האומץ לנקוט עמדה: מנכ"ל נייס הבין שיש לו אחריות ציבורית

בחברות ההייטק הגלובליות קל להישאר בבועה • דווקא בגלל זה, הבחירה של מנכ"ל נייס להחרים את חברת אל על בגלל אפליית נשים לא מובנת מאליה • אנשי השנה של "גלובס"

ברק עילם צילום איל יצהר
ברק עילם צילום איל יצהר

בחודש יוני האחרון הודיעה חברת נייס הישראלית: לא נטוס יותר עם חברת אל על. הרקע להודעה החריגה היה פוסט שפורסם בפייסבוק והיכה גלים ובו סיפר נוסע בטיסת אל על כי טיסה מניו יורק לארץ התעכבה בשעה ורבע בגלל סירוב של נוסעים חרדים לשבת ליד נשים. "אנחנו בנייס לא עושים עסקים עם חברות שמפלות נגד גזע, מין או דת. נייס לא תטוס עם אל על עד שלא תשתנה מדיניותה והיא תנקוט פעולות נגד אפליית נשים", כתב מנכ"ל חברת נייס, ברק עילם, בפוסט שפירסם בלינקדאין.

זו אינה תגובה שכיחה. מפעם לפעם שומעים מנכ"לים שמתבטאים בהקשר למבקשי מקלט או מקדמים שלום כלכלי, אבל חברה ישראלית שמחרימה חברה ישראלית אחרת היא דבר נדיר בנוף המקומי. סביר להניח כי עילם לא היה יכול להישאר אדיש לשתי מגמות שמתרחשות בימים אלו: מצד אחד, מודעות גוברת ליחס הלא-שוויוני, להשפלות ולהטרדות המיניות שהן מנת חלקן של הנשים; ומצד שני, לכוחות­-נגד שפועלים בחברה החרדית והדתית ומובילים להקצנה ביחס לנשים ולהדרתן.

אני עוקב אחר עילם בארבע השנים האחרונות, ואפילו הצטערתי מעט שרק בעקבות העימות עם אל על, החברה הישראלית נחשפה אליו. עילם, בן 43, החל את דרכו בנייס בשנות ה-20 שלו, מיד לאחר שסיים שירות צבאי כקצין ב-8200. הוא חי שנים ארוכות בארה"ב, ונראה כמו "ילד טוב ירושלים". אלא שמאחורי החזות הזו מסתתר מנכ"ל דומיננטי, חריף ואסרטיבי. מאז שמונה למנכ"ל נייס ב-2014, הוא הצליח לעשות שינויים אדירים בחברה: מכר את הפעילות הביטחונית (בשתי פעימות), התמקד בפעילות האזרחית ורכש חברה אמריקאית במיליארד דולר. התגובות לא איחרו לבוא. מחיר המניה קפץ בתקופה זו פי שלושה, והחברה נסחרת כיום לפי שווי של מעל 7 מיליארד דולר. צריך הרבה אומץ בשביל זה.

לפני שמכרה את הפעילות הביטחונית, נחשדה נייס  פעמים רבות בכך שיכולות ההאזנה והריגול שלה משמשות לפעולות לא מוסריות. בראיון ל-TheMarker הודה עילם שיותר נוח לו בלי הפעילות הזאת.

בחברה הישראלית של 2018 גורמים בעלי השפעה נמנעים מהבעת דעה לא פופולרית מהפחד שיספגו נאצות וביקורת, בעיקר ברשתות החברתיות. לנייס אין קהל לקוחות חרדי, ועילם עצמו גר בארה"ב שנים ארוכות (ומשם מנהל את החברה), אז אולי היה לו קל יותר להתבטא בנושא, אבל אני בוחר להסתכל על זה אחרת: עילם הבין שלמנכ"ל חברת הייטק, שמעסיקה בישראל קרוב לאלף עובדים, יש גם אחריות ציבורית.

לעתים קשה לקבוע מה ערכי ומה לא. על אחת כמה וכמה כאשר חברות יכולות, לדוגמה, לספק מצד אחד אנרגיה ירוקה, לדאוג לרוב נשי בשולחן ההנהלה ולהצהיר הצהרות נעלות על שוויון, וזאת בו בזמן שהן מוכרות נשק לגורמים מפוקפקים, מעסיקות עובדים בצורה לא הוגנת ומעניקות יחס "שקוף" לעובדות הניקיון שהן רק במקרה עובדות קבלן, שמסתובבות במשרדיהן. במציאות כזאת קשה מאוד להטיף לארגונים עסקיים אחרים.

דווקא בחברות ההייטק הישראליות הגלובליות, שנמצאות בבועה משלהן ומחוברות לעתים לעמק הסיליקון וניו יורק יותר מאשר למקומות רבים בישראל, קל יותר להתחמק מכך. עילם החליט לפקוח עיניים לרווחה ולנקוט עמדה כדי להעביר מסר לנשים שעובדות בחברה שלו אבל גם לישראל כולה - יש כעת מאבק על מעמדן של הנשים, ואין שום סיבה להיכנע להדרת נשים. בימינו, גם בשביל זה צריך אומץ.