא להתייצב לדיון מחשש שייעצר על-ידי המשטרה - כך קבע בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו של עו"ד יעקב שקלאר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב להגביל את הגישה לאתרי אינטרנט המפרסמים שירותי זנות.

במסגרת הערעור טען עו"ד שקלאר כי יש לבטל את הצווים, וביקש כי זהותם של מפעילי האתרים תישאר חסויה. מפעילי האתרים ביקשו שלא להגיע לדיונים בעניינם ולא לחשוף את זהותם, היות שקיים חשש כי יעצרו על-ידי המשטרה - אך העליון קבע כי אין לסטות במקרה זה מעיקרון "פומביות הדיון" (הקובע כי דיונים ובעלי דין יהיו חשופים לציבור, למעט במקרים חריגים), וכי בעלי דין הפונים לבית המשפט לא יכולים להיות "אלמוניים".

המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את בקשת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה לחסימת אתרי האינטרנט, בטענה כי מדובר באתרים המפרסמים שירותי זנות בניגוד לחוק. בעלי האתר לא הגיבו לבקשה זו, והצו לחסימת האתרים ניתן בהיעדר תגובה והתייצבות מצידם.

לאחר שהתברר למדינה כי אתרי האינטרנט שהגישה אליהם הוגבלה ממשיכים לפעול מכתובת אחרת, היא פנתה שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מתוקן לפי חוק חסימת אתרים. אל הדיון שהתקיים בבקשה החדשה ביולי השנה התייצב עו"ד יעקב שקלאר, שטען כי הוא מייצג את מפעילי אתרי האינטרנט, וכי יש לבטל את הצווים שניתנו, שכן למפעילי האתרים לא ניתן יומם בבית המשפט.

בנוסף, עו"ד שקלאר ביקש כי זהותם של מפעילי האתרים, לקוחותיו, תישאר חסויה, בטענה כי הם אינם רוצים להפליל את עצמם או להיות חשופים להליכי מעצר וחקירה. המדינה התנגדה לבקשת "האנונימיות" וכן לבקשה לביטול הצווים, ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה.

בהחלטת המחוזי נקבע כי אין להתיר לבעל דין לפנות ולבקש סעד מבית המשפט מבלי לחשוף את זהותו. עוד נקבע כי ההוראות הרלוונטיות בפקודת הראיות עוסקות בזכותו של אדם להימנע מאמירת דברים שיש בהם משום הפללה עצמית, ולא בעצם החשיפה של זהותו.

עו"ד שקלאר ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון וכן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו עד לדיון בערעור. באוגוסט השנה נערך דיון במחוזי בבקשת עיכוב הביצוע, אשר במסגרתו הציע עו"ד שקלאר לחשוף בפני בית המשפט "ולעיניו בלבד" את פרטיהם של מפעילי האתרים, בכפוף להתחייבות של בית המשפט כי זהותם תישאר חסויה, וכי תוענק להם חסינות.

בית המשפט המחוזי דחה את ההצעה וקבע כי "התוצאה המעשית של קבלת המתווה המוצע על-ידי עו"ד שקלאר היא הפיכת בית המשפט לשותף לדבר עבירה, ולזאת אינני מוכן לתת יד".

בערעור בעליון טענה המדינה, באמצעות עורכי הדין שירי רום ואיתי גוהר ממחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ואפרת גולדשטיין מהמחלקה הפלילית בפרקליטות, כי הכלל לפיו בעל דין יכול להתייצב ולטעון בבית המשפט רק כאשר הוא מזדהה בשמו ובפרטיו האישיים, הוא נקודת מוצא יסודית ובסיסית לניהול הליכים משפטיים. לחיזוק טענתה, הפנתה המדינה לחיקוקים שונים המסדירים ניהול הליכים, אשר כולם מחייבים, כך נטען, את ציון פרטיו של בעל הדין.

המדינה טענה עוד כי מאחר שהמערערים לא הצביעו על כל הוראה בדין המאפשרת להם לחסות את זהותם ופרטיהם, אין מקום להכיר בבקשתם לעשות כן. עוד נטען כי נסיבות המקרה וחוסר ניקיון-כפיהם של המערערים מחייבים אף הם את דחיית הערעור על הסף.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה, תוך שהשופטת דפנה ברק-ארז מציינת כי "בית משפט זה התבקש להכיר בחריג נוסף לעיקרון פומביות הדיון - בניגוד להסדרים הקבועים בחיקוקים השונים, שבהם יש לראות לעניין זה משום 'הסדר שלילי', כהסדרים ממצים. לא זו אף זו, ערעור זה ביקש להכיר בחריג פורץ דרך - שנועד לחסות את פרטיו של מי שפונה אל בית המשפט לא רק מן 'המעגל החיצוני' של הציבור הרחב, אלא גם מן 'המעגל הפנימי' של הצדדים להליך עצמו. לכך אין בסיס בדין. כפי שהראיתי, הנושא אף מעורר קושי של ממש מהיבטו של המשפט הרצוי".

ממחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה מסרו בתגובה לפסק הדין כי "זהו פסק הדין המקיף הראשון שניתן בנוגע לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות, שנכנס לתוקף בספטמבר 2017. בית המשפט העליון מכיר בחשיבותו של החוק למאבק בפשיעה במרחב המקוון, ומכיר בכך שהוא מגלם אסטרטגיה של התמודדות ישירה עם העבירה, ולא עם מבצעהּ; עם הפרסום ולא עם המפרסם. הפעילות מכוח החוק להגבלת אתרי אינטרנט המפרסמים שירותי זנות, תכנים פדופיליים והימורים אסורים - עתידה להימשך, ובמהלך החודשים הקרובים יוגשו בקשות נוספות להסרת אתרים מעין אלה או הגבלת הגישה אליהם".