אפשר להקשיב לנציב אבל לא לפגוע בבית הדין

הפגמים שמצא השופט ריבלין בהתנהלות ביה"ד ניתנים לתיקון בייחוד דיני העבודה

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין / צילום: תמר מצפי
נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין / צילום: תמר מצפי

באחרונה נפל דבר בתחום סכסוכי העבודה הקיבוציים. נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, קבע כי בית הדין הארצי לעבודה אינו מוסמך לקיים הליכי גישור בסכסוכים קיבוציים הנדונים בפניו, וכי בית הדין הארצי אינו רשאי לקיים דיונים בחדר ישיבות שאינם ממלאים אחר עיקרון ה"פומביות".

נפתח בכך שספק אם השאלה שנדונה בהחלטת הנציב מצויה בתחום סמכותו. הנציב אמור לברר תלונות על התנהגות שופט, כאשר זו יכולה שתכלול גם את דרך ניהול המשפט על-ידו. במקרה הנדון אנו עוסקים בהשקפתו המערכתית של בית הדין הארצי לעבודה באשר למהות תפקידו השיפוטי. כך מפרש בית הדין הארצי לעבודה את תפקידו וסמכויותיו בהתאם לחוק בית הדין לעבודה ותקנותיו. פירוש חוק בית הדין לעבודה נתון לסמכותו הייחודית של בית הדין הארצי לעבודה. מדובר בשאלה הנוגעת לשורש גישתו השיפוטית של בית הדין בנושא שיש לו מומחיות מיוחדת. נציב תלונות הציבור על שופטים לא קם כדי לעסוק בסוגיות אלה. על-פי החוק, המסדיר את סמכות הנציב, הוא לא יעסוק בתלונות שעניינן שאלה משפטית מהותית.

במרכזה של החלטת הנציב עומדת הקביעה כי בית הדין הארצי לא הוסמך בחוק לקיים הליך של גישור. לדבריו, לשיקול המחוקק להסדיר הדבר בחוק.

לדעתי, לא ניתן לראות בהתנהלות בית הדין הארצי באותם סכסוכים קיבוציים משום גישור. המגשר מסייע לצדדים להשיג הסכם המיישב את הסכסוך ביניהם. בתור שכזה, המגשר נדרש לעסוק בתוכנו המהותי של ההסכם. בית הדין הארצי, לעומת זאת, שם את הדגש על עצם קידום הידברות בין הצדדים, שבסופה יושג הסכם המיישב את הסכסוך.

ברוב המקרים, בית הדין איננו עוסק כלל בתוכנן המהותי של ההסכמות שיכללו בהסכם הקיבוצי, ובכך תפקידו שונה מתפקיד המגשר.

הנציב נקט בהחלטתו גישה מחמירה כלפי בית הדין הארצי, שאינה תואמת את הפרקטיקה בבתי המשפט בישראל. מעשה שבשגרה הוא ששופטים (לרבות שופטים הדנים אחר כך בתביעה) ממליצים בפני הצדדים המתדיינים להגיע לפשרה ומציעים הצעות מהותיות לפשרה. אין בחקיקה הוראה המסמיכה שופטים לעשות כן. ישנו הבדל בין הצעות שמעלה שופט לפשרה לבין הדיון שמקיים נשיא בית הדין הארצי עם הצדדים, אולם השוני נובע ממהות העניין.

בית המשפט העליון, שעה שהובאה בפניו בשנת 2010 עתירה אודות שביתה ממושכת של הפרקליטים בשירות המדינה, קיים דיון ארוך שהיה זהה במהותו לדיון בבית הדין הארצי לעבודה. העליון הזמין לדיון נציגים בכירים מההסתדרות ומהמדינה, כדי להגיע לבסוף להסכם הקובע מנגנון ליישוב הסכסוך ומאפשר סיום השביתה.

בהחלטתו עמד הנציב ריבלין על פגמים נוספים: פגיעה בעיקרון פומביות הדיון ועירוב תחומים בין התפקיד השיפוטי לתפקיד שממלא ראש המותב בקידום ההידברות בין הצדדים. עניינים הניתנים לפתרון. בדיון בבקשות לסעד זמני, הדין מאפשר דיון בדלתיים סגורות. אשר לעירוב התחומים, חזקה על שופט מקצועי שידע להפריד בין מישור קידום ההידברות למישור ההכרעה השיפוטית. ניתן גם למנות שופט אחר של בית הדין הארצי, שבפניו יקוים הדיון האמור.

אין עוררין על תרומתו של בית הדין הארצי לעבודה לקידום יישובם של סכסוכי העבודה המרכזיים במשק. אף המחוקק היה ער לכך. בשנת 2012 חוקק תיקון לחוק בית הדין לעבודה, שהעניק לבית הדין הארצי את הסמכות לדון בסכסוכים כאלה בערכאה ראשונה. יש לקוות כי החלטת הנציב לא תגרום לביטול ערוץ הידברות חשוב ביותר לקידום הידברות קיבוצית, שתכליתה מניעת שביתות בעלות פוטנציאל נזק עצום.

לדעתי, יש בידי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה אפשרות לפרסם הנחיה שתביא בחשבון את החלטת הנציב, לפחות בחלקו, מבלי לפגוע בתפקידו הייחודי והחשוב של בית הדין הארצי לעבודה בטיפול בסכסוכי העבודה המרכזיים במשק.

הכותב מומחה בדיני עבודה ושותף במשרד נ. פינברג ושות'.