נשיא ארה"ב אולי אינו אנטישמי, אבל הוא מוציא רישיונות יומיומיים לשנאה

השבוע שעבר בארצות הברית עמד בסימן שני גברים לבנים אלימים ורבי-שנאה.

אחד, סזאר גלטיירי סיוק, המתגורר בדרום פלורידה, ניסה לפגוע ב-14 אנשי ציבור, בהם שני נשיאים לשעבר, באמצעות חבילות נפץ פרימיטיביות. אף אחת מהן לא התפוצצה, אבל הן נפוצו על פני חלקים של ארה"ב, וגרמו התרגשות ניכרת.

שני, רוברט באוארז (Bowers), המתגורר במערב מדינת פנסילבניה (חלק מן המערב התיכון של ארה"ב), נכנס בשבת בבוקר אל קומת המרתף של בית הכנסת ׳עץ חיים׳, בפרוור של העיר פיטסברג, והרג אחד-עשר בני אדם. בזמן כתיבת הרשימה הזו, לפנות בוקר, זהות הנרצחים עדיין לא נודעה. סביר להניח שכולם, או כמעט כולם, יהודים. הם נכחו בטקס ברית מילה.

שני האלימים תוארו תיכף לפרסום שמותיהם כקיצונים ימניים. הראשון, מפלורידה, הוא תומך נלהב של דונלד טראמפ. השני עוין את טראמפ, מפני שאין הוא ימני די הצורך, והוא מתרועע עם יהודים.

הטנדר של הראשון מכוסה בתוויות טראמפ. הוא השתתף בעצרות בחירות של טראמפ. סרט וידיאו מראה אותו מנופף כרזה נגד סי.אן.אן, רשת הטלוויזיה השנואה על טראמפ. סי.אן.אן הייתה אחת המקבלות של חבילת נפץ מידי סיוק.

הבעלים של פיצריה בדרום פלורידה, שהעסיקה את סיוק, סיפרה אתמול שהוא נהג להביע הערצה לאדולף היטלר, ולייחל לכינונו של משטר נאצי בארה"ב.

עדיין לא נשמעו עדויות אופי על באוארז, אבל הוא השאיר בעקבותיו שובל של שנאה, בייחוד ליהודים "ילדי השטן".

"פלישת זרים, כדי להרוג את עמנו"

נראה כי המרעום שהפעיל את פצצת השנאה של באוורז היה שיירת המהגרים המרכז-אמריקאיים, המתנהלת זה השבוע השני מהונדורס אל גבול מקסיקו-ארה"ב. הנשיא טראמפ הטיל על הדמוקרטים את האחריות להתארגנות השיירה, "מפני שהם רוצים גבולות חלשים". תומכו הנאמן ניוט גינגריץ׳, לשעבר יושב ראש בית הנבחרים בוושינגטון, הכריז כי השיירה עומדת "להגדיר" את הבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס (בשישה בנובמבר).

באוארז נתקל בידיעה, שקשרה את המהגרים עם ארגון יהודי ותיק, Hias (נוסד ב-1909, אבל שורשיו טמונים בגל ההגירה הגדול של יהודים מקיסרות רוסיה לאמריקה בשלהי המאה ה-19). בעיניו זה היה אישור שהיהודים יוזמים "פלישת זרים, כדי להרוג את עמנו. אני אינני יכול לשבת בחיבוק ידיים כאשר עמי נטבח. לעזאזל איך שזה נראה. אני נכנס". והוא אמנם נכנס.

בפורומים של הימין הקיצוני האמריקאי נעשו ניסיונות נוספים לקשור ליברלים יהודיים בגל ההגירה. ציר קונגרס רפובליקאי ממדינת פלורידה, מאט גייטס (Matt Gaetz), צייץ ב-17 באוקטובר תיאוריית קונספירציה, שזורה בסימני שאלה, על מקורות המימון של השיירה, שכוונתה "לפרוץ את גבול ארה"ב בזמן הבחירות. "סורוס? עמותות (NGO's) במימון אמריקאי? זה הזמן לבדוק את המקור!" סורוס הוא כמובן ג׳ורג׳ סורוס, איש הכספים והנדבן היהודי, המממן ארגונים להגנת זכויות האדם.

מדיה חברתית של הימין הקיצוני, הנמצאת הרחק משדה הראייה של רובנו, מניבה תיאוריות קונספירציה לרוב, אשר רמזים סמויים וגלויים של אנטישמיות שזורים בהן. אין זאת אומרת בשום פנים שהימין בתור שכזה הוא אנטישמי. הרוב המכריע של חבריו ושל פעיליו הם לגיטימיים בהחלט. אבל בשנים האחרונות הם לא יצאו מגדרם לדחות את תמיכת הימין הקיצוני.

