מי המנהיגה הפוליטית המוערכת ביותר בישראל, ומי האישה שאתם רוצים שתיכנס לפוליטיקה?

ערב הבחירות מסתערות המנהיגות הפוליטיות על הציבור באינטנסיביות מוגברת בניסיון לכבוש את ליבו • "ליידי גלובס" בדק את מי מהן הציבור הכי מעריך וגם את מי הוא היה רוצה לראות בכנסת • איילת שקד בראש אחריה לוי-אבקסיס ומירי רגב ואיפה נמצאת שלי יחימוביץ?

גילה גמליאל, אורלי לוי, אילת שקד, מירי רגב / צילום: איליה מלניקוב, רמי זרנגר
גילה גמליאל, אורלי לוי, אילת שקד, מירי רגב / צילום: איליה מלניקוב, רמי זרנגר

ערב הבחירות שייערכו באפריל מסתערות המנהיגות הפוליטיות על הציבור באינטנסיביות מוגברת בניסיון לכבוש את ליבו. אז מי היא המנהיגה הפוליטית המוערכת ביותר? בסקר מיוחד שערך 'ליידי גלובס' באמצעות מכון המחקר 'הגל החדש' בניהולו של עופר לוי, נבדקה שאלה זו.

הסקר, שהתקיים על בסיס מודעות נעזרת, התבצע בתחילת חודש ינואר באמצעות מדגם אינטרנטי מייצג של 604 נשאלים בני 18 ומעלה, המייצגים את כלל אוכלוסיית ישראל הגולשת באינטרנט, לרבות המגזר הערבי. הסקר בחן את ההערכה הציבורית כלפי חברות הכנסת הבולטות במפלגות השונות.

במקום הראשון, כדמות המוערכת ביותר על ידי הציבור עם 18%, ניצבת שרת המשפטים איילת שקד. למרות ששקד נבחרה על ידי 22% בציבור היהודי, איש מקרב הנשאלים בציבור הערבי לא בחר בה. בסקר קודם שערכנו בחודש אפריל, זכתה שקד ל-16%, כך שניתן להסיק על מגמת התחזקות שלה, כחודש לאחר שהכריזה יחד עם נפתלי בנט על הקמת מפלגה חדשה בהובלה משותפת של השניים. שקד מוערכת יותר בקרב גברים; 26% מהגברים בחרו בה, לעומת 17% בקרב הנשים.

סקר פוליטקאיות ינואר 2019
 סקר פוליטקאיות ינואר 2019

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס שומרת על המקום השני, עם 13%, ואחריה מירי רגב, עם 12%. למרות ששקד ולוי-אבקסיס נבחרו כמוערכות רק בקרב הציבור היהודי, דווקא שרת התרבות והספורט, שהתבטאה לא מעט בנושא חוק הלאום בשנה האחרונה, זכתה ל-5% הערכה בקרב המגזר הערבי.

במקום הרביעי ניצבת יו"ר האופוזיציה הנכנסת ח"כ שלי יחימוביץ', עם 6% - כשהיא עוקפת את סