"בעבר השתתפתי במחאות ובהפגנות, היום אני רוצה להיבחר ולשנות"

בסוף אפריל 2015 התפרסם באינטרנט סרטון, שבו נראים שני שוטרים מכים חייל יוצא אתיופיה ללא כל סיבה נראית לעין. לסרטון הזה היו השלכות שלא כולם ראו בזמן אמת, אך הן התגלו בימים שאחרי הפרסום. אלפי ישראלים יוצאי אתיופיה יצאו לרחובות במספר מוקדים בארץ להפגין נגד יחס המשטרה כלפיהם. למרות הקריאות להפגנות שקטות, המחאה הפכה במהרה לאלימה ונרשמו בה עשרות פצועים ועשרות עצורים. נראה שזאת הייתה נקודת מפנה בתולדות הקהילה שזכתה עד אז לתדמית של 'רגועה' או 'צייתנית'. משהו השתנה באביב 2015.

בעוד כמה ימים יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות - והן הראשונות מאז ההפגנות ונראה שמשהו השתנה. נראה שיותר ויותר יוצאי אתיופיה החליטו לקחת לידיהם את עתידם הפוליטי.

"לא מורידה יותר את הראש, עכשיו זה הזמן שלנו"

"יש התעוררות מאוד גדולה, הבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על הקהילה שלנו", אומרת מהרטה ברוך-רון, סגנית ראש עיריית תל-אביב והממונה על תיק הרווחה והשירותים החברתיים, "אנחנו צריכים להיות שותפים, אנחנו צריכים להיות במוקדי קבלת ההחלטות כדי להיטיב עם הקהילה שלנו.

"אני חושבת שההפגנה ב-2015 הייתה מאוד חשובה לקהילה. היא שינתה באופן מהותי את האופן שבו אנחנו תופסים את השירותים שאנחנו מקבלים מהמדינה ואת הזכויות שמגיעות לנו. אפשר לראות בכל תחום בחיים יותר ויותר יוצאי אתיופיה לוקחים אחריות, משתתפים ומנסים להשפיע על קבלת ההחלטות שנוגעות לקהילה".

פנטהון אספה-דויט, שמתמודד במקום השני ברשימת דרך חדשה באשדוד שהיא רשימה מעורבת, מחזק את דבריה של ברוך-רון ואומר כי "קשה למצוא את החוט המחבר בין ההתעוררות לפוליטיקה המקומית לבין מה שקרה ב-2015, אך אני חושב שיש פה איזו שהיא התפכחות של ציבור יוצאי אתיופיה. יש הבנה הולכת וגוברת שלא מיצינו את כוחה של הפוליטיקה. עכשיו אנשים מתחילים להבין שלפוליטיקה המקומית יש השפעה אדירה".

 פנטהון אספה דויט. מתמודד ברשימה לעיריית אשדוד / צילום: איל יצהר

נראה כי ההשתתפות המוגברת בפוליטיקה נובעת גם מההתבגרות של הדור הצעיר של יוצאי אתיופיה - כ-40% מהקהילה הם ילידי הארץ. תוסיפו לכך את הילדים שהגיעו לכאן צעירים וכבר יש לנו קהילה שרובה מוטמעת לגמרי בישראליות. נראה שעם איבוד המבטא, הם גם אבדו את המחסומים שעמדו בדרכם לפוליטיקה.

ברוך-רון מבוגרת מהמתחרים החדשים והיא ותיקה יותר בארץ ובפוליטיקה. היא מעולם לא רצה על הנושא ה'אתיופי', אלא התמודדה בבחירות על מקום ברשימת מרצ לעירייה ב-2013 ונבחרה. בימים אלה היא מסיימת את הקדנציה וחוזרת לחיים מחוץ לעירייה. עם זאת היא הייתה פעילה בנושאי הקהילה והיא משמשת יו"ר פורום תמרצ' - פורום חברי המועצות יוצאי קהילות אתיופיה. "הרבה מהצעירים שאנחנו מדברים עליהם הם בני 30 והם כבר כאלה שנולדו וגדלו פה. אני מהוותיקות, בגיל 10 עליתי לארץ, אבל הם ישראלים-צברים לכל דבר. ודווקא על רקע העובדה הזו, חורה יותר שאנחנו עדיין צריכים להילחם".

אני חושבת שאם עד עכשיו הממסד אמר מה צריך לעשות לקהילה, הגיע הזמן שיתנו לצעירים מהקהילה - כאלה שכבר למדו ומשכילים, אלה שגדלו ולמדו פה - לקדם נושאים שקשורים לקהילה. הם אולי מבינים טוב יותר את הקונטקסט הקהילתי, כדי להציע תוכניות יותר טובות".

אספה-דויט מספר שכיום יש בארץ 17 יוצאי אתיופיה במועצות המקומיות ולפני זה היו 13. "יש יותר ויותר אנשים שהולכים ומאחדים כוחות. הם מאחדים כוחות בינם לבין עצמם אבל גם מאחדים כוחות עם קבוצות אחרות, כי עד עכשיו הרבה מהפוליטיקאים 'הגדולים' ניצלו את החולשה במירכאות, את האי-הבנה, שוב במירכאות, של יוצאי אתיופיה. הם השתמשו בשיטת ההפחד ומשול. אבל עכשיו אנשים קצת יותר פיקחים והציבור התייאש מזה שבכל פעם מבטיחים משהו עד הבחירות, למחרת הבחירות לא קורה שום דבר".

דוגמה בולטת לדור הצעיר שמתמודד על מקום ברשויות המקומיות היא דיקלה בסופקד מיבנה. "הגעתי למסקנה שאף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה ואפשר להשפיע דרך הפוליטיקה. אפשר לשנות כשאתה יושב איפה שמקבלים את ההחלטות ואתה שותף להחלטה", היא אומרת, "מה שהניע אותי להתמודד זה שאני יודעת שאני יכולה להיות חלק ממי שאמור לקבל את ההחלטות על העתיד שלי, על העתיד של הילדים, שיהיו לי ב"ה, להיות מעורבת יותר ולקחת חלק בזה.

"בעבר השתתפתי במחאות ובהפגנות. אני ערה לדברים וזה מפריע לי. היום יש לי גם את ההבנה שאני יכולה לעשות עם זה משהו. אני יכולה ללכת להתמודד, להיבחר - ואשכרה גם לשנות".

 דקלה בסופקד. מתמודדת על מקום במועצת העיר יבנה / צילום: איל יצהר

בסופקד, בת 31 וגרה ביבנה זה 25 שנה, היא גדלה בשכונה בעיר ביחד עם 8 אחיה. היא עורכת דין וסטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב. היא מתמודדת ביחד שחר סימנה ברשימת "יבנה עיר אחת". האחת צעירה ללא מבטא, השני כבר 15 שנים בפוליטיקה המקומית, מהן 10 במועצה. כשהם שמסתובבים בשכונה מדלת לדלת נראה שבסופקד וסימנה משלימים זה את זה. סימנה עומד בראש הרשימה שיש לה נציג אחד בלבד במועצה. השנה, עם הצטרפותה של בסופקד, הם מקווים להגיע לשני נציגים. הרשימה שלהם כוללת בעיקר יוצאי אתיופיה, אבל לא רק.

נכון שיש היום ווטסאפים ורשתות חברתיות, אבל בשביל להגיע לאנשים היותר ותיקים בקהילה אין תחליף לעבודת הרגליים. סימנה ובסופקד עולים ערב ערב במדרגות השיכונים ודופקים על הדלת ומפצירים באנשים להצביע להם. "שחר יתמקד יותר באוכלוסייה מבוגרת, שזקוקה לו. הוא יודע לתקשר איתם. אני אתעסק עם החבר'ה הצעירים. יש לנו הרבה מאוד חבר'ה שיש להם הרבה מאוד בעיות.

"אני עושה סיבובים ביחד עם שחר בשטח ופוגשת צעירים שאומרים לי, 'תקשיבי דיקלה למה לנו אין מתנ"סים, מרכזי למידה וחוגים כמו בשכונה הירוקה?'. אתמול הייתי בסיור ובא אלי בחור צעיר שאומר 'בואי תסתכלי על גן השעשועים - אין לנו ברזייה, אין צל. ברגע שיהיה לנו יותר כוח במועצה, אני בטוחה שאנחנו כן נצליח לשנות".

אתם דורות אחרים, קולות שונים של הקהילה. לך יש מבטא ישראלי, את חלק מההתבגרות של הדור הצעיר, שאומר "עד כאן".

"נכון. הגיעו מים עד נפש. נמאס כל הזמן להתחנן 'תעשו לנו' - ולא משקיעים בנו ולא עושים בשבילנו ולא נותנים לנו. אז באמת די! הגיע הזמן שאנחנו נקום ונעשה בשביל עצמנו. ואני חושבת שזאת ההבנה לא רק ביבנה, אלא בכל הארץ של חבר'ה צעירים יוצאי אתיופיה, שרוצים לקחת את האחריות על החיים שלהם בידיים שלהם ולשנות".

ההליכה לפוליטיקה דורשת הקרבה?

"אני אגיד לך את האמת - קשה. כן. לא ידעתי שהעבודה כל כך קשה. אני חוזרת מהעבודה ומגיעה לפה בשבע. אני אפילו לא נכנסת הביתה וישר הולכת לסיורים בשטח ומתחילים לעבוד. שכונה-שכונה, בית-בית. עברתי את השכונה שגדלתי, את המעברה, עשינו את שכונת החרמון, עשינו את הדקל, את הערבה, אתמול עשינו את הדרור ויש לנו עוד שכונות שאנחנו צריכים להגיע אליהן עד לבחירות.

"אבל אתה נכנס אל הבתים ואתה שומע את האנשים אומרים לך בהצלחה ו'אנחנו אתכם' ו'אנחנו מאמינים בכם'. זה נותן לך אנרגיות, מוטיבציה, להמשיך עוד בית ועוד בית. וזה כיף, כיף לשמוע את זה".

יש לך תדמית של עצמך. קורה שפתאום את מסתכלת במראה ואומרת מי זאת הפוליטיקאית הזאת?

"אני לא חושבת שהבחירות למועצה המקומית זה פוליטיקה. זה הבית שלי. אני גרה פה, חיה פה 25 שנה. אני חושבת שזה יותר לדאוג לבית שלך".

את לא חושבת עוד 20 שנה פוליטיקה ארצית?

"אני לא פוסלת, לא פוסלת".

"להיות חבר מועצה זאת עבודה לא קלה בכלל וזאת עבודה בהתנדבות. דבר נוסף, להיבחר זה צעד אחד, אבל הוא לא מספיק", מסבירה ברוך-רון, "בסוף היכולת שלך לסגור עסקאות, היכולת שלך לתקשר עם חברי המועצה האחרים, קהילות אחרות ולהביא לכך שמשאבים יוקצו לטובת הקהילה שלך - היא יכולת מאוד מאוד מאתגרת. בסופו של דבר זו עבודה מאוד עדינה שקשורה ליחסים בינאישיים. בקטע הזה אני סומכת על החבר'ה הצעירים שמכירים את המנטליות ויודעים להסתדר".

הבחירות יתקיימו ממש בעוד כמה ימים ואנחנו לעיתים קרובות שוכחים שהשלטון המקומי משפיע פעמים רבות על חיינו הרבה יותר מהשלטון המרכזי. גל המתמודדים יוצאי אתיופיה ששוטף את הבחירות הנוכחיות יתבטא בסופו של דבר ביותר ייצוג במסדרונות השלטון, שבתורו יביא גם ליותר תשומת לב שלטונית לבעיות הקהילה. זה רק צעד אחד ראשון במסע, שבעצם אף לא מסתיים. 

 מהרטה ברוך רון/ צילום: תמר מצפי