"היהודים לא יתפסו את מקומנו"

לפני קצת יותר משנה, בקיץ 2017, מאות פעילים ניאו-נאציים צעדו בסך ברחובות העיר הקטנה שרלוטסוויל במדינת וירג׳יניה, לא הרחק מן הבירה וושינגטון. הם נאספו שם כדי למחות על הכוונה להסיר אנדרטאות לגיבורי הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית. אבל הם ניצלו את ההזדמנות כדי לערוך מצעד לפידים בחזית בית כנסת מקומי, ולקרוא "היהודים לא יתפסו את מקומנו".

במהלך ההפגנות נדרסה למוות פעילת שמאל, ונפצעו שוטרים. סערת הגינויים הקיפה את רוב המערכת הפוליטית, אבל הנשיא טראמפ העדיף לטעון שהיו "אנשים טובים" בשני הצדדים. האיפיון הנדיב שנשיא ארה"ב העניק למסיתים נאציים עורר תדהמה עמוקה והניב גינויים אפילו מצד מספר רפובליקאים. יועצו הכלכלי של הנשיא, בנקאי יהודי ידוע, גארי קון (Cohn), התנער מן האיפיון, ואחר כך נאמר שהתנערותו חיסלה את סיכוייו להתמנות לנגיד הבנק המרכזי.

אין מקום להחשיד את טראמפ באופן אישי באנטישמיות. במרוצת השנים היו לו יועצים יהודיים, עורכי דין יהודיים ואפילו נכדים יהודיים. את חתנו היהודי ג׳ארד קושנר הוא מינה ליועץ מפתח בבית הלבן. אבל יש לו רקורד ברור למדי של השתמטות מגינוי אלמנטים של הימין הקיצוני בתוך מפלגתו. בקיץ 2016, בזמן מערכת הבחירות, הוא סירב למשל להתנער מדיוויד דיוק, מכחיש שואה ואנטישמי ארסי שעמד בשעתו בראש הארגון הגזעני קו-קלאס-קלאן.

"כל העסק הזה של פצצות"

תגובת הנשיא על הטבח בבית הכנסת אתמול הייתה אטית, מוזרה ומגושמת. היו נחוצים לו שני ציוצים ומסיבת עיתונאים מאולתרת לפני שהוציא מפיו את המילה "אנטישמיות". שלוש תגובותיו הראשונות לא הזכירו אפילו את המילה "יהודים". הוא הקדיש יותר זמן לביקורת על היעדר שומרים חמושים בבית הכנסת, ויותר שבח לתגובת המשטרה (בשעה שדווח על שמונה הרוגים; המספר עלה אחר כך לאחד-עשר) ולצורך בעונש מוות (אף כי יש עונש כזה, והוא אמנם מוטל במקרים כאלה).

יומיים קודם, הנשיא דיבר ברוגז על "כל העסק הזה של פצצות", אשר האט את מה שהוא חושב ל"מומנטום הגובר" של מפלגתו במערכת הבחירות.

הרטוריקה שלו מוסיפה להיות מתלהמת. התקשורת היא "אויבת העם", יריביו הם בעלי "מנת משכל נמוכה", הדמוקרטים זוממים לפתוח את גבולות אמריקה בפני פושעים אלימים, וכן הלאה. התאפקות של כמה שעות, ביום שבו התגלו חבילות הנפץ, התחלפה עד מהרה בהתקפה חזיתית. מנוי וגמור איתו שלא לשמוט את היתרון הפוליטי, אם אמנם יש לו יתרון כזה.

הטבח ב׳עץ חיים׳ מצריך חשבון נפש. חיים ומוות נשארו ביד הלשון. אין זה הזמן למליצות נבובות. אין כל מקום לפקפק בכנות צערם של בנימין נתניהו ושל שריו על הטבח, אבל הטבח אינו קלוט מן האוויר, ואינו אסון טבע. הוא קשור בהקצנה פוליטית ובקיטוב חברתי, שהם מעשי ידי אדם.

חשיכה גדולה הייתה תלויה

השגריר באו"ם דני דנון הכריז אתמול, שישראל רואה בטבח בבית הכנסת "עניין פנימי", הנוגע לה במישרים. אם כך, ישראל צריכה להרים את קולה נגד הרישיון המונפק עכשיו מעשה שיגרה בוושינגטון, מידי הנשיא ותומכיו, לשנאה, לריב ולמדון. אין די למחות על התוצאות. צריך למחות גם על הסיבות.

מאתיים יהודים נאספו במוצאי שבת בגן לאפאייט, סמוך לבית הלבן, כדי לערוך את טקס ההבדלה בין קודש לחול. הם אמרו קדיש, ואחר כך עמדו ושרו "העולם כולו הוא גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל!" היה קר וגשום, והבית הלבן היה מואר ברקע באור יקרות. אבל חשיכה גדולה הייתה תלויה בוושינגטון, ואנשים שחשבו כי מעיין דמעותיהם יבש התייפחו כילדים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny