מבחינה טכנית "האדם הראשון" הוא סרט מרהיב. רגשית פחות

"האדם הראשון" הוא אחד הסרטים המרשימים של השנה בתחומי הצילום, העריכה והסאונד • אבל בפן הרגשי הוא מפוספס • ביקורת קולנוע

צילום באדיבות: Tulip Entertainment
צילום באדיבות: Tulip Entertainment

"האדם הראשון" יצא לאוויר העולם בפסטיבל ונציה האחרון, מוכן ומזומן להסתער על עונת האוסקר המתחילה לחמם את מנועיה. יחד עם "כוכב נולד", שנחשף גם הוא באותו פסטיבל יוקרתי ועם אותן מטרות בדיוק, מעיד "האדם הראשון" על חילופי העונות בבתי הקולנוע, כאשר שאריות סרטי הקיץ מתחילים לפנות את מקומם לטובת הדרמות כבדות המשקל המיועדות לקהל מבוגר יותר. "האדם הראשון" בעצם נולד עם כפית זהב הוליוודית בפה. לא רק שהוא מביא את סיפור ניצחונה של הרוח האמריקאית דרך ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט שהוביל את המרוץ לחלל בשנות ה-60 והיה לראשון שדרך על אדמת הירח, אלא שהוא מתהדר בכמה מהשמות החמים של תעשיית הסרטים, בראשם דמיאן שאזאל, שבזכות "לה לה לנד" הפך לבמאי הצעיר ביותר שזכה באוסקר, ובכוכב של אותו להיט מוזיקלי, ריאן גוסלינג בתפקיד הראשי.

בפני שאזאל וצוותו עמד אתגר לא פשוט: לרתק אותנו לסיפור שכולנו מכירים וכולנו יודעים את סופו. הרי אין פה שאלה האם ארמסטרונג הצליח במשימתו והאם חזר בשלום למשפחתו, ועל כן בחר הסרט להתרכז בשאלה איך כל זה הצליח לקרות. המרוץ לירח נגד הרוסים נתן לשאזאל הזדמנות להרים סרט שהוא כולו ספקטקל, ובאמת שדבר לא נחסך. התוצאה היא אחד הסרטים הכי מרשימים של השנה האחרונה בתחומי הצילום, העריכה והסאונד. זהו ניצחון טכני עוצר נשימה שמצריך צפייה על מסך גדול עם מערכות סאונד גדולות לא פחות, כאשר ממש אפשר להרגיש את מושבי הקולנוע רועדים יחד עם החללית שמנסה לטפס את דרכה מחוץ לאטמוספירה. אבל היתרון הגדול ביותר של הסרט מתברר גם כחיסרון המשמעותי ביותר שלו, מכיוון שבזמן שהוא מספק מעל שעתיים של פאר קולנועי, הוא גם נשכח מהתודעה במהירות מסחררת ממש דקות ספורות לאחר שהוא מסתיים.

שאזאל, כמו במאים מפורסמים אחרים, ביניהם כריסטופר נולאן ו-ווס אנדרסון, הוא יוצר שהקולנוע זורם בדמו, אשף מוחלט, אבל יש דבר מהותי שהוא פשוט לא מצליח לפענח - כל הקטע הזה של בני אדם ורגשות.

הדמויות ב"האדם הראשון" הן לא הליבה של הסרט, אלא תירוץ להפקה גדולה מהחיים, ועל כן סוחף ומלהיב ככל שיהיה, הוא נותר מרשים ברמה הטכנית ולא חוצה החוצה מהמסך אל ליבם של הצופים. "האדם הראשון" ממש זהה לגיבור שלו - מתוקתק, יעיל, קר ומיומן. יותר מדי, אפילו. וכמו ארמסטרונג שאיננו יודע איך לתקשר עם ילדיו כאשר רק המשימה לנגד עיניו, כך גם הסרט לא לגמרי יודע איך לגעת בצופיו.

באמת שאין לזלזל בהצלחה הטכנית של הסרט, אבל אולי אם שאזאל היה מפצח את הדמות הראשית שלו ומקרב אותנו אליה, היינו חווים ביתר שאת את רגעי ההתעלות והחרדה, ו"האדם הראשון" היה הופך לסרט שמטלטל גם את הצופים ולא רק את מושבי הקולנוע.