אקורד הסיום של אלשיך עשוי להיות תחילת סוף שלטונו של נתניהו

1. סיבה טובה לעיבוי צוות ההגנה

זה עצוב, שכן שלטון ראוי להחליף בקלפי, אבל אי-אפשר שלא להבין שאקורד הסיום של רב-ניצב רוני אלשיך כמפכ"ל המשטרה, עשוי להיות תחילת סוף שלטונו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל.

"מסקנת העל", מסיכומי רשות ניירות ערך והמשטרה היום (א') של חקירת תיק 4000 - היא שהסיכוי שנתניהו יועמד בסופו של דבר לדין פלילי, לכל הפחות בגין הפרת אמונים, הוא גדול משמעותית מהסיכוי שכל שלושת התיקים נגדו ייסגרו ויסתיימו בלא-כלום. ומצב שבו ראש ממשלה עומד לדין פלילי וממשיך לכהן בתפקידו הוא בלתי סביר.

צריך להבין שחקירות נתניהו הן לא "עוד חקירות", אלא חקירות שגויסו אליהן טובי החוקרים של המשטרה ורשות ניירות ערך, שרובם משפטנים. בנוסף, הן מלוות באופן הדוק וצמוד על-ידי צוות פרקליטים גדול ומנוסה, בראשות פרקליטת מחוז תל-אביב מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן-ארי. צוות שעמדתו כי מדובר בשוחד, כבר ידועה.

יתר על כן, התשתית הראייתית נגד נתניהו ובעלי וואלה ובזק, שאול אלוביץ, כוללת עדויות של שניים מהאנשים שהיו מהקרובים ביותר לנתניהו - ניר חפץ ושלמה פילבר, שהפכו לעדי מדינה. התשתית מגובה גם בעדות של מנכ"ל אתר וואלה לשעבר, אילן ישועה, ובעדים רבים נוספים, בהם עיתונאים; וכן בתכתובות, הודעות ווטסאפים ומיילים.

המסקנה שנתניהו יועמד כנראה לדין מתחזקת, כשמצרפים את המסקנות החד-משמעיות של המשטרה ורשות ניירות ערך בתיק 4000, להמלצות שכבר נמסרו בתיקים 1000 ו-2000, שלפיהן יש להעמיד את נתניהו לדין בגין שוחד גם בשני התיקים הללו.

ולכן, המאבק המשפטי של נתניהו מול הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יתמקד כנראה בעיקרו בשאלה - האם מערכות היחסים של נתניהו עם ארנון מילצ'ן, עם ארנון (נוני) מוזס ובעיקר עם שאול אלוביץ, מהוות שוחד - או שמדובר רק ב"הפרת אמונים" מצד נתניהו.

נתניהו כמובן לא יודה בכך, והוא ימשיך לטעון לחפות מלאה. אבל הדבר האחרון שאפשר לומר על נתניהו זה שהוא טיפש. אדם חכם ומתוחכם כמוהו יודע היטב שמצבו המשפטי מורכב וסבוך מאוד. נתניהו יודע את זה גם כשהוא ממשיך לחזור על הסיסמה חסרת הפשר ש"לא היה כלום כי אין כלום". וזוהי אחת הסיבות שבעטיין הוא החליף לאחרונה את צוות ההגנה שלו ועיבה אותו בסנגור הוותיק ולמוד הקרבות המשפטיים עו"ד נבות תל-צור.

נוסף לנתניהו, גם אלוביץ ושאר החשודים, ובצדק גמור מבחינתם, מנסים כל העת לגמד את עוצמת החשד נגדם. בא-כוחו של אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, התייחס היום להמלצות המשטרה כאל "אטריות מחוממות, ואין חדש תחת השמש".

אבל היום כבר ברור שמבחינת המשטרה, רשות ניירות ערך וגורמים בפרקליטות, אותן "אטריות מחוממות" הן חשד למתן שוחד וטובות הנאה בשווי של מאות מיליוני שקלים. זאת, כפי שאמרה מפורשות עו"ד יהודית תירוש, חברה בכירה בצוות המלווה של הפרקליטות, צוות בן-ארי, באחד מדיוני המעצר של אלוביץ.

2. מעורבות של אגו ויצרים

גם אם מסקנות המשטרה בתיק 4000 היו צפויות, יש טעם לפגם בכך שהן מתפרסמות ביום האחרון לכהונתו של רוני אלשיך כמפכ"ל המשטרה. העיתוי הוא בעייתי במובן זה שעלול להתקבל ממנו הרושם, שההחלטה אינה נקייה, ומעורבים בה אגו ויצרים. מבחינת המשטרה, כארגון שגם ככה נמצא בעין הסערה, היה חכם יותר להמתין עוד כמה ימים. זאת, כדי להימנע ממראית-עין של דעה קדומה בטיפול בתיק.

3. אובססיה מוטעית נגד התקשורת

לפני כשנתיים, ב-8 בנובמבר 2016, שודרה בתוכנית התחקירים "עובדה" כתבה על "הכוורת" שבנה סביבו ראש הממשלה נתניהו בלשכתו. התחקיר עסק בין היתר במעורבות של רעייתו שרה נתניהו בנעשה בלשכה כמו גם בהחלטות שונות שקיבל נתניהו והרקע שלהן.

הכתבה הייתה מעניינת, אבל הסוף שלה היה ממש מרתק. אילנה דיין ניצבה מול המצלמה והקריאה את התגובה שמסר ראש הממשלה לכתבה. במקום להגיב באופן ענייני לטענות נגדו, בחר נתניהו לצאת במתקפה אישית, מכוערת ומשוללת יסוד במציאות על העיתונאית הוותיקה.

"הגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פניה של אילנה דיין, שהוכיחה פעם נוספת שאין לה אפילו טיפת יושרה מקצועית", הקריאה דיין את תגובת נתניהו; והמשיכה: "אילנה דיין היא בין המובילים של 'העליהום' המתוזמר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנועד להפיל את ממשלת הימין ולהביא להקמתה של ממשלת שמאל".

"מה אומרים?", תהתה דיין בסיום הקראת התגובה, - "לא אומרים".

התגובה הזו של נתניהו מלמדת היטב על האופן הבדיוני והרדוף שבו נתניהו ראה, עודנו רואה, את התקשורת הישראלית - מי שמעז לבקר אותו או את רעייתו, מסומן באופן מיידי כאויב, וכמי שפועל ממניעים פוליטיים שנועדו להפיל את נתניהו מהשלטון. נתניהו לא יכול לקבל את העובדה, שחלק ניכר מהביקורת שנמתחת עליו היא לגיטימית שמגיעה בעקבות עבודה עיתונאית משובחת, שהיא הכרחית לתקינותו של משטר דמוקרטי.

האובססיה של נתניהו ובני משפחתו לתקשורת הישראלית היא גם זו שהובילה אותו לחצות גבולות לגיטימיים, לבגוד בשליחות הציבורית שלשמה נבחר, והיא זו שסיבכה אותו עם החוק. ראש הממשלה לקח לעצמו את תיק התקשורת, הדיח את המנכ"ל ומינה מנכ"ל חדש וצייתן (עד שהפך לעד מדינה), ופעל בסתר לכאורה מול הבעלים של "ידיעות אחרונות", כדי לזכות לסיקור אוהד, חיובי ומפרגן - לא רק ב"ביביתון", "ישראל היום" - אלא בכלי התקשורת המתחרה בו.

האובססיה הזאת של נתניהו נגד התקשורת גם גרמה לכך שבמשך 5  שנים הוא, רעייתו ומקורביו התערבו לפי החשד באופן בוטה ומתמשך ולעיתים אף יומיומי בתכנים שפורסמו על-ידי אתר החדשות וואלה, וכן ביקשו להשפיע על מינויים של נושאי משרה באתר (עורכים וכתבים). זאת, תוך כדי שימוש בקשרים שהיו להם עם שאול ואיריס אלוביץ.

בנוסף, האובססיה שלו לתקשורת חיובית, גרמה לנתניהו, לפי החשד, לקבל החלטות רגולטוריות לטובת אלוביץ וקבוצת בזק, ומתוך רצון להמשיך ולקדם את האינטרסים העסקיים של קבוצת בזק בכלל, ואלוביץ בפרט.

בהסתבכות של נתניהו בתיקים 2000 ו-4000 יש אלמנט טרגי מבחינתו - דומה כי בניסיונות שלו לשנות לטובתו את סיקור פועלו בוואלה וב"ידיעות אחרונות", נתניהו ייחס בטעות עוצמה מוגזמת לתקשורת. נתניהו הוא פופולרי בקרב הציבור הישראלי, ואם הוא היה רואה את המציאות נכוחה, הוא היה מבין שלתקשורת אין השפעה כה רבה על דעת הקהל.

אמרנו אלמנט טרגי מבחינת נתניהו - אבל ההסתבכות שלו היא במידה מסוימת טרגית גם מבחינת החברה הישראלית: נתניהו הוא הפוליטיקאי המוכשר ביותר שצמח כאן ב-20 השנה האחרונות. הוא כריזמטי, חכם ואלוף בגיוס דעת הקהל לטובתו. אם רק היה מתעסק פחות בדימוי שלו ושל משפחתו בתקשורת, ובשיסוי ובפילוג (ע"ע התגובה לאילנה דיין), נתניהו היה יכול להצעיד את מדינת ישראל למקום טוב בהרבה מזה שהיא נמצאת בו היום. הן בחזית המדינית והן בתוכה פנימה.

4. מדינה של ראשים מתקוטטים

עוד נקודה (עגומה) שצריך להתייחס אליה ביום כזה היא שנתניהו הוא ראש ממשלה שני ברציפות שהמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין בגין לקיחת שוחד בכמה מקרים, זאת אחרי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט (אולמרט הורשע לבסוף בשוחד רק במקרה אחד).

אמנם המקרה של אולמרט שונה בהרבה מובנים, אבל דבר אחד מאפיין את שני ראשי הממשלה הללו - הטענות שהם נרדפים על-ידי רשויות החוק על לא עוול בכפם. בספרו האוטוביוגרפי, "בגוף ראשון", כתב אולמרט: "אנשים אומרים לי לא אחת: אוקיי, אז גם נתניהו לא בסדר. איך זה מזכה אותך?".

אולמרט ממשיך וכותב בספרו כי הוא הועמד אל עמוד הקלון מהרגע הראשון ובסופו של דבר זוכה מחלק מהאישומים. על חקירות נתניהו, שהיו עוד בראשיתן כשיצא הספר, כתב אולמרט: "אנחנו רק בראשיתה של סאגה שתטלטל את המדינה. היא תזעזע את ישראל בעוצמה שלא דומה לשום דבר אחר שנחשף, נבדק ונחקר מאז קום המדינה".

מה אומרים על מדינה שראשי הממשלה שלה נאלצים להתקוטט בשאלה מי מהם פחות מושחת? אתם כבר יודעים. 

*** חזקת החפות: בנימין ושרה נתניהו, שאול, איריס ואור אלוביץ, עמיקם שורר, זאב רובינשטיין וסטלה הנדלר הם בבחינת חשודים. מדובר בשלבים ראשונים של ההליך המשפטי, ושמורה להם חזקת החפות.