עובדי מדינה? תנהגו פחות

צריך להפעיל יוזמות כמו עבודה מהבית או תגמול על נסיעות בתחבורה ציבורית

פקקים/צילום:איל יצהר
פקקים/צילום:איל יצהר

כחצי מיליון עובדי המגזר הציבורי בישראל נוסעים מדי יום מביתם לעבודה ובחזרה, מרביתם עושים זאת ברכב פרטי. אין מקום להתפלא על כך. הרי הממשלה, שהיא המעסיקה הגדולה ביותר במשק, מעודדת את עובדיה להחזיק רכב פרטי ובכל יום לנסוע איתו אל העבודה וממנה.

כיצד? האם ידעתם שמרבית עובדי השירות הציבורי זכאים להחזרי הוצאות ביטוח ורישוי רכב, החזרי נסיעה ברכב ואפילו חנייה בחינם, אך אלו המשתמשים בתחבורה ציבורית או באופניים ואין בבעלותם רכב פרטי, אינם זכאים להטבות דומות? מבחינה כספית, אחזקת רכב עשויה להשתלם יותר מאשר התניידות בתחבורה ציבורית.

התוצאה היא שהעובדים הללו תורמים לגודש בכבישים, לזיהום אוויר, לפליטות גזי חממה, לתאונות דרכים, למטרדי רעש תחבורתי ועוד.

כל אלה באים לידי ביטוי בעלויות כלכליות עצומות המוטלות על החברה. למשל, ארגון ה-OECD מעריך את עלויות זיהום האוויר בישראל ביותר מ-7 מיליארד דולר בשנה בשל הוצאות אשפוז, הפסד ימי עבודה ועוד.

כדי לצמצם בעיות אלו, במדינות רבות בעולם ניתנת לעובדי השירות הציבורי האפשרות לעבודה מהבית. המסקנה ברורה: יש ליישם מודל זה גם בישראל. בעידן המודרני, ניתן לבצע עבודות רבות מרחוק ולכן מרבית המשרות מאפשרות לפחות יום עבודה אחד בשבוע, אשר יתבצע מהבית.

בנוסף לתועלות המשקיות, המדינה תחסוך מיליוני שקלים בחודש בעלויות חנייה, החזרי נסיעות ועלויות משרד וכמובן גם תגרום להעלאת שביעות הרצון של העובדים.

אז למה זה לא קורה? נראה שממש כמו אצל חלק מהגופים במגזר הפרטי, החשש הגדול של מקבלי ההחלטות בממשלה הוא שהעובדים ישהו בבית, אך לא יעבדו. החשש אינו מוצדק: מגוון מחקרים בנושא מצביעים על כך שהענקת אפשרות מסוימת לעבודה מהבית מגבירה ב-10% את היעילות ואת התפוקות של העובדים ביחס לעבודה במשרה מלאה במשרד ואף מפחיתה לחץ. בנוסף, העבודה מהבית מיטיבה גם עם העובדים בכך שחוסכת זמן נסיעות (לעיתים מספר שעות ביום), ומגבירה את השיוויון המגדרי בתא המשפחתי.

העבודה מהבית אינה חזות הכול, ואם כבר המדינה מאפשרת אותה, ניתן גם להוסיף עוד חבילה של צעדים לצמצום השימוש ברכב פרטי במגזר הציבורי כמו מנגנון החזר הוצאות גם למי שאין בבעלותו רכב; פדיון מנוי חנייה; הסעות עובדים מרוכזות; הקצאת מקומות חנייה מועדפים למגיעים בנסיעה שיתופית; הקמת תשתית ראויה שתאפשר הגעה למקום העבודה באופניים (כמו נקודות עגינה וטעינה, לוקרים ומקלחות) ועוד.

מיליוני ישראלים סובלים מפקקי תנועה כל יום בדרכם לעבודה. הממשלה היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק, ובכך היא קובעת נורמות בשוק העבודה. מהלך מושכל שיתחיל בממשלה, יתרחב במהרה לכלל המגזר הציבורי ולאחר מכן לכלל המשק.

כל-כך הרבה יתרונות, וכל-כך מעט להפסיד. האם יימצא בקרב מקבלי ההחלטות במשרד האוצר או בנציבות שירות המדינה הגורם שירים את הכפפה ולהתניע את המהלך?

הכותב הוא מנהל אגף תחבורה במשרד להגנת הסביבה