בכניסה מבקשים ממני לחלוץ נעליים. זו אולי בקשה משונה כשחושבים על ההקשר הרחב - סיור בבית ספר שבו לומדים ילדים בגילאי שנתיים עד 11. אבל החלל המצוחצח והמוקפד, שעוצב על ידי האדריכל הדני ביארק אינגלס, לא משאיר הרבה ברירות. אני מטיילת יחפה על רצפת העץ הטבעי בין ה'אחו' המופלא וכוורות הקריאה, חלל המדיטציה וחדר המוזיקה. אפילו לשירותים הולכים יחפים.
המיקרו בית ספר שהקימה רבקה נוימן, 40, מנהלת המוצר ומייסדת-שותפה של WeWork, מהאנשים היצירתיים בעולם העסקים ואשתו של המייסד אדם נוימן, אמור להיות התשובה לחינוך הציבורי והפרטי שאכזבו אותה, אחרי שלא מצאה בית ספר שיענה על הצרכים הנפשיים של חמשת ילדיה. את המחזור הראשון של WeGrow היא פתחה בספטמבר האחרון, אחרי שהפעילה בשנה שעברה פיילוט שכלל שבעה ילדים.
"הרגשתי שאין לי ברירה. לא היה שום מקום שאליו הייתי שולחת את הילדים שלי. היו חסרים לי אדיבות, רוחניות, חמלה, תחושת ביחד, רוח יזמית", מסבירה נוימן, שהיא גם מנכ"לית בית הספר, בראיון בלעדי ל'ליידי גלובס’. באופן ייחודי לה, הראיון זרוע בז’רגון אלטרנטיבי רוחני, כמיהה להביא שינוי חברתי, הצייטגייסט של דור המילניום.
את נוימן אני פוגשת, עם נעליים, באקווריום משרדי סטנדרטי במטה WeWork בצ’לסי, חברת חללי העבודה המשותפים והטרנדיים, שמוערכת היום ב-40 מיליארד דולר. בדרך אני עוברת באופן ספייס עמוס ורועש, שמעוצב באסתטיקה התעשייתית, אך חמימה, שמאפיינת את משרדי החברה בכל העולם, גדוש בעובדים צפופים עד אפס מקום. הפוך לחלוטין לאוטופיה שספחתי כמה רגעים לפני, רק שלוש קומות מתחת, שם 46 ילדים קטנטנים התנהלו בשקט מופתי.
"אני קצת פרפקציוניסטית אובססיבית", היא מודה. "כל פרט מחושב, ובכל דבר השקעתי יותר מדי מחשבה. זה מייצר הבדל אנרגטי גדול בהרגשה של הילדים. אם יש הרבה צבעים חזקים ואם דברים לא מאורגנים, הם לא יכולים להתרכז ולהתמרכז, כי כולנו תוצר של הסביבה שלנו. הכול עוצב בכוונה עצומה, ויש הרבה עץ. אני רוצה בית ספר נטול פלסטיק".
לא רק פלסטיק אין בבית הספר הזה. גם אין בו תלמידים, אלא חברים, אין מנהל, אלא ראש קהילה, אין כיתות או אפילו לוח. עם כל שבירת המוסכמות הזו, מפליא שיש לו מנכ"לית. "זה מונח משונה, למען האמת. הרגשתי שלאנשים יהיה קשה להבין מה אני עושה, אם אני לא אתן להם משהו להיאחז בו. אני כל-כך מחוץ לקופסה באופן שבו אני חושבת ומתפקדת ומדברת, כך שלפעמים אני חושבת שזה יעזור אם אני אתן לאנשים משהו שיקרקע את המידע. אבל אני באמת המנכ"לית. אני טובה בעסקים, ואני אובססיבית לבית הספר ומה שמתרחש בו".
לאובססיביות יש גב איתן במיוחד. בנובמבר האחרון הודיעה WeWork כי התאגיד היפני סופטבנק ישקיע בה עוד 3 מיליארד דולר, אחרי שכבר השקיע בחברה 4.4 מיליארד דולר ב-2017. המגה-גיוס הנוכחי הקפיץ את שווי WeWork פי שניים משהיה לפני שנה. יותר מההערכות ל-Airbnb, ספייסX או פלנטיר.
החברה, שייסדו אדם נוימן ומיגל מק’קלבי ב-2010 בניו-יורק, פועלת היום ב-24 מדינות באמצעות 1.4 מיליון מ"ר ו-8,000 עובדים שמעניקים שירות ל-400 אלף אנשים. זו סביבה שבה מתקיים אקוסיסטם שלם עם שפה משלו, שירותים ייחודיים כמו חדרי כושר ומכוני ספא, ואידיאולוגיה כמו הדגש על איזון, בניית קהילה וקיימות. המשימה היא "ליצור עולם שבו אנשים עובדים כדי ליצור חיים, לא רק פרנסה", והמטרה היא "להעלות את רמת התודעה העולמית", כפי שמנסחת זאת נוימן.
זו לא מקריות שמאחורי WeWork יש אידיאולוגיה רוחנית מפורטת. אדם נוימן מייחס הרבה מהצלחתו לרבקה, שאותה פגש בזמן שניסה לממש מיזם בגדי תינוקות. הם החלו לדבר על בריאות, אושר והגשמה, מוטיבים מרכזיים בערכי החברה, אותם מעצבת רבקה כמנהלת המותג הראשית. "אני ובעלי עושים עסקים יחד מהרגע הראשון שנפגשנו. אבל התשוקה שלי היא יותר לאמנות ולרוחניות".
הדיבור האוטופי, הצמיחה המהירה וההישענות על טכנולוגיה כדי ליצור קהילה מיצבו את WeWork כסטארט-אפ מן המניין - למרות שחלק מהותי מפעילותה הוא נדל"ן מניב. כיאה לסטארט-אפ, החברה עדיין לוקחת את הזמן שלה ולא מתרגמת את ההייפ לרווחים. בנובמבר היא דיווחה על קמצוץ מתוצאותיה הכספיות (היא לא מחויבת משום שהיא עדיין פרטית), ולפיהן ההכנסות בתשעת החודשים הראשונים של 2018 הסתכמו ב-1.25 מיליארד דולר, פי שניים מהרבעון המקביל אשתקד. בשורה התחתונה, WeWork רשמה הפסד מצטבר של 1.2 מיליארד דולר, 300 מיליון דולר יותר מ-2017, מה שלא עוצר את השאיפות היומרניות שלה להתרחב במנעד תחומים - מבנייני משרדים למגורים, חדרי כושר, ספא ועכשיו גם בתי ספר.
"כשפגשתי אותו, הייתי מאוד ממוקדת רוחנית". רבקה ואדם נוימן / צילום: Gettyimages ישראל
כוח-העל של נשים
אם מסתכלים על הנקודה שבה החלה נוימן את חייה והמקום שבו היא נמצאת היום, אפשר למתוח, לכאורה, קו ישר ברור. רבקה פאלטרו נוימן (בת דודה של גווינית פאלטרו), גדלה במשפחה אמידה במדינת ניו-יורק, המשיכה ללימודי עסקים באוניברסיטת קורנל, ומשם לעבודה בבנק ההשקעות Salomon Brothers.
בדרך, היא ניסתה תקופה ארוכה את מזלה בקריירת משחק. "חוויית משחק כושלת, זה בהחלט לא עבד. המשחק לא רצה אותי כמו שאני רציתי אותו. זה נראה כאילו הרבה מהחוויות האלו הן רנדומליות ולא מחוברות, ואולי אפילו בזבוז של זמן, אבל היום אני יודעת שכל חלק נועד להעניק לי בסופו של דבר את הכלים לעשות את מה שרק עכשיו אני עושה".
איך התגברת על הכישלון?
"לא טוב כל-כך. עברתי תקופה מאוד קשה. היה כישלון מקצועי והיה כישלון אישי, עברתי פרידות קשות, ההורים שלי התגרשו וזו הייתה תקופה טראומטית. בסופו של דבר הגעתי לתובנה שאו שאני אוותר ולא יהיו לי חיים נהדרים בכלל, או שאם אני אחיה, אז כבר אלך על זה עד הסוף".
מה זה 'ללכת עד הסוף'?
"נכנסתי ממש עמוק לתרבויות החוכמה העתיקות, ולמדתי חיים. נסעתי להודו, ולמדתי במשך חודש אצל הדלאי לאמה והקהילה הטיבטית הגולה. הוסמכתי כמדריכת יוגה, למדתי הרבה מסורות ולמדתי גם קבלה, במשך 15 שנה. בסופו של דבר אני מאמינה שכל החוכמות האלה אומרות אותו הדבר, אבל חלק ממהות החיים היא ללמוד את החיים, ולנו כאנושות חסר הרבה מזה".
מאז, מצאה נוימן את מה שהיא טובה בו ושהיא אוהבת. "אין דבר גדול יותר שעשיתי בחיי מאשר להעצים את בעלי וילדיי, ועכשיו אני יוצרת את WeGrow, ואני מקווה שאוכל לעשות זאת לעולם". המשפט הזה, שנוימן חזרה עליו במספר גרסאות, עורר ביקורת על כך שמהמסר שלה משתמע שתפקידן העיקרי של נשים הוא להעצים את הגברים לצדן. "אני לא מצייתת לסטריאוטיפים מגדריים. אני אישה, אבל יש לי אנרגיות גבריות. אני חושבת שהגברים הנהדרים ביותר מחוברים לאנרגיות הנשיות שלהם. אני המאמינה הגדולה ביותר בנשים.
"אני מאמינה שנשים יצילו את העולם, אבל אני גם מאמינה שלנשים יש כוח-על ספציפי שלגברים קשה יותר להשיג - היכולת ליצור ולהזין חיים. זה אינו דבר קטן. העניין הוא לא אם תבחרי להביא ילדים או לא, אנחנו מחזיקות בכוח-העל הזה, ואני חושבת שנועדנו להיות במצב של העצמה וטיפוח אחרים כל חיינו. זה מה שגורם לי להרגיש גדולה.
"אני חושבת שיש נשים שחושבות שאם הן מעצימות מישהו אחר או גברים, זה מקטין אותן. אני לא מבינה למה, כי אנחנו מולטי-טאסקינג נהדרות, כך שלמרות שאני מעצימה את בעלי וילדיי, אני גם עוזרת לבנות את WeWork ולהקים את WeGrow. זה לא אחד או אחר".
את מפחדת להיכשל עם WeGrow?
"לא. אפילו לא במעט. יש לי חששות אחרים, אבל לא בתחום הזה".
היה פחד בנוגע ל־WeWork?
"לא, כי שניהם נוצרו כמעשה של נתינה. אם את יוצרת משהו כדי לשתף, איך אפשר לפחד? את מפחדת רק כשאת יוצרת משהו כדי לקבל - הפחד הוא האם אני אקבל אותו. אבל אני עושה את זה כדי לתת. אנחנו נותנים בצורה אותנטית ומתוך החוזקות שלנו".
מתחם בתוך בית הספר ליזמות שהקימה רבקה נוימן, WeGrow / צילום: Dave Burk
לגלות את כוחות-העל
תלמידי WeGrow מתחילים את היום שלהם בחצי שעה של מעגל מוזיקה. ההורים מוזמנים לקחת בו חלק לזמן קצר, ואז לעבור ללאונג’ לשתות קפה, ולעשות קצת מינגלינג או נטוורקינג. הילדים בינתיים יעברו לזמן מדיטציה ויוגה. במהלך היום הם ילמדו עברית או מנדרינית ("עברית שימושית מאוד אם רוצים להתחבר לתבונה מופלאה ותודעת-על, גם כי בעלי ואמא שלי מישראל, וגם כי יש דרישה כללית בניו-יורק לעברית"), מחול, מוזיקה ואמנות. זאת לצד מקצועות סטנדרטיים ברוח החינוך הניו אייג’י של השיטה המונטיסורית, שהיא למידה ספונטנית עם דגש על הפרט, שמאפשרת לילדים לבוא לידי ביטוי באופן טבעי, מעין ‘הפרא האציל’. "הם יוצרים אושר, ריקוד, אמנות, חוכמה, ובתקווה - גם תודעה חדשה".
הדרך לשם עוברת דרך שני מוטיבים מרכזיים: כוחות-העל ותשוקות-העל. "לכולנו יש כישרונות טבעיים שאנחנו נולדים איתם. אני לא חושבת שהם רנדומליים, יש לנו כישרונות מאוד ספציפיים, ואנחנו אמורים להשתמש בהם. אנחנו רוצים לעזור לילדים ולהורים לחשוף מהם אותם כישרונות ייחודיים.
"בנוסף, צריך גם להסתכל גם על תשוקות-העל שלך - במה אתה נהדר, ומה אתה אוהב. אנחנו מקווים לעזור להם למצוא את המקום שבו שני הדברים נפגשים וליישם אותם, וככה, לדעתנו, ניתן לגלות מהי עבודת חיינו או כיוון הקריירה". כוח-העל של נוימן, אגב, הוא אינטואיציה. "אני מאוד מודעת לאנשים סביבי ולאנרגיה הכללית, ויש לי הבנה עמוקה למצבים או מה שעלול לקרות כתוצאה מכך".
היא מסבירה על מתנות ותשוקות של ילדים בני חמש מבלי למצמץ או להסיט מבט, בעודה יושבת זקופה על ספה רחבה בצבעי ורוד וקרם. כאילו שאפשר לשכוח שהיא אשת עסקים וקודקוד מנהל בארגון ענק. "זה מעולם לא היה על נדל"ן, בנייני משרדים או השכלה מסורתית. זה תמיד היה קשור למטרה, שהיא להעלות את התודעה העולמית. כל בנייני המשרדים שלנו הם רק מכלים שדרכם ניתן לעשות זאת.
"כשהכרתי את בעלי, בדיוק חזרתי מחודש במכון אומגה, שם הוסמכתי כמדריכת יוגה, עשינו מדיטציה כל יום, ניזונו מדיאטה טבעונית נוקשה. אז כשפגשתי אותו, הייתי מאוד ממוקדת רוחנית. הכוונה תמיד הייתה להתאסף כולנו ולהשתמש בכוחות-העל שלנו בצורה אינדיבידואלית וקולקטיבית כדי לעזור לכדור הארץ. הביטוי הראשון של זה הוא מה שאת מכנה בניין משרדים, והביטוי השני הוא WeLive (מתחם מגורים משותף, ו"א) ואז WeGrow, אבל זו תמיד אותה האנרגיה שאנחנו מנסים לחלוק".
את האנרגיה הם לא רוצים רק לחלוק, אלא גם להצמיח, והם משתמשים במונחי עמק הסיליקון - Scale, כדי להסביר את החזון לטווח הארוך. "אני מאמינה שבשנה-שנתיים הקרובות נתרחב, אבל המיקוד שלנו כרגע הוא להפוך את חוויית התלמידים שלנו כאן למושלמת. נגיע למקום חדש מהר ככל שנוכל, כל עוד לא נפגע בשום דרך במה שקורה כאן.
"התוכנית היא לפתוח בתי ספר כאלה בכל רחבי העולם, כך שהעולם יוכל להיהפך לכיתה, ולא תהיי חייבת לגור רק במקום אחד. כי עד כמה שנעשה את עבודתנו היטב, החינוך אף פעם לא יהיה טוב כמו כזה שבמסגרתו ילד יוכל לראות את העולם. זה פשוט לא יכול להיות. מה שלומדים דרך חוויית תרבויות שונות באמת, וספיגת האנרגיות שלהן, שונה מאוד ממה שאנחנו יכולים להציע בבניין אחד.
"אנחנו גם רוצים ליצור למידה מעורבת - אונליין עם אופליין - כך שאם את רוצה לטייל עם המשפחה שלך במקום שבו אין לנו בכלל WeGrow, תוכלי לעשות זאת. תוכלי לנסוע לסמסטר, לחודש או שבוע, זה יהיה נזיל. אורח חיים נוודי נפוץ היום, הרבה מהמשפחות, לפחות של ה-WeGeneration (הדור שאינו מוגבל בגיל שמגדיר הצלחה, לא רק במונחים נומינליים, אלא גם אבסטרקטיים כמו אושר, הגשמה ובריאות, ומאמין בכלכלת שיתוף), הן גלובליות. אנחנו מדברים על להיות יזמים גלובליים מודעים. השאלה היא של סדרי עדיפויות - מה חשוב יותר, ניסיון או נכסים חומריים? אנחנו רוצים ליצור הזדמנות עבור אנשים שרוצים לחיות בצורה יותר גלובלית, כי עד היום, ברגע שהילד שלך נכנס לגן יכולת לטייל רק בזמן חופשות לימודים".
חינוך מסוג אחר
קשה להתעלם מהפיל הלבן, מגולף בידי אמן מעץ אורן מלא, שבחדר. ב-WeGrow שכר הלימוד השנתי מתחיל ב-22 אלף דולר עבור ילדים בגילאי שנתיים, מזנק ל-36 אלף דולר לבני שלוש וארבע ומאמיר עד 42 אלף דולר לילדים בגילאי 5-11. להסתובב יחפים בחלל מעוצב על ידי אחד האדריכלים המפורסמים בעולם כיום, לא בא בזול.
הביקורת כי בית ספר אקסקלוסיבי כמו WeGrow מיועד לאנשים פריבילגיים, מתקבלת בביטול יחסי אצל נוימן. "יותר ממחצית הילדים הם על מלגות משמעותיות. אני מניחה שאם מישהו יפתח בית ספר למען רווח זה יהיה בעייתי, אבל זו בהחלט לא הכוונה שלנו ולא המציאות".
ובכל זאת, עדיין מדובר בבית ספר שחצי מהתלמידים (חברים) שבו יכולים להרשות לעצמם שכר לימוד אסטרונומי. עושר שקשה מאוד להתעלם ממנו, במיוחד כשהוא ממוקם בלב המיד-טאון בניו-יורק ומדבר עשר שפות שונות. זהו אינו עושר ישן, אלא חדש וצעיר. עושר ברוח עמק הסיליקון, ונוימן היא לא הראשונה לבצע את החיבור הזה. בשנים האחרונות עמק הסיליקון מנסה יותר ויותר לתפוס אחיזה בתחום החינוך. ייתכן כי מדובר בחקר הרפתקני חדש של אנשים חסרי מנוחה, או פשוט בהתבגרותם של המילניאלס ובמעבר ממעמד של מתכנתים חסרי אחריות להורים מיושבים.
כבר היום דמויות בולטות בחוף המערבי והמזרחי בארה"ב מנסות לעצב מחדש את עולם החינוך. אלה מיזמים שנבנים על בסיס מודל של סטארט-אפ, מנוהלים על ידי בוגרי התעשייה שמשתמשים בקשרים שלהם כדי לממן את הפרויקטים בעזרת משקיעי הון-סיכון, ומשלבים לימודי תכנות, יזמות ורוח אוניברסלית שדחוסים במקומות שבדרך כלל לא נראים, כמו בתי ספר. כמובן שכולם גם מגיעים עם תג מחיר גבוה.
את רשת ה-AltSchool, למשל, הקים יוצא גוגל, והוא נתמך על ידי קרן ההשקעות הוותיקה אנדרסון הורוביץ, פיטר תיל ומייסד פייסבוק, מארק צוקרברג. כמו WeGrow, גם AltSchool מנסה להוכיח כי הוא אינו רק עוד בית ספר פרטי שמשרת את אליטות ההייטק, או לחילופין סטארט-אפ שרצה לפעול לטובת הכלל ובסוף משרת את המיעוט. משימה שעדיין לא נושאת עמה תוצאה.
"אני הייתי חנונית מושלמת, למדתי בבתי ספר פרטיים תחרותיים, ומשם הלכתי ללמוד באוניברסיטה מליגת הקיסוס, והייתי ברשימות הדיקן וכל העניינים האלו, כך שאני ממוקדת לחלוטין באקדמיה", מסבירה נוימן את הכוונות שלה. "אבל אנחנו עושים את זה בדרך שהיא מרגשת עבור הילדים".
כשאני תוהה איך הם מצליחים לתקשר מטרות ומדדים אמורפיים, אשת העסקים שבה יוצאת ומתערבבת עם הדיבור הניו אייג’י. "אני חושבת שאנשים, בסופו של דבר, השקיעו באנרגיה כאן, וזה כמובן מגובה בהרבה נתונים קשיחים ועבודה קשה. אנחנו בעניין של נתונים מדידים, משום שאם ההשפעה שלנו לא מדידה אנחנו לא יכולים להצליח. אבל יש משהו גדול יותר מזה.
"כשאני עם אנשים אחרים אני מקשיבה, ולא רק עם האוזניים והעיניים. חשוב שכולך תקשיבי למה שהאדם והנשמה רוצים לעשות, תשאלי את השאלות הטובות, ולבסוף תביני מה הוא צריך ותתמכי בו כדי שישיג זאת. קשה להסביר את זה, כי זו מתנה. אישית, אני לא חושבת שהיה רגע שבו הגעתי למקום המוחלט והאחרון שלי. לא הגעתי לשום מקום (צוחקת). אני רק מנסה להבין את זה כל הזמן".
כתבות
ני"ע
