גזענות והסתה לרוב: כך הפכה הפוליטיקה המקומית לחצר האחורית של הדמוקרטיה הישראלית

נדמה שהבחירות לרשויות המקומיות מצליחות לרשום בכל פעם מחדש נקודות שפל. ובכל זאת, השבוע נרשמה עוד אחת, יוצאת דופן. בעיר רמלה כיכבה בקמפיין חוצות מודעה מטעם מועמד "הבית היהודי" הראל שוהם, בה נראית צעירה עוטה רעלה ומעליה נכתב "מחר זו יכולה להיות הבת שלך", ובדברי ההסבר לסלוגן צוין - "מאות מקרי התבוללות ברמלה ולאף אחד לא אכפת. רק בית יהודי חזק ישמור על רמלה יהודית".

 הקמפיינים המכפישים

במפלגת הבית היהודי פרסמו בתחילה תגובה רפה לשלטים, וציינו שזה נעשה על דעת הסניף המקומי.

אבל הקו האדום כבר נחצה, ועורר מהומה גדולה. השימוש במוטו יהודים-ערבים כאלמנט הכפשה עבר מהרחובות לקבוצות ווטסאפ של תושבים והוביל למסרים קשים. חברים בקבוצת ווטסאפ ברמלה קיבלו וידאו ובו נראה ראש העיר מיכאל וידל, איש תנועת הליכוד, יושב על נדנדה בגן ילדים עירוני ומעליו הכיתוב "אבו וידל. שרמלה לא תהפוך לרמאללה". ההתייחסות נעשתה על רקע החבירה הפוליטית שמיוחסת לוידל לסיעות עירוניות מן הרשימה המשותפת, תושבים ערבים, המצולמים בסרטון תוך שימוש במוזיקת מואזין ברקע.

כל זאת מדוע? וידל "חטא" בכך שהונצח בתמונה לפני כשנה כאשר נועד עם ח"כ אחמד טיבי כדי לפתור סוגיות מקומיות בנוגע לחוק המואזין.

הטירוף של מערכת הבחירות המקומיות הגיע לרמה כזו, שעצם קיומה של תמונה של ראש העיר עם ח"כ טיבי משמשת בסיס להכפשות. בקיץ הוקלט וידל מתקשר לתושבת רמלה ומזהיר אותה בבוטות שאם היא תפרסם את התמונה שלו עם טיבי - יגיש נגדה תביעת לשון הרע בגין הכפשה והסתה. להצטלם עם ח"כ טיבי זו הסתה נגד וידל, מסתבר.

רמלה אינה סיפור בודד. זו מערכת הבחירות, כך היא מתנהלת. שבועיים לקראת סוף מערכת הבחירות לרשויות המקומיות וסגנון השיח הציבורי והכפשות המועמדים אחד כלפי האחר מגיעים לשפל. אין גבולות ואין מעצורים אישיים. המועמדים לראשי ערים משמיצים ומפיקים קטעי וידאו וכרזות המלווים בשיח גזעני, אלים, מכוער. ואם ידם אינה בתוך הגועל, הרי שפעילים מקומיים עושים זאת במקומם.

כך לאחרונה הועלה קמפיין שכינה את המועמד לראשות עיריית ירושלים זאב אלקין "בוגד" ו"שמאלני". המטה ממנו יצא הקמפיין היה של משה ליאון והכרזות נצבעו בצהוב, הצבע של קמפיין עופר ברקוביץ’, כדי לנסות ולשייך למישהו אחר את הרפש. בחומרים שהועלו לאתר "כיפה" ניתן היה לזהות סימנים המשייכים את המודעות לליאון. ליאון עצמו מיהר לפרסם הודעה מסתייגת, וציין כי זו הייתה יוזמה פרטית של פעיל.

המצב הנפיץ וחציית הגבולות הוביל את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להעלות את הנושא כשפתח השבוע את כנס החורף של הכנסת. "ביקרתי באחת מערי הנגב", אמר במליאה, "אחד המתמודדים בבחירות שם פרש בפניי תמונה מזעזעת של חלק ממסעות הפרסום ברחבי הארץ - תמונות של נשים מועמדות שמושחתות, סרטוני בחירות שמשמיצים מועמדים חרדים, שמסיתים בלי הבחנה כלפי ערבים אזרחי ישראל, שמפלגים בין עולים חדשים לוותיקים. קמפיינים שלמים שמתבססים על שנאת הזר והפחד מהשונה. בכל המקומות שזה קורה יש משהו אחד משותף: ניסיון לשכנע את הציבור שיהיה יותר טוב אם רק ה’הוא’, ולא משנה מי זה אותו ‘הוא’, פשוט ייעלם מהעיר. זו אשליה מסוכנת". הוא סיכם את נאומו בבקשה: "אני קורא מכאן לכל המתמודדים, לכל המעורבים, לכל מי שיש לו עיניים לראות ולב להבין - די להסתה".

"מסתננים החוצה!", "החרדים משתלטים"

ספק אם הדברים הללו יפלו על אוזניים כרויות. בשלב המתקדם של המערכה את הרפש שנזרק לכל כיוון כבר לא ניתן לאסוף. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שישב במליאת הכנסת ושמע את נאומו של יו"ר הכנסת, נכח רק לפני שבוע באירוע הקמפיין של מועמד הליכוד למועצת עיריית תל אביב ארנון גלעדי. גלעדי, מקורב לכל צמרת הליכוד, שרים מחזרים לפתחו. כשבעלי עסקים באיזור תל אביב מבקשים להיפגש עם שרת התרבות מירי רגב, כדי לדון במצוקות המסעדנים, או להיפגש עם שר הרווחה חיים כץ - הפניות אל לשכות השרים נעשות באמצעותו ותיווכו של גלעדי. ראשי התנועה לא יכולים להתעלם ממנו.

לקראת ההצבעה ב-30 באוקטובר הגיע זמנו של גלעדי לגבות את החוב מראשי המפלגה. באירוע הקמפיין של גלעדי והליכוד ישב נתניהו לצדו, וגלעדי המשיך בהכפשת מוסלמים ומהגרי עבודה. הנה כי כן, מצד אחד אדלשטיין מזהיר מפני קמפיינים מן הסוג של "אנחנו או הם" ומן הצד השני נתניהו מגבה בשתיקתו את גלעדי וסגנונו המתלהם. וכך אמר גלעדי באירוע הפוליטי בנוכחות ראש הממשלה: "אנחנו לא נעצום את העיניים ולא נחשוש לומר. זה אנחנו או הם! נעשה הכל כדי למנוע את התפשטות התנועה האיסלמית ביפו ונמשיך לפעול ללא הרף להוצאת המסתננים מדרום תל אביב". גלעדי קרא לשמירת אופיה וצביונה של העיר העברית הראשונה, כאילו אין במרחב העיר בני מיעוטים אחרים.

באשדוד זכה סרטון בחירות של סיעת "עתיד אשדוד", בראשות אלי נכט, לתגובות זועמות ונעלבות ברשתות החברתיות. עשרות אלפי אנשים צפו בתשדיר המציג מציאות דמיונית בה הציבור החרדי משתלט על חיי התושבים החילוניים בעיר אשדוד. בחלק הדוחה ביותר בתשדיר, שחקן המתחזה לחרדי מזהיר אב לילד חרדי: "כל יום הבן שלך מסתגר באמבטיה ומתעסק בשפיכת זרע לשווא. אדוני, הגיע הזמן שנמצא לבן שלך שידך".

התסריט של הווידאו הזה, אגב, הועתק אחד לאחד מסרטון תעמולה פוליטי שנעשה השנה ברוסיה, כדי לקדם את התמיכה בולדימיר פוטין. בסרטון הרוסי ניסו להפחיד את הבוחרים שאדישותיהם תוביל לכך שהם יאלצו לעבור לחיות עם גבר נוסף במשפחה ולקיים יחסים להט"בים, בתוך הבית, בכפייה.

אשדוד עיר מפולגת, המורכבת מציבור חרדי אדוק ומציבור עולים ממדינות חבר העמים. הוויכוח על אופייה של השבת התרחש בעיר לפני כשמונה חודשים - והנה הדברים חוזרים, במצגים מכוערים, באמצעי הפחדה, בשיאה של מערכת בחירות מקומית.

המועמד נכט אמר בתגובה, כי הסרטון נועד לגרום לאנשים לצאת להצביע, להניע אנשים לפעולה. "בסך הכל מדובר בסרטון סאטירי עם מסר חד וברור, שיש לו אחיזה במציאות", הסביר נכט. הסרטון לא הוסר והוא קיים ברשת.

כאן מרססים: השחתת פני נשים

אם יש תופעה החוזרת על עצמה בכל רחבי ישראל, היא השחתת פניהן של נשים על מודעות בחירות ברחבי הארץ. בפתח תקווה, אלמונים ריססו בשחור את פניהן של גילה בן נאים ואליה קזולה, המתמודדות ברשימת הבית היהודי. המודעות שנתלו בחמישה רחובות שונים רוססו. שרת המשפטים, איילת שקד, ממנהיגות המפלגה אמרה: "כך נראית הדרת נשים. במקום שנאה וקיטוב, אני מציעה ללמוד מהבית היהודי על הובלה נשית".

גם ח"כ רחל עזריה, שפרשה לא מכבר מהמרוץ לראשות עיריית ירושלים, סבלה מהתופעה. קמפיין שלטי האוטובוסים שלה הושחת זמן קצר לאחר שעלה במהלך החגים. השבוע הושחתו גם שלטי חוצות של מתמודדות סיעת מרצ בעיר, ד"ר לורה ורטון ונילי מדרר. "התמונה הזו (של האוטובוס עם פניהן של הנשים תלושים מן המודעה - ט.ש.) משקפת את הכיעור והאלימות המגדרית שתופסת מקום במרחב הציבורי בירושלים שלנו", כתבה מדרר בעמוד הפייסבוק שלה. "זה כמעט הצחיק אותי לחשוב שנשים כל כך עוצמתיות, עד שהמבוהלים רצים אחרי האוטובוס, גוררים את רגליהם, כדי לקרוע את פנינו מהשלטים". סיעת מרצ בעיר הגישה תלונה למשטרה.

ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) מציעה להחמיר את הענישה בחוק העונשין בנוגע לעבירות מן הסוג הזה. החוק קובע כיום שלושה חודשים מאסר למשחית מודעה או שלט. מלינובסקי אומרת, שבמקרה של השחתה על רקע מגדרי יש להעלות את הענישה לשנת מאסר. "מטרת השחתה נוגדת את עקרונותיה הבסיסיים של מדינת ישראל כמדינה שוויונית ודמוקרטית", היא אומרת. "משחיתי המודעות מדגישים את רצונם להשחיר ולטשטש את הדמות הנשית המופיעה בהן, ואינם פוגעים בדמויות גבריות. מטרתם של המשחיתים היא להדיר נשים מהמרחב הציבורי".

איך מטפלים בכל זה? הדוח שנקבר

אחרי הבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 ולאור הידרדרות השיח הציבורי, הוקמה ועדה בראשות השופטת בדימוס דורית בייניש. בין חברי הוועדה היו שר המשפטים לשעבר דן מרידור, שר החינוך לשעבר יצחק לוי, פרופ’ סוזי נבות, פרופ’ קרין נהון, ושר הפנים לשעבר אופיר פינס-פז. מטרת הוועדה היתה להציע תיקונים לחוק הבחירות, דרכי תעמולה, שכן החוק משנות ה-50, הפך לבלתי רלבנטי בכל הנוגע להיבטי הקמפיינים בישראל. לאור השיפורים הטכנולוגים, מהירות הפצת המידע, היישומים ליצירת תכנים מכפישים באמצעות סרטונים, תוכנות פוטושופ ועם הפצת המידע בפייסבוק, טוויטר, ווטסאפ ואינסטגרם, ברור היה שנוצר צורך בהסדרת נורמות ברמה שונה ממה שהכרנו עד היום.

דוח בייניש נמסר לנשיא ראובן ריבלין וליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בנובמבר 2017, ונמסר לטיפולה של ועדת חוק חוקה ומשפט. אך כמו תוצרי ועדות ודוחות רבים, הוא הושלך הצידה וחברי הכנסת התעלמו ממנו.

בוועדה הציעו שינויים מרחיקי לכת, כמו אפשרות לפסול מועמדים הנוקטים בגישה גזענית בוטה, ועד הטלת אחריות אישית על יועצי הקמפיין, הפרסומאים, היחצ"נים וכל עובדי התוכן בקמפיינים. כיום מתחבאים יועצים אלה מאחורי גבו של המועמד. במקרים רבים, המועמדים שוכרים יועצים, אך מסתירים את דבר ההתקשרות עמם וכאשר עולה קמפיין נגטיבי החוצה קו אדום, זהות האנשים "היצירתיים" מוגנת. בדוח הוועדה הוצע לחייב מועמדים לזהות ולנקוב בשמם של היועצים הנשכרים על ידיהם וכך להוציא את יצרני התוכן המכפיש אל האור ולא לאפשר להם לחמוק מאחריות.

נשיא המדינה ריבלין בחר להזכיר את הדוח בנאומו במליאה השבוע. "אנחנו רואים במקומות שונים כיצד הוויכוח שהיה מקור גאוותה וחוסנה של הדמוקרטיה, הופך לעתים לפרודיה על הדמוקרטיה ולסמל לחולשתה. זוהי לא דרכנו", אמר הנשיא כשהוא מתייחס לשלל הקמפיינים הנגטיבים, אשר לצד הצורך בחופש הביטוי מציפים את המדינה במסרים מזעזעים.

חבר הוועדה ושר הפנים לשעבר, אופיר פז פינס, העומד כיום בראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת ת"א, אומר כי הוא אינו מופתע ממערכת הבחירות הזו. "להבדיל ממערכת בחירות כללית, פה יש 257 רשויות, כלומר 257 קמפיינים במקביל, כפול מספר המועמדים בעיריות ובמועצות - זו הצפה עצומה של מסרים מכפישים", אומר פינס.

לדבריו, יישום של המלצות ועדת בייניש יכול היה להוביל לשינוי "הן עכשיו בבחירות המקומיות והן בבחירות הכלליות הקרבות. התעמולה השקרית בבחירות המוניציפליות היא רק הקדימון לטירוף המערכות שיהיה בבחירות לכנסת. הכנסת חייבת לעצור זאת בחקיקה ולראות בזה משימה ראשונה במעלה למושב החורף", אומר פינס.

הוא מציין שדוח הוועדה כלל המלצות מפורשות, שיתנו מענה לפייק-ניוז ולהפצת המסרים באינטרנט. "כתבנו את חוק הבחירות (דרכי תעמולה) לגמרי מחדש. אבל הכנסת החליטה לא לחוקק".

מדוע הכנסת לא מקדמת את הנושא?
"הפרשנות שלי היא שנתניהו לא מעוניין בחוק כזה. לא הייתה שום סיבה שלא לחוקק את החוק הזה, הם פשוט היו צריכים לעשות קופי-פייסט. החוק מטיל אחריות אישית על כותבים, כל מי שמפרסם חומרים ברשתות צריך להזדהות כעובד או מתנדב קמפיין. היום פשוט יש מערב פרוע, אנרכיה מוחלטת, ואף אחד לא רוצה לטפל בזה. מי שהעלה זאת לראשונה היה השופט העליון סלים ג'ובראן, שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות בפעם הקודמת. לצערי, ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת) לא מעוניין להזיז את זה".

לדעתך המצב מחמיר בין בחירות לבחירות?
"בוודאי. האמצעים הטכנולוגיים מתרבים, המשטרה נמנעת מלאכוף בזמן בחירות, כיוון שכל דבר נתפס כפוליטי, וממילא אין להם את הכלים להתמודד. העונשים הקבועים כיום הם קלים שבקלים, ואם מחכים עד לדוח מבקר המדינה, זה לוקח שנים ומי זוכר כבר. הפשע משתלם".