המדליפים: מפרסמים את הכשלים שענקיות הטכנולוגיה מנסות להסתיר

מניות הטכנולוגיה חתכו עשרות מיליארדים משוויין בחודשיים האחרונים, חלק מהחברות נאלצות לשלם קנסות אדירים והבכירים של חלקן הוזמנו לשימוע בפני בתי נבחרים ברחבי העולם כדי לתת את הדין. אבל נדמה שיותר מההפסדים הכספיים והשימועים הפומביים, החברות חוששות דווקא ממה שקורה אצלן בבית - מעובדיהן שמדליפים מידע, מוחים על הנעשה בחברה ומתארגנים.

כמו כל שנה ניסו חברות הטכנולוגיה לייצר סביבן כמות מדויקת של הד תקשורתי: הן ניסו להדליף מספיק פרטים על עסקיהן ועל המוצרים שלהן כדי לגרות את הדמיון - אך לא יותר מדי, כדי לשמור על מתח לאורך זמן. זו יכולה הייתה להיות שנה ככל השנים, אלמלא דבר אחד שהתמוטט: חומת השתיקה של העובדים. אלו שפעם התהדרו בנאמנות התאגידית שלהם, שברו לפתע שורות, פתחו את הפה והציפו אותנו במידע - שלא הייתה לנו שום דרך אחרת לדעת אותו - על מה שקורה אצל הענקיות במחשכים.

אם נתחיל למנות את כל ההדלפות המהותיות והכתבות הבלעדיות המתפרצות שהתרחשו בשנה האחרונה במגזר הטכנולוגיה, גיליון חגיגי לא יספיק, לכן נתמקד בדוגמאות מפורסמות שהשתלטו לחלוטין על השיח הציבורי.

אף חברה, גדולה כקטנה, לא חסינה

משבר קיימברדג' אנליטיקה הוא המנצח הגדול ללא עוררין. במרץ גילינו כי מידע אישי של 87 מיליון משתמשי פייסבוק זלג לידי חברת ייעוץ פוליטי - שהעניקה בן היתר שירות לקמפיין של נשיא ארה"ב כיום דונלד טראמפ. את הידיעה המטרידה הזו למדנו לא פחות משנתיים אחרי שהפרשה נחשפה לראשונה. הסיבה להד התקשורתי הייתה הפרטים הפיקנטיים מבפנים שסיפק כריסטופר ווילי, מתכנת ורוד שיער וממייסדי קיימברידג' אנליטיקה. ווילי, שהיה שותף לצרה, קץ בכך שאוזלת ידה של הרשת החברתית לא זכתה לתשומת לב והיה זה שקרא "המלך הוא ערום".

מאותו הרגע ועד היום פייסבוק נמצאת במאבק סיזיפי לתקן את נזקי המשבר. בכל פעם היא מתמודדת עם חורים חדשים בסכר ומידע נוסף שדולף ממנו וחושף עוד טפח מגודל הסקנדל. הכל דלף: מתכתובות פנימיות הנוגעות לכללי הצנזורה; העובדה שבכלל יש כאלו; כמו גם מייל שכתב - כמעט שנתיים לפני כן - אנדרו בוסוורת', סגן נשיא בחברה, שבו הוא טוען כי כל מה שנעשה בשם הצמיחה הוא מוצדק, גם אם במקרה זה עולה בחיי אדם. שיא הפטפוטים עם עיתונאים הגיע לפני חודש בתחקיר באורך 6,000 מילה של הניו יורק טיימס, על האופן הבעייתי שבו המנכ"ל-מייסד מארק צוקרברג, שריל סנדברג הסמנכ"לית והדירקטוריון של פייסבוק התמודדו עם משברים. לאורך התקופה הדחוסה והאיומה הזו פייסבוק מחקה 150 מיליארד דולר - רבע משוויה.

הדליפה הרב-כיוונית באלפבית, החברה-אם של גוגל, היא לא פחות חמורה, אם כי פחות משמעותית למחיר המניה. ענקית החיפוש שמעודדת בראוותנות את העובדים שלה לביטוי עצמי, מצאה עצמה נפגעת מהם מכל הכיוונים: העובדים השמאלנים הדליפו חומרים לניו יורק טיימס, והימניים הדליפו לאתר הימין הקיצוני ברייטברט, שנותן במה לדעות ניאו נאציות. המדליפים מהקשת השמאלית של המפה ריכזו את מאמציהם בפרויקט מנוע החיפוש דרגוןפליי (שפירית) שנתפר למידותיה של סין; התברר כי למרות הכחשות בכירי החברה והצהרות שלהם בפני הקונגרס האמריקאי, הפרויקט נמצא בשלבים מתקדמים. לעומת זאת, המדליפים מהימין התמקדו בחשיפת מה שחלקם כינו "הנצחת סטריאוטיפים": הם טענו כי דעותיהם השמרניות מושתקות, ואילו התבטאויות חרדתיות של שרשרת הניהול על מעשיו של טראמפ בנשיאות זוכות להדגשה.

קוד מקור של האייפון של אפל דלף ב-GitHub באפריל. זמן קצר לאחר מכן החברה הפיצה מכתב פנימי לעובדים: "מדליפים לא פשוט מאבדים את עבודתם", כתבה אפל במסר שנועד להרתיע מדליפים אך דלף בעצמו לעיתונות, והמשיכה: "לעיתים מדליפים עומדים בפני סכנת מאסר וקנסות גדולים: אם תדליף תאבד את מקום עבודתך, אך זו רק ההתחלה -הממשלה, המשקיעים וצדדים שלישיים אחרים יכולים גם הם להגיב בהתאם. הממשלה יכולה אפילו להכניס אותך לכלא".

סנאפ שלחה מזכר, שהיה פחות בוטה מזה של אפל וכמוהו, דלף לעיתונות: "יש לנו אפס סובלנות למי שמדליפים חומרים מסווגים של סנאפ. אם תדליף - תפוטר". זה לא עזר: כחודש מאוחר יותר דלפה ידיעה לפיה החברה החליטה לפטר 10% ממצבת המהנדסים שלה.

הטריגר שהוביל לשינוי: טראמפ

ניהול ועיצוב סדר היום הציבורי הייתה אחת מהמיומנויות המפוארות ביותר של כוכבות הטכנולוגיה. חלקן עשו זאת באמצעות מידור העובדים מיעדים ופרויקטים מיוחדים (למשל אפל), אחרות דווקא בשקיפות עצומה שיצרה תחושת אחריות, וכפועל יוצא - שמירה על פרטיות (כמו פייסבוק וגוגל).

האסטרטגיה לא רלוונטית, משום שזה עבד. למשך תקופה ארוכה מאוד היה נראה כי מדובר על תעשייה חסינה מפני סקופים, לפחות כאלו שלא הוזנו בווריד לעיתונים על ידי החברות עצמן: אלו, יותר מכל, מערערים את פעילות החברות. עד היום כלים סטנדרטים של חרם צרכני, רגולציה חיצונית או בעלי מניות, לא הצליחו לדגדג יותר מדי את חברות הטכנולוגיה. הן צמחו באין מפריע וגייסו כאילו אין מחר בהערכות שווי אסטרונומיות, לפעמים בלי שיש בכלל מוצר.

אף שקשה להסביר במדויק מה התחיל את האקטיביזם המדובר, קשה שלא לקשר אותו, גם אם בחלקו, לעלייתו של טראמפ לנשיאות. מאז אותו יום שני תהליכים ברורים התרחשו בחברה האמריקאית: קיטוב ומרמור. עובדי מגזר הטכנולוגיה אינם שונים בכך. העובדים השמרניים שחשו עד כה מושתקים, הבינו שהם לא לבד והחלו לגלות חוסר סובלנות גובר למצבם, בעוד שאלו שהסטטוס קוו שלהם הופר, הבינו שכל הכללים השתנו. הם הבינו שעתה זו מציאות בה אין טאבו או הגנה על חברים, בה כל אדם נדרש להשמיע את קולו כדי שהמצב לא יחריף עוד יותר. הגישה הלאומנית והפופולרית של טראמפ, הפרוטקציוניזם הסגור - יצרה אתגר תודעתי ופומבי ראשון לקוסמופוליטיות של חברות הטכנולוגיה.

במציאות נוצר הלחם משונה, שבו מצד אחד יש תעשייה שנושאת את נס החדשנות והקידמה עם תחושת גאוות יחידה, ומצד שני היא פורחת לשיאים חדשים תחת ממשל יוצא דופן, עז, וגס שמעניק הטבות מס מרחיקות לכת לעשירים ולעסקים.

הטון הפרובוקטיבי של טראמפ בנושאי הגירה, מעקב וחוק וסדר - נושאים שנמצאים בצורה כזו או אחרת במרכז תעשיית הטכנולוגיה - שם את העובדים כמעט בכוח בליבו של וויכוח לאומי תוך קריאת תיגר בוטה על האידיאליזם שבה. המצב כה מעורער עד שזה לא מפתיע שהאגודה למכונות המחשוב (ACM) כתבה השנה מחדש, לראשונה מאז 1992, את הקוד האתי שלה במטרה להציע קווים מנחים לעובדי הטכנולוגיה ("לא לבנות מוצרים שמדכאים אנשים"), לסייע להם לעלות שאלות על עבודתם ולדחוף את הבוסים שלהם לפעול ברוח אתית - פעולה קיצונית שאפילו פיתוחים של כלי נשק מצוידים בבינה מלאכותית לא היוו זרז לקיומה.

העובדים האקטיביסטים: לא מסתפקים בהדלפות אלא מוחים וקוראים לשינוי / ויקי אוסלנדר ואושרית גן-אל

השנה עובדי גוגל עבדו קשה, ולא רק על פיתוח טכנולוגיות חדשניות. חברת הענק התמודדה ב-2018 עם עובדים אקטיביסטיים שאיתגרו את המדיניות שלה בשורה של נושאים, ואילצו אותה להתמודד עם הפן המוסרי והחברתי של החלטות עסקיות. בעוד שהחברה תמיד עודדה את עובדיה להיות דעתניים ולהביע את עצמם בעבודה, ומכאן שדיונים ערים אינם זרים לתרבות הארגונית שלה, השנה לראשונה הוציאו העובדים החוצה את טענותיהם כלפי החלטות החברה, וממש מחו נגדה באופן פומבי.

במקביל, מפתחים תבעו מאמזון שלא לשתף הפעולה עם כוחות השיטור האמריקאי מחשש לפרופיילינג; ומתכנתים ממיקרוסופט ציפו שלא תעבוד עם רשות ההגירה על רקע משבר הפרדת הילדים מהוריהם בגבול מקסיקו. ואולם עובדי גוגל היו האקטיביסטיים ביותר בתעשיית ההייטק, ואלה שאף הצליחו להביא לשינויי מדיניות מצד החברה.

 המדליפים צילום: רויטרס, Jeenah Moon

המחאה של עובדי גוגל אינה מובנת מאליה אך היא תוצאה של כמה תהליכים - כניסה של טכנולוגיות בינה מלאכותית, ההתחזקות של סין ומודעות גוברת לסוגיות מגדריות, שלושה נושאים שכל אחד מהם מעלה שורה של סוגיות מוסריות. עובדי גוגל התנגדו לשיתוף פעולה בין החברה לפנטגון, שכונה פרויקט מייבן וסבב סביב שימוש בטכנולוגיית ראייה ממוחשבת של החברה כדי לנתח תמונות שצילמו רחפנים, ולסווג את העצמים שבהם. לאחר לחץ של העובדים, גוגל החליטה לא לחדש את החוזה מול הפנטגון וקבעה לעצמה סט כללים הנוגעים לשימוש בבינה מלאכותית.

העובדים גם התנגדו לפיתוח מנוע חיפוש של גוגל במיוחד לשוק הסיני. לפי הדיווחים, מנוע החיפוש יציג תוצאות מצונזרות עבור נושאים כמו זכויות אדם, דמוקרטיה או מחקרים אקדמיים. החברה מנסה להנמיך את הלהבות אך הנושא נמצא במוקד ויכוח פנימי בין עובדים שתומכים בפרויקט לכאלו שמתנגדים.

המאבק השלישי עוסק בתרבות הארגונית של החברה סביב נושאים מגדריים. עובדים דרשו לקשור בין שכר הבכירים לרמת המגוון בכוח העבודה, כפי שנהוג בחברות אחרות, אך ההצעה נפסלה. גם תחקיר הניו יורק טיימס העלה כי נושא ההטרדות המיניות מטופל בחברה בצורה בעייתית. אלפי עובדי גוגל מסביב לעולם מחו על הנושא והציבו רשימת דרישות, שנגעו לטיפול בהטרדות מיניות, אך גם לנושאי מגוון ואפליה. בתגובה שינתה החברה חלק ממדיניותה.