מזירת פשע לזירת מרוץ: דורון אביגדורי, קצין מז"פ ואיש ברזל

דורון אביגדורי, קצין משטרה בכיר במז"פ ביום ואיש ברזל בשעות הפנאי (שאין לו), הקים את תחרות האולטרה מן הישראלית, שהתקיימה השבוע בפעם השלישית

דורון אביגדורי / צילום: שלומי יוסף
דורון אביגדורי / צילום: שלומי יוסף

"התחרות 'אולטרה מן רידלי ישראל על שם אבי פישר ז"ל' היא טריאתלון הסיבולת הארוך, הקשה והמאתגר ביותר שמתקיים בישראל (פעמיים וחצי איש ברזל)", אומר דורון אביגדורי, קצין מז"פ במשטרה במקצועו, טריאתלן חובב ומייסד המרוץ. בעגה המקצועית זה נקרא "מולטי סטייג' רייס" - תחרות רב-שלבית. שלושה ימים רצופים, הכוללים 515 ק"מ של ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים.

התחרות מתחילה במטולה ומסתיימת באילת. ביום הראשון שוחים 10 ק"מ בכינרת ורוכבים 145 ק"מ. הרכיבה כוללת טיפוס לגולן וחצייה של כל הגולן מצפון לדרום ולבסוף ירידה לעמק בית שאן. ביום השני רוכבים 275 ק"מ לאורך כביש 90, כביש הערבה וים המלח, ומסיימים בפארן.

"ביום השלישי רצים 85 ק"מ, ריצת שטח ברובה. בכל יום יש קאט-אוף, זמן חיתוך בינלאומי של 12 שעות כללי. אנחנו מאפשרים גם 13 שעות - עבור אלה שאיטיים יותר. אז במקום להכריז עליהם (DNF Did Not Finish), אנחנו מסמיכים אותם במקצה האתגרי ולא התחרותי.

דורון אביגדורי / צילום: שלומי יוסף
 דורון אביגדורי / צילום: שלומי יוסף

"סגן אבי פישר, שעל שמו נקראת התחרות, הוא קרוב משפחה שלי. הוא היה קצין ביחס"פ (יחידה לסילוק פצצות בחיל ההנדסה) ונהרג ב-93', כשיצא לחלץ יחידה של גולני בדרום לבנון. הוא היה ספורטאי סיבולת, לפני הצבא לקח אופניים בלי שום הכנה ורכב לאילת. היה חשוב לנו להנציח נופל. ביקשתי את רשות ההורים, חברנו לצה"ל ובתחרות בשנה שעברה, קצינים ומפקדים ליוו את קטעי הריצה במקטעים שונים, וזה נתן משהו מיוחד.

"זו תחרות בוטיק, בסך הכול 50 מתמודדים. 18 מתוכם עושים את המסלול המלא. בין המתחרים בחור מארצות הברית קטוע שתי רגליים שמתחרה באופני ידיים וכיסא גלגלים. יש לנו גם שחיין משווייץ, רץ מדנמרק, דרום אפריקאי שגר בדובאי ועוד".

התיק של דורון אביגדורי

אישי: 49, נשוי 3, מתגורר במושב ביצרון. בעל תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן בגיאוגרפיה וקרימינולוגיה ("אחרי שראיתי במקרה את 'שתיקת הכבשים' החלטתי ללמוד קרימינולוגיה. נגנבתי על זה, על הפיצוח") ותואר שני במינהל עסקים. קצין זיהוי של מחוז מרכז במשטרה, אחראי על המז"פ המחוזי.

שגרת אימונים: "פיקים של אימון יכולים להגיע עד 25-20 שעות בשבוע, מתוכן 15 בסופ"ש - 8 שעות רכיבה ביום אחד, 7 שעות ביום השני (סה"כ 100 ק"מ) וריצת נפח בין 30 ל-50 ק"מ. בשגרה אני מתאמן 15-12 שעות שבועיות. חייבים לאמן גם את הצד המנטלי. הראש הוא שריר כמו הגוף".

רזומה: "תמיד עסקתי בספורט. טיולים רגליים וטיפוס, ריצה למרחקים קצרים, סנפלינג וכו'. בגיל 30 חזרתי לרוץ עשיריות וחצאי מרתון, ובגיל 40, כנראה עם המשבר, עשיתי מרתון ראשון. בגיל 43 עשיתי את האיירון מן הראשון. אחר כך עשיתי גם איירון מן בפרנקפורט ב-2012, וב-2017 במאסטריכט-לימבורג בהולנד. ב-2015 נכנסתי לעולם האולטרה מרתונים, של 70 ו-100 ק"מ, וב-2016, כשנולדה תחרות האולטראמן בארץ, עשיתי גם אותה".

הכנה מנטלית: "יש לי כל מיני שיטות, אבל שיטת הסלמי היא מנצחת. אני אף פעם לא מסתכל על הכול. כשאני נכנס למים, אני חושב גג על היציאה מהמים. כשאני רץ, אני חושב מתי אני עובר לדו-ספרתי. אני לא מסתכל על הסוף, כי זה ידכא אותי. אתה נדרש כל הזמן לנהל את עצמך נכון מבחינת תזונה וכל שאר המדדים - הוואטים ברכיבה והדופק בריצה. ברגע שאני מסתמך על מחוזות מוכרים מבחינתי, ואני יודע שאני צריך להיות בדופק 45 ולא לעלות עליו, אז אני משתדל לדייק".

משפחה: "את אשתי ושלושת ילדיי (בני 18, 14 ו-11) הצלחתי גם לסחוף לעסק. אחרי הלידה הראשונה קניתי עגלת ריצה מארצות הברית ורצתי איתה עד מרתון שלם. בהמשך, הילדים ליווי אותי עם אופניים, והם עדיין מלווים אותי עם אופניים באימוני נפח וריצה. הם ליוו אותי גם באולטרה מן, בחלק הליווי לשחיינים. הבן שלי הוא גולש-על, בן 14, מדהים. פנומן. רוצים לתת לו חסויות, והוא גם דוגמן-על".

דיי ג'וב: "בגיל 30 התגייסתי למשטרה, למעבדה הניידת של מז"פ (סיירת המטכ"ל של מז"פ). קסם לי להיכנס לראשו של הפושע, תוך כדי שימוש באלמנטים מדעיים. מדובר בחקירות מדעיות של זירות פשע חמור. זה הכי מעניין מבחינתי, כי פה המומחיות שלי בניתוח תצורות של כתמי דם באה לידי ביטוי".

נפש: "למדתי שכל אחד צריך לדעת איך לאוורר את עצמו. היום יודעים שהנפש היא כלי קיבול ושצריך לדעת איך לרוקן אותו, אחרת - בשלב מסוים הוא יישפך. כשגייסו אותי למעבדה ניידת, המחשבה הייתה הפוכה: שאם עשית אלף זירות, אז אתה מחושל, אבל היום יודעים שזה בדיוק הפוך, כי אתה תגיע לגופה האחת המיותרת - וזה מה שיהרוג אותך נפשית. אני לא חולם על זה בלילות. אם כבר, אז על פתרונות".

טוטאליות: "האלמנט התובעני והטוטאלי נכון גם לעבודה וגם לספורט. מקפיצים אותי כל הזמן, אז אני צריך לתכנן גיבוי - מסלול שאהיה בו קרוב לרכב, קצין שיחליף אותי, מציל בבריכה שיודע לקרוא לי. מזל שיש לי סגנים. לכמה זירות פשע אספו אותי באמצע אימון. ככל שאתה יותר עסוק, אתה מוצא לעצמך יותר זמן, כי אתה מנהל את הזמן שלך טוב יותר. אז נכון, אני מתחיל הרבה ימים ב-3-2 בבוקר כדי להתאמן ולהיות ב-7 בעבודה".

עלויות: "אנחנו היינו מחאת המילקי של עולם הטריאתלון. זו תחרות חברתית שהיה לי חשוב לעשות אותה כמה שיותר זולה. בדיעבד, מימנתי את חלקה מכיסי הפרטי. התחרות ממשיכה לחרות על דגלה אג'נדה חברתית. המחיר להתחרות אצלנו הוא 1,800 שקלים בהרשמה מוקדמת. לצורך ההשוואה, בחו"ל, הרישום לתחרות איירון מן רגילה עולה מעל 2,000 דולר. רק העלויות של רכב ליווי, ציוד, לינה באכסניות נוער ותזונה מסתכמות ב-1,500 שקלים".

מוטו: "על הצמיד של האיירון מן שעליי כתובות שתי מנטרות שמסייעות לי באתגר, הראשונה: (DNF Did not finish) - זו לא אופציה, השנייה היא Shut up legs ("סתמו רגליים"), פשוט כל-כך, אבל גם הכרחי כל-כך, בעיקר כשמשתתפים באתגר שאורכו מאות קילומטרים".

יעדים: "יעד אישי - Decaman, עשר תחרויות איש ברזל בעשרה ימים. שם השחייה בבריכה והריצה בסיבוב קטן. ויש גם את Epic 5 - 5 איירונים בחמישה ימים, כל יום באי אחר בהוואי, שזו מחשבה לפנסיה. יעד כללי זה הקמת איגוד אולטרה מן בינלאומי כמו שיש היום איגוד איירון מן בינלאומי. אז אני בקשר מול תחרויות מקבילות בעולם, ואנחנו מנסים להקים איגוד בינלאומי, ולהביא את התחרות גם לארץ".

תזונה: "אני חוטא בטבעונות נטולת גלוטן. אגב, אחוז גבוה מאוד מהאולטראיסטים הם טבעונים. פעם ב... אני אוכל בשר, אבל זו טבעונות פונקציונלית, כי בשר מתעכל לאט וזה לא מתאים לאימונים. אני נמנע גם מדגים, מביצים ומחלב, ובשנתיים האחרונות אני משתדל לא לגעת בגלוטן, שזה עשה לי פלאים. מבחינת תוספי תזונה, אני צורך ספירולינה, שנחשבת לאצת-על ויש מזון טכני שאני משתמש בו באימונים: ג'לים, משקאות איזוטונים, חטיפי אנרגיה, חטיפי חלבון ומגנזיום, למרות שיש את זה גם בבננות".

רגע מכונן: "סיום תחרות האולטרה מן הראשונה ב-2015. התחרות הזו הייתה פרטית, מחתרתית והיא קרתה לגמרי במקרה. הייתי רשום עם עוד שבעה אנשים לתחרות דומה. היא בוטלה, כנראה בגלל שנרשמו אליה רק שמונה. אבל אני לא ויתרתי, והצלחתי לשכנע 4 מתוך ה-7 שאנחנו עושים את זה לבד. זו הייתה חוויה מטורפת וסיימנו עם תחושה מדהימה. בעקבות התחרות החלטתי להקים כזו בארץ. ב-2016 המטרה הייתה לסיים, ולא מדידת זמנים. השנה זה כבר לגמרי תחרותי".

פציעות: באיירון מן בפרנקפורט ב-2012 חליתי בדלקת ריאות ואשפזו אותי בטיפול נמרץ עם סיוע של מסיכת חמצן ואנטיביוטיקה לשישה ימים. שלוש מתוך חמש האונות בריאות לא עבדו. אולי בדיעבד הייתי צריך להפסיק את התחרות, אבל במבחן התוצאה אני מבסוט, כי סיימתי בקאט אוף. שאר הפציעות שהיו לי הן בעיקר אורטופדיות - קרעים בתאומים, דלקות באכילס, מתיחות בשרירים וכו'".

צרו איתנו קשר *5988