מנדלבליט נקט מהלך לא שגרתי תוך חשש מהצל של תיק ליברמן

ולמה משרד המשפטים מנסה ליצור את הרושם ההפוך? ראשית, היועמ"ש חושש שהקמת הצוות הנוסף תתפרש בצורה שגויה; שנית, הצוות הראשון יכול לפרש מהלך זה כהבעת חוסר אמון בעבודתם • ואולי ההחלטה האם להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה מצדיקה את המהלך? • פרשנות

היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף

משרד המשפטים אומנם אישר את חשיפת "גלובס" אתמול (ג') בדבר צוות הפרקליטים הנוסף שמפעיל היועמ"ש אביחי מנדלבליט לבדיקת תיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל האישור נעשה בלשון רפה ותוך ניסיון ליצור רושם כי מדובר בהתנהלות שגרתית של היועמ"ש בחקירות.

האמת היא שלא מדובר במהלך שגרתי של היועמ"ש. המשנה ליועמ"ש, עו"ד עמית מררי, אומנם מסייעת למנדלבליט באופן תדיר בגיבוש חוות-דעת בתיקים פליליים מרכזיים, אבל הפעם צוותו אליה שני פרקליטים בכירים שנבחרו בפינצטה והובאו במיוחד למשימת בדיקת תיקי נתניהו.

הסיבה לתגובה הרפה של משרד המשפטים ולרצון להצניע את עבודת הצוות הנוסף היא כפולה: ראשית, היועמ"ש חושש (ובצדק - כי זה כבר קורה) שהקמת הצוות הנוסף תתפרש בציבור ובתקשורת בצורה שגויה. מנדלבליט למוד ביקורת לא עניינית של "מפגיני הבימה" ואחרים, שרואים כל צעד שלו כניסיון למרוח או לטייח את חקירות נתניהו.

בנוסף, מנדלבליט חושש לעורר כעס בקרב עו"ד ליאת בן-ארי וצוותה, שעלולים לראות בשימוש בצוות פרקליטים נוסף כהבעת חוסר אמון בצוות בן-ארי - הצוות המרכזי שמלווה את החקירות, או כנגיסה בסמכויותיו.

גורמים בפרקליטות אמרו היום (ד') ל"גלובס" כי העובדה שהיועמ"ש חוזר ומדגיש באמצעות דוברות משרד המשפטים כי הוא לא הטיל על צוות מררי לגבש חוות-דעת מנוגדת לזו של בן-ארי בסגנון ה"איפכא מסתברא", נובעת בין היתר מהחשש שלו ממאבקי אגו בתוך הפרקליטות.

ומעל הקמת צוות הפרקליטים הנוסף לבחינת תיקי נתניהו מרחף כמובן גם הצל של פרשת חקירות שר הביטחון היוצא, אביגדור ליברמן. במקרה של ליברמן הקים היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין, צוות "איפכא מסתברא" בפרקליטות, שתפקידו היה להציג תזה נוגדת לזו של צוות הפרקליטים שהמליץ להעמיד לדין את ליברמן בפרשת "עמותות-הקש".

הסוף ידוע - התיק המרכזי נגד ליברמן נסגר. הוא הועמד לדין בגין פרשייה שולית, שגם ממנה יצא זכאי. וינשטיין מצדו ספג ביקורת חריפה על ההחלטה, והיא נשמעת עד היום. הדבר האחרון שמנדלבליט צריך זה שישוו בטעות את הטיפול שלו בתיקי נתניהו לטיפול של וינשטיין בתיקי ליברמן.

לסיכום ניתן לומר כי ההחלטה של היועמ"ש להיעזר בפרקליטים נוספים בעלי ניסיון רב בליטיגציה ומומחים בעבירות שוחד והפרת אמונים כיונתן קרמר ורעות גורדון, היא לגיטימית לחלוטין. אולי אפילו מתבקשת.

בסופו של דבר, שלושת תיקי נתניהו עוסקים בסוגיות מורכבות מבחינה משפטית ולעתים גם מבחינה עובדתית. האם סיקור אוהד ומוטה לטובת נבחר ציבור יכול להיחשב שוחד? האם כשנבחר ציבור מסתיר שהוא מקבל מתנות יקרות-ערך לאורך שנים מאיש עסקים שהוא גם חברו הקרוב מהווה עבירה של הפרת אמונים? שוחד? וזהו קצה הקרחון המשפטי שהפרקליטות והיועמ"ש נדרשים להמיס, בדרכם לקבל החלטה האם להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה. 

*** חזקת החפות: החקירות נגד נתניהו, שאול אלוביץ והחשודים הנוספים הן שלב ראשוני של ההליך המשפטי. עדיין לא התקבלה החלטה האם להעמידם לדין פלילי או לסגור את התיקים, ושמורה להם חזקת החפות. 

צרו איתנו קשר *5988