מה המעמד המשפטי של מנכ"ל וואלה ולאן נעלם המס' מיליארד ש' מהמלצות המשטרה: כל החורים בתיק 4000

שיטפון ההדלפות מתיק 4000 אחרי פרסום המלצות המשטרה הוכיח דבר אחד: אין ראיית זהב וכנראה לא תהיה • 10 הערות על המלצות המשטרה בתיק • פרשנות

ראש הממשלה בנימין נתניהו \ צילום: תמר מצפי
ראש הממשלה בנימין נתניהו \ צילום: תמר מצפי

1. מיליארד שקל הטבות לבזק: פייק ניוז

מעטים, אם בכלל, שמו לב שמספר אחד נעלם מהמלצות המשטרה בתיק 4000: המספר העגול מיליארד שקל, היקף ההטבות לכאורה שניתנו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאול אלוביץ' ו/או לקבוצת בזק. המספר הזה הדהד בתקשורת, כיכב בכותרות החדשות והפך למטעם דה-לוקס בעידוד המשטרה והפרקליטות. בהמלצות, לעומת זאת, הוא נעלם כלא היה. פוף. כתבתי כאן לא פעם שהמספר הזה מופרך מבחינה כלכלית, וטוב שהמשטרה, לפחות בעניין הזה, החליטה לא להמר על מספרים עגולים. לאורך כל החקירות נוח היה למשטרה ולפרקליטות לתווך לציבור מספרים כאלה מתוך אינטרס ברור לנפח ולייצר דרמה מלאכותית. מיליארד שקל הם אכן, פחות או יותר, ההיקף הכולל של עסקת בעלי העניין בין בזק ל-yes, אבל כנראה שבזמנו איש לא שאל את עצמו איך מיליארד שקל קשורים להטבות כלכליות. נתניהו כשר התקשורת וגופים רגולטוריים אמנם חתמו על אישור המיזוג, אבל היקף עסקת בעלי העניין לא הייתה תלויה בנתניהו, וגם אינה יכולה להיות תלויה בו. עסקת בעלי עניין מוגדרת כעסקה בין בעלי המניות של שתי חברות, במקרה הזה בזק ו-yes, והיקפה ומחירה נקבע בין שתי החברות והדירקטוריונים שלהן.

כדאי להדגיש זאת שוב: נתניהו לא היה מעורב בהיקף העסקה, לא בתמורה במזומן שהוסכם עליה ולא בהתניות שנקבעו בה. רשות ני"ע חקרה את העסקה הזאת והגישה בזמנו את המלצותיה לפרקליטות, ובראשן חשד ל"בישול" דוחות yes כך שאלוביץ' יקבל תוספת של 170 מיליון שקל לתמורת העסקה. נתניהו אינו קשור לכך.

הדבר החמור הוא, שמאז פרסום המלצות המשטרה עיתונאים לא חדלו לנקוב במספר הזה, כאילו הוא חקוק בסלע. הם עשו "העתק-הדבק" לכתבותיהם בעבר, ובכך עשו "העתק-הדבק" של פייק ניוז. הדבר החמור עוד יותר הוא שהמשטרה הזמינה עשרות עדים בתיק 4000, אבל פסחה על העד שחתם על אישור בזק-yes, ד"ר אסף אילת מרשות ההגבלים העסקיים. מבחינתה הרגולטור הכי חשוב בסיפור המיזוג הוא מיותר.

2. נתניהו היטיב עם אלוביץ'? הוא גרם לפשיטת הרגל שלו

באפריל השנה ניתחתי את המשמעויות הכלכליות של הרגולציה ואת השפעתה על בזק. המלצות המשטרה מדברות על "הטבות רגולטוריות" אבל לא מפרטות בדיוק מה הן (אפשר להניח שמדובר בעסקת בזק-yes ורפורמת השוק הסיטונאי). אני מקווה מאוד שחוקרי המשטרה התעמקו בדוחות בזק  ובגרף המניה שלה. ממארס 2016 המניה איבדה יותר מ-40% משווייה. זו לא ירידה שנגרמת בגלל חקירות. ככה לא מתנהגת מניה ש"נהנית" מהטבות רגולטוריות. ככה מתנהגת מניה שסובלת מסביבה תחרותית יותר ומרגולציה מוקפדת, ובהחלט אפשר לראות זאת בביצועים של החברה. ירידת הערך הדרמטית הזאת מוטטה את קבוצת יורוקום שבבעלות אלוביץ' והובילה לפשיטת הרגל שלו. היא מיוחסת, בין היתר, להצלחה של רפורמת השוק הסיטונאי (כן, הצלחה, למרות הניסיונות של בזק לתקוע בה מקלות בגלגלים).

אבי גבאי, מי שהיה מנכ"ל בזק, יודע כמה דברים על שוק התקשורת. הוא יודע שבתקופתו נהנתה בזק מרכות רגולטורית. זה היה בזמנו של כחלון כשר התקשורת. מאוחר יותר הוא הצטרף לעגלה של "כולנו" ותמך בכחלון עד שנפרדו דרכיהם. גבאי נפרד מבזק עם כ-60 מיליון שקל הודות ליחס הרך של הרגולציה. זאת ואף זאת: לאורך כל העשור האחרון נהנתה המתחרה, חברת הוט, מהטבה רגולטורית של מיליארד שקל (ואני לא ממציא את המספר הזה, הוא כתוב במסמכי משרד התקשורת), לאחר שפעם אחר פעם נדחתה פריסת התשתית שלה ברחבי הארץ. יש "הטבות" רגולטוריות שיש עליהן המלצות משטרה ויש הטבות רגולטוריות שיש עליהן המלצות קריאה בלבד. מעניין.

3. וואלה! אתר הבית של נתניהו? עוד פייק ניוז

הקביעות כאילו וואלה! הפך לאתר הבית של נתניהו או למשרד יחסי הציבור שלו אינן נתמכות בשום עובדות ומחקר, אלא על כמה שיחות רכילות עם עיתונאים בעלי אג'נדה פוליטית מאוד ברורה. מדובר בפייק ניוז לכל עניין ודבר, כי וואלה! נותר אתר עם נטייה לשמאל בצורה מובהקת - לפני הלחצים, בעת הלחצים ואחרי הלחצים. ממחקר שפרסמתי בעבר ב"גלובס", שהקיפה 4,000 ידיעות ומאמרים בוואלה! במשך שנתיים (2015-2016), וגם מממצאי תחקיר שפורסם באתר "מידה" המצוין (גלעד צוויק), עולה תמונה ברורה: בשורה התחתונה, לא היה בשום פנים ואופן יחס מחניף למשפחת נתניהו, אלא יחס שבמקרה הטוב היה מאוזן ובמקרה הרע היה שלילי.

מה לגבי לחצים ושינויים? אני בטוח שהיו גם היו, אבל אם הלחצים, פסולים ככל שיהיו (ויש כאלה בכל כלי תקשורת) הביאו כלי תקשורת עם נטיית שמאל ברורה לטיפה איזון, זה רחוק מאוד מלהיות יחס מחניף. מה שחשוב הוא מבחן התוצאה, לא מבחן הרכילויות. השבוע אמר לי ינון מגל, לשעבר עורך וואלה!, שהפרופיל האנושי בוואלה! היה בוודאות לכיוון השמאל ("הקיצוניים הצביעו 'עבודה'"). הוא הודה שהיו לחצים, אבל הפרופיל האנושי הוא מה שחשוב: בסופו של דבר הוא זה שמכתיב איך ייראה כלי תקשורתי כי האג'נדה הפוליטית מחלחלת לדיווחים ולדעות. אפשר היה להבחין שוואלה! נוטה לשמאל באופן הכי ברור. 

4. אילן ישועה: מה המעמד המשפטי של הצדיק?

ישועה, עדיין מנכ"ל וואלה!, צבר לאורך 11-12 שנה עלויות שכר של 40 מיליון שקל. תקופה ארוכה הוא היה נאמן לאלוביץ', לקבוצת בזק, אבל נדמה שבעיקר היה נאמן לעצמו. נראה שהוא נהנה לתפקד כעורך בפועל של "וואלה!", נהנה לנסות לשלוט בתכנים, נהנה לקבל טלפונים מכל המי ומי - עד שהרגיש שזה עלול להתהפך עליו ומילט את נפשו בהקלטות של אלוביץ' ואחרים. מבחינה ערכית ומוסרית, האיש מקבל אצלי אפס אחד גדול בהתנהלות. אני לא קונה את תדמית חושף השחיתויות שהוא והברנז'ה התקשורתית מנסה להדביק לו כיוון שהצטרף לשורותיה. בעיניי זה הרבה יותר פשוט: ישועה נהנה לעשות את מה שעשה, עד הרגע שזה לא התאים לו. זה לא שלבו נחמץ בעקבות השיחות עם אלוביץ', זה לא שלבו יוצא לחופש עיתונות או לחופש הביטוי (הוא נהג ללעוג ולזלזל בעיתונאים), זה לא שהוא חרד לדמוקרטיה. את אילן ישועה מעניין רק אילן ישועה - וישועה הוא איש אגרסיבי ומניפולטיבי מאוד. חבל שכל המתראיינים מוואלה! הפעילו צנזורה עצמית ולא חשפו את אופן התנהלותו. 

הבעיה כעת היא אחרת לגמרי, והיא בעיה משפטית: ישועה הפך ליקיר התקשורת הברנז'אית , אבל משום מה גם ליקיר מערכת המשפט. וזה מוזר: הוא הרי לא עד מדינה ואיש בפרקליטות או במשטרה לא הכריז על כך. אם הוא לא עד מדינה, לפי מה שמפורט בהמלצות המשטרה, הוא אמור להיות מואשם בתיווך לשוחד לכאורה ולא לצאת מכל הסיפור הזה טהור וזך. כדאי שהמשטרה והפרקליטות יבהירו מה מעמדו המשפטי. ישועה לא יכול ליהנות לעד מכל העולמות - גם להיות שותף לעבירות לכאורה וגם להיות גיבור ישראל. צדיק הוא לא, וחבל שהפרקליטות והמשטרה הפכו אותו לכזה. חבל עוד יותר שאתר וואלה! מצנזר את עצמו ולא מתייחס לישועה לאורך כל הפרשה, אפרופו יחסים מלטפים.

5. יחס מלטף הוא שוחד? מדובר בקופת שרצים ענקית

ברגע שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שסיקור מלטף יכול להיחשב לשוחד, הוא פתח תיבת פנדורה תקשורתית. בעצם, הוא פתח קופת שרצים ענקית. בקופה הזו, השרץ הכי קטן הוא יחסי וואלה!-נתניהו. יש שרצים הרבה יותר גדולים: "ידיעות אחרונות" וסיפור חוק "ישראל היום", יחסי לפיד ו"ידיעות אחרונות", ואפילו חוק העישון האחרון, שהעניק הטבות רגולטוריות ענקיות לעיתונות הכתובה, כשבדיונים יושבים ינון אנגל, מנכ"ל "ידיעות אחרונות", ועמוס שוקן, מו"ל "הארץ דה=מרקר". במקביל, ח"כ איתן כבל, מי שהוביל את החוק, מקבל יחס חמים ומלטף. אז בבקשה: אי-אפשר לבודד את שרץ וואלה!-נתניהו ולהתעלם מהשרצים הגדולים.

6. השנאה: התקשורת איבדה את הבלמים בנוגע לנתניהו

אומרים על נתניהו שהוא פיתח אובססיה לתקשורת. אפשר להסכים עם זה, אבל התקשורת נוטה להתעלם מהצד שלה ביחסים עם ראש הממשלה. אמרתי זאת בעבר: לבד מ"ישראל היום" ו"מקור ראשון", בשאר כלי התקשורת יש שנאה אוטומטית, עיוורת ופתולוגית לנתניהו, שמגיעה עד כדי כינויים כמו "פסיכופת" וגרוע מזה מאחורי הקלעים. אם הייתה מוצבת קלפי בכל כלי תקשורת בישראל היה אפשר לראות את התוצאות שלה - רוב מוחץ לשמאל הפוליטי. הרוב הזה מכתיב ראייה חסרת איזונים, חסרת אובייקטיביות, חסרת הגינות, וגרוע מכול - חסרת בלמים ביחס לכל מה שמייצג נתניהו. השנאה והראייה החד-ממדית עוברת בכל שרשרת הייצור - מהעורכים הבכירים, דרך העיתונאים הבכירים ועד העורכים והעיתונאים הזוטרים. גרוע מכך, הם מהדהדים זה את זה לדעת, עושים זה לזה נעים בגב, מארחים זה את זה ומנסים לחסום כמעט לחלוטין ביטוי של דעה אחרת. כל בעל דעה הסוטה מהמונוליטיות המחשבתית הופך מיד לנטע זר, לסדין אדום, למושא לפקפוק, להקטנה, לתיוג כמושחת, כמלחך פנכה ולכופר בקודש הקודשים. לכן, אני קורא לקבוצה הזאת כת הטהרנים. הם מייחסים לעצמם יושרה וטוהר אבל רחוקים מהם כמזרח ממערב.

ביום ראשון, כשהתפרסמו המלצות המשטרה ונתניהו חטף ביקורת מכל הבא ליד (ביקורת צפויה ובהחלט לגיטימית), החליטו שלושת הערוצים, ברמה כזו אחרת, לא לשדר את תגובתו במלואה לקראת ערב. זו לא החלטה עניינית ומקצועית. זו החלטה שערוריית שנובעת מדבר אחד ויחיד: שנאה עיוורת.

7. רוני אלשיך: יחסים חמים עם התקשורת

ההתעקשות על פרסום ההמלצות דווקא ביום פרישתו של אלשיך היא עניין אנקדוטלי ומשני - ממש לא חשוב מתי ההמלצות, שתוכנן היה הרי ידוע מראש, יתפרסמו - אלא שגם העניין האנקדוטלי הזה ממחיש עד כמה אלשיך לא שלט ביצריו, בכבודו ובאגו שלו לאורך הקדנציה שלו והוא נתן להם להוביל אותו. היועצים דמויי אחיתופל שלו, הדוברים מבפנים ומבחוץ מירב לפידות וליאור חורב, לחשו על אוזנו שכדאי לו מאוד להתחבק עם הזרמים העיקריים בתקשורת. הוא יחבק אותם, והם יחבקו אותו. בלשון עדכנית: יחסים מלטפים. הוא הדליף להם ותדרך אותם וגם הפגין נחישות בתיקי נתניהו, והם עשו לו נעים בגב והאכילו אותו דבש. שני הצדדים הגיעו לשיאם בהאשמה מצוצה מהאצבע, שאלשיך העיף לאוויר בלי שום הוכחה: נתניהו שלח חוקרים בעקבות החוקרים שלו. חגיגה גדולה הייתה פה ואלשיך הפך לגיבור ישראל בעקבותיה. זו הייתה פארסה כה מביכה וכה לא מקצועית, שאלשיך היה צריך לקום מיוזמתו ולהתפטר מהמשטרה. אלא שאור הזרקורים ואור התקשורת החמים והמלטף המשיכו לסחרר את ראשו. כמי שיצא מחושך מוחלט (השב"כ) הוא נחשף לאור השמש במלוא העוצמה. למגינת לבו, הוא למד שאור השמש הוא המטהר והמחטא הטוב ביותר. עכשיו כולם יודעים מי זה רוני אלשיך, וזה לא ממש לטובתו.

8. הצהרות של עו"ד תדמור: פייק ניוז פעם שלישית

התאריך: 20 בפברואר 2018. המקום: בית המשפט המחוזי בת"א. התיק - תיק גרסטל-קמיר והצעת השוחד לכאורה. פרשה שהתפוצצה ברעש עצום. בדיון נוכחים אלי קמיר ובאי כוחו, ועו"ד יוני תדמור מפרקליטות מיסוי וכלכלה מצד המדינה. תדמור מלווה גם את תיק 4000. כה אמר העו"ד הוותיק: "התייצבנו כאן היום, באופן יוצא דופן יחסית, כיוון שהאירוע הוא אירוע יוצא דופן... הפרקליטות מלווה את התיק הזה על כל צעד וצעד שבו עד לדרגים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק... מדובר באירוע חמור - ככל שיתבררו החשדות כנכונים - חמור מאין כמותו, של הצעת שוחד בדרגים הגבוהים ביותר והשחתה ברמות הגבוהות ביותר". רפ"ק עדי אדרי-גמליאלי הוסיפה ואמרה ש"מדובר בשחיתות שלטונית ברמה הגבוהה ביותר... מדובר בתיק חמור".

התיק נסגר ונעלם כלא היה. האופן שבו התפוצץ והאופן שבו נסגר מלמדים עד כמה חוקרים והמלווים את החקירה עשויים להתאהב בה באופן מסוכן, עד כדי הפרחת מילים ללא ביסוס, שאחר כך הופכות לכותרות ראשיות; הפרחת האשמות וניפוח אדיר של חשדות ללא ביסוס. ידם של חוקרי המשטרה והפרקליטים המלווים קלה מאוד על הדק המילים. בין שזה משכנוע פנימי עמוק ובין שזה מפזיזות או מהתלהבות, זה לא מקצועי וענייני. 

9. הדלפות יש למכביר, ראיית זהב אין

שיטפון ההדלפות מתיק 4000 אחרי פרסום המלצות המשטרה הוכיח דבר אחד: אין ראיית זהב וכנראה לא תהיה. אין ראיה שבה נתניהו מוקלט באומרו שהוא ייתן כך ויקבל כך.

10. המקרה של בועז הרפז: הפכנו למדינת משטרה?

אז מה, נשאלתי השבוע, כל החקירות האלה על כלום ושום דבר? אין עשן בלי אש? אני מעדיף להפנות את כולם למקרה של בועז הרפז. לפני שבועיים נסגר התיק שלו בעסקת טיעון. אחרי הרעש העצום וכותרות הענק, אחרי שהושחתו מיליוני מילים על הפרשה, אחרי שמונה שנים של טררם - הרפז "נענש" ב-200 שעות עבודות שירות לציבור. עזבו את נתניהו עכשיו, ראו את הרפז, את גל הירש ועוד רבים ששמם לא מוכר כל כך. שנים של חקירות, שנים של הכפשות, שנים שבהן הפרנסה נפגעת, החברים מתפוגגים, המרקם המשפחתי מתערער והבריאות נשחקת. שנים של ייסורים שנגמרות בסוף בעונש קל, אם בכלל. אל תבינו אותי לא נכון: חקירות צריכות וחייבות להתנהל כחלק מהמלחמה בעבריינות ובשחיתות, אבל בדרך לא צריכים לרמוס ברגל גסה את זכויות הפרט.

ברפואת עיניים יש מושג שנקרא "ראיית מנהרה", פגם בראייה שבו ניתן לראות רק עצמים שנמצאים בקו ישר עם העין. באופן כלשהו, הן המשטרה והן הפרקליטות מוכיחות פעם אחר פעם שהן סובלות מהפגם הזה. 

■■■

בשבוע שעבר כתבתי כאן על ההתרסקות של חברת מטומי ועל אילן שילוח שהיה הרוח החיה בחברה, אבל עזב את כל תפקידיו בחברה כבר לפני כשלוש שנים והספיק לממש מניות בסכום של עד 150 מיליון שקל. שילוח לא אוהב שמדביקים לו את הכישלון ואף התראיין על כך ב"גלובס". בדבר אחד אני מסכים איתו: איכות הניהול והמנהלים היא הגורם הקובע את ביצועי החברה והצלחתה או את כישלונה. אלא שהצלחה וכישלון אינם רק של איש אחד, מוכשר ככל שיהיה. יש להם אבות רבים. כפי שהצלחת מטומי בתחילת דרכה איננה מיוחסת רק לשילוח, גם הכישלון שלה איננו צריך להיות רשום רק על שמו, אלא גם על היו"רים רופרט האוול והראל בית און, והמנכ"לים עופר דרוקר, שגיא נירי וליעם גלין.