מאות מיליארדי דולרים בשנה: מי מרוויח מסחר לא חוקי בטבק?

נדרשת רגולוציה עמוקה על תעשייה הגורמת למוות המוני, שיש לה אינטרס בולט בהברחות, שמעורבותה בהן עולה ממסמכיה הפנימיים ומהחלטות שיפוטיות • מה שעומד כעת על הפרק הוא מעט מאד מן הנדרש מתעשיית המוות, פשוטו כמשמעו. אנו מקווים שהכנסת תקבל השבוע את ההחלטה הנכונה לטובת אזרחי ישראל • דעה

סיגריות / צילום: שאטרסטוק
סיגריות / צילום: שאטרסטוק

אם יזם ממולח היה מציע לשווק בישראל מוצר חדש המיועד לצריכה אישית, שיהרוג בין חצי לשני שליש מהמשתמשים בו בדיוק בהתאם להוראות היצרן, סביר להניח שהוא לא היה מקבל לכך אישור. ואם אותו יזם היה מודה (לאחר מאבק משפטי ממושך) שהמוצר כולל בתוכו סם ממכר, שמספיק להשתמש בו פעמים ספורות כדי להתמכר; שמרבית המתנסים בו יעשו זאת בגיל ההתבגרות; ושהגמילה ממנו תהיה קשה - הרי הסבירות לקבל אישור שיווק למוצר הייתה אפסית. אבל להבדיל מאותו יזם, יצרני ויבואני הסיגריות והטבק משווקים מוצרים קטלניים וממכרים במשך עשרות שנים, באופן חוקי, ותחת מגבלות קלות יחסית מצד המחוקק.

התמותה מעישון בישראל מוערכת בכ-8,000 איש בשנה, פי 20 יותר מהתמותה השנתית הממוצעת מתאונות דרכים, אך בניגוד למאבק בתאונות הדרכים, אין בישראל רשות לאומית למלחמה בעישון, אין תקציב של מאות מיליוני שקלים לצמצום התחלואה והתמותה הנגרמת מעישון, ואין קמפיין לאומי למניעת עישון. מאידך, עד כה השקיעה תעשיית הסיגריות בעידוד העישון בישראל לבדה סכום של 60-50 מיליון שקל מדי שנה. זאת ללא תגובה הולמת ופרסומת נגדית כלשהי.

מהסקר החברתי לשנת 2017 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצא כי בישראל ישנם 1.2 מיליון מכורים לסם הניקוטין הצורכים אותו דרך עישון סיגריות טבק, בעוד שלפי נתוני משרד הבריאות לשנת 2017, מספר המעשנים שהשתתפו בסדנאות גמילה מעישון בקופות-החולים באותה שנה היה בסך-הכול 27,000 גברים ונשים, ומהם רק כ-13,000 נשארו גמולים אחרי שנה. קיימות אסטרטגיות מוכחות למניעת עישון ובראשן איסור פרסום ושיווק מוצרי טבק.

בשני העשורים האחרונים אנו מפגרים בישראל במאבק בעישון אל מול מדינות המערב האחרות, ובפרט עד כה הצליחו חברות הטבק לסכל את המאמצים לעדכן את חוק איסור פרסום טבק. היעדר מגבלות פרסום ושיווק מוצרי טבק תרמה לכך ששיעור המעשנים המבוגרים בישראל עדיין עומד על למעלה מ-20%. זאת בניגוד למדינות מפותחות רבות אחרות, בהן חלה התקדמות בהפחתת שיעורי העישון כדוגמת ארה"ב שהצליחה להפחית את שיעורי העישון ל-14%, קנדה ל-16%, בריטניה ל-15%, ואוסטרליה ל-14%.

השבוע נדע האם קואליציה נחושה של בריאות-ציבור-כנסת-תקשורת הצליחה לגבור על מארג של טבק-הון-שלטון-תקשורת ולהעביר חוק איסור פרסום טבק שיציל חיים רבים בישראל. כעת, לאחר מאבק סיזיפי שנמשך שנים ארוכות, הגענו לנקודת מפנה עם סיכוי אמיתי לחולל מהפיכה במלחמה לצמצום העישון ונזקיו, בעיקר בהיבט מניעת ההתנסות והתחלת השימוש בקרב צעירים.

הצעת החוק של חברי הכנסת כבל, גליק ובן-ראובן, בתמיכתו של סגן שר הבריאות ליצמן וחברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, מאמצת סעיפים שונים בהמלצות האמנה הבינלאומית למאבק בעישון, בעיקר בתחום הגבלות הפרסום והשיווק, וכך מבקשת להחזיר את ישראל למקום מכובד יותר בהשוואה לכל שאר מדינות העולם שנלחמות במגפת העישון. יישום הצעת החוק יציל חייהם של מאות ישראלים מדי שנה. זאת למרות שהצעת החוק עדיין לוקה בחסר, כי חברות הטבק הצליחו במאמציהם להחליש את הצעת החוק, כדוגמת הצלחתם למנוע את האמצעי המוכח של אזהרות גרפיות על החפיסות וההחרגה יוצאת הדופן של העיתונות. העקרונות למאבק בעישון זהים בכל העולם וכוללים הגבלת עישון במקומות ציבוריים, איסור פרסום ושיווק מוצרי טבק וניקוטין, סיוע בגמילה מעישון, מסעות הסברה להעלאת מודעות לעישון ונזקיו ומיסוי גבוה על כל מוצרי טבק, ללא החרגה.

בהצעת החוק נכללת חובת דיווח על תכולה, ידיעת התכולה זו זכות וצורך בסיסי של הצרכן, החוק מחייב שאפילו על בקבוק מים תהיה רשימת תכולה ורכיבים, אך על המוצר הממכר והמסרטן ביותר הקיים בשוק, הסיגריה, עדיין אין חובה כזו. ודאי וודאי שאין כל פיקוח על כל חומר הנכנס למוצר העישון, כפי שקיים במוצרי מזון. היצרן הוא האחרון הבודק את המוצר. בניגוד לכל טענות-הסרק וההגזמות שהועלו מתנגדי החקיקה לאחרונה, אין בחקיקה כל הפרעה למעשן או המאדה הבוגר לרכוש את סיגריית הטבק או הסיגריה האלקטרונית שהוא רגיל לה, היא תמשיך להיות נוכחת באותה חנות, באותו המחיר, רק מאחורי וילון או בתוך ארון, נסתר מעיניו של ילד או נערה הנכנסים לחנות. הסדר שזכה להצלחה במקומות אחרים בעולם.

תעשיית הטבק העולמית, המורכבת מחמש חברות ענק בינלאומיות, מגלגלת מאות מיליארדי דולרים בשנה. ההתקדמות העולמית במאבק בעישון פוגעת בהכנסות אלה, ולכן תעשיית הטבק נלחמת במגוון דרכים לבטל או להאט ככל הניתן את מאמצים אלה.

אחת הדרכים שבהם תעשיית הטבק נלחמת בהשפעות החקיקה היא באמצעות עידוד סחר לא חוקי בטבק, מכיוון שזה מאפשר הוזלה משמעותית של מחירי מוצרי הטבק וכך מנגיש את מוצרי הטבק לאוכלוסיות מוחלשות ורגישות למחיר, כולל צעירים. חשוב להדגיש: האינטרס הבסיסי במכירה של מוצרי עישון ללא מס - הוא של מי שמרוויח מכך. קרי: התעשייה המייצרת. מעורבותה של תעשיית הטבק בסחר הלא חוקי מאפשרת לה להגדיל את היקפו לפי בחירתה, וכך לטעון ולהוכיח שלכאורה מדיניות העלאת מיסוי או עיצוב אחיד היא שמשפיעה לרעה על היקפי הסחר הלא חוקי, ויש לבטלה או לדחותה, בעוד שהתעשייה היא זו שאחראית לכך.

דרכים מוכרות של תעשיית הטבק לעידוד סחר לא חוקי הן למשל כאשר יש מדינה עם מיסוי גבוה על מוצרי טבק, התעשייה פועלת להצפת שווקים שכנים, מדינות סמוכות בהן המיסוי נמוך, בעודף גדול של מוצרי טבק וכך לעודד זליגה והברחות ממדינות אלו לתוך אותה מדינה שבה המיסוי גבוה. בשנת 2016 ממשלת בריטניה הטילה קנס של 650 אלף לירות סטרלינג על חברת BAT, שמשווקת את מתגי לאקי סטרייק ופאל-מאל, על הצפת השוק הבלגי בטבק לגלגול, וזה מצא את דרכו חזרה לבריטניה באופן לא חוקי. מעניין הוא המצאת מונח ספציפי, מעין "קוד", במסמכים פנימיים של יצרן סיגריות: DNP - כלומר: DUTY NOT PAID. מוצר שהמס עליו לא שולם. זאת להבדיל מסיגריות שהמס עליהן שולם - DP - DUTY PAID - וסיגריות הפטורות ממס (DF_- DUTY FREE).

דרך נוספת היא "היעלמות" של משלוחי טבק בדרכם באוניות ממפעלי הייצור אל ארצות היעד, לכאורה מכולות שנפלו לים, אך למעשה אלה מוצאות את דרכן אל הצרכנים דרך השוק השחור, כשהצרכנים משלמים עבור מוצרים אלה מחירים זולים. בסוף שנות ה-90 לא היה ניתן להתחקות בערוצי השיווק החוקיים אחרי קרוב ל-30% מהמשלוחים של תעשיית הטבק. מחקר של ממשלת בריטניה מצא כי בשנים 2014-2016 קרוב ל-70% מהסיגריות הלא חוקיות שנתפסו מקורן בתעשיית הטבק ולא בזיופים, וזהו גם הממוצע העולמי.

בעשור האחרון היו כמה חקירות על הברחות וסחר לא חוקי הנוגעות לחברת JTI, שסגן נשיא שלה אפילו העז לבואו ולקחת חלק בדיוני וועדת הכלכלה ולטעון שהחקיקה תביא לעלייה בסחר הלא חוקי.

מדובר בסיגריות מוברחות. לא "גנובות". היצרן הוא האחראי למוצריו וליעדים אליהם מגיעים המוצרים האלה. גורמי ביטחון ומכס יודעים כבר שנים שסחר לא חוקי בטבק משמש כמקור הכנסה לארגוני טרור וארגוני פשיעה ולהלבנת הון ופוגע במאמצים למאבק בעישון, ולכן במסגרת אותה אמנה עולמית למאבק בעישון, צורף פרוטוקול חדש למאבק בסחר הלא חוקי בטבק, שנכנס לתוקף באוקטובר 2018, וחלק מהוראות הפרוטוקול למאבק בסחר הלא חוקי אפילו מוטמעות במסגרת תיקון החוק הנוכחי, כגון הסמכת שר הבריאות לאמץ, באמצעות תקנות, מדיניות סימון מוצרי הטבק שימנעו זיוף ויאפשרו לזהות כל מוצר טבק מתי והיכן יוצר ולאן היה אמור להגיע.

משיתופי-הפעולה הבינלאומיים במאבק בעישון אנו למדים שתעשיית הטבק נוהגת להפיץ מספרים מוגזמים על היקפי הסחר הלא חוקי, וכן יוצרים באמצעות מחקרים מופרכים, מידע שמהימנותו מוטלת בספק. דוגמה אחת היא סקר חפיסות מזויפות, בו נציגי תעשיית הטבק אוספים מהרחובות ומפחי האשפה חפיסות סיגריות משומשות ובודקים כמה מהן הן כשרות וכמה הוברחו או זויפו, ומכאן מסיקים על היקפי הסחר הלא חוקי.

המצב הביטחוני הייחודי של מדינת ישראל תורם רבות לצמצום הסחר לא חוקי בטבק, מכיוון שאמצעי הביטחון השונים והמאמצים למניעת הברחת אמצעי חבלה וסמים או חדירות מחבלים, מסייעים גם במניעת הברחת טבק, כך לאורך הגבולות עם הגדר שהוקמה לאורך הגבול עם מצרים וזו המוקמת בגבול ירדן ועם שטחי יהודה ושומרון, בידוק קפדני במעברי הגבול ומערכות טכנולוגיות מתקדמות כגון פרופיילינג ועוד. מאמצים אלה הביאו לכך שבישראל רק כ-5% משוק מוצרי הטבק אינו חוקי, לעומת ממוצע של 10% בשאר מדינות העולם.

הניסיון העולמי גם מלמד אותנו שבכל המדינות שיישמו כבר לפני שנים את אותן יוזמות החקיקה שאנו מבקשים לאמץ כעת, לא חלה החמרה בהיקפי הסחר הלא חוקי בטבק, אך כן חלה ירידה בשיעורי העישון ובמיוחד בשיעורי התחלת עישון בקרב צעירים.

בריטניה אימצה מדיניות עיצוב אחיד לחפיסות סיגריות בשנת 2016, וגם שם תעשיית הטבק ניסתה להלך אימים על המחוקקים, כולל עתירה נגד חוקתיות העיצוב האחיד, שכמובן נדחתה על-ידי בית המשפט. בפסק הדין נכתב כי הטענות והמחקרים ומידע שהציגה תעשיית הטבק על השלכות העיצוב האחיד לא נבדקו על-ידי חוקרים עמיתים, על חלקם אין גורם שמצהיר על אמינותם, חסרים הפניות למקורות מידע או נתונים פנימיים של תעשיית הטבק, הם מתעלמים או שוללים מחקרים וספרות עולמית קיימת, ולרוב לא ניתנים כלל לאימות.

בעקבות הפסיקה החריפה פנו ארגוני בריאות לבית המשפט בדרישה לחשוף לציבור את המקורות של אותם נתונים ומידע שהציגו וטענו חברות הטבק, ובית המשפט אכן נעתר לבקשה ובפסק הדין שפורסם ב-20 לדצמבר, לפני כ-10 ימים, נכתב כי מאחר שהטענות שהציגה תעשיית הטבק נוגעים לבריאות הציבור ולבטיחותו, יש להם השפעה על המחוקק ועל הליכי חקיקה גם במדינות אחרות בעולם, והם משמשים את העיתונות ליידוע הציבור הרחב, ראוי שהתעשייה תחשוף את הנתונים והמידע הגולמי לעיני הציבור והמומחים. נראה כי הפסיקה הזו יפה ונכונה גם לגבי ישראל. מכאן הפרק בהצעת החוק המחייב חובת גילוי מינימלית כזו.

לסיכום, נדרשת רגולוציה עמוקה על תעשייה הגורמת למוות המוני, שיש לה אינטרס בולט בהברחות, שמעורבותה בהן עולה ממסמכיה הפנימיים ומהחלטות שיפוטיות. מה שעומד כעת על הפרק הוא מעט מאד מן הנדרש מתעשיית המוות, פשוטו כמשמעו. אנו מקווים שכנסת ישראל תקבל השבוע את ההחלטה הנכונה לטובת אזרחי ישראל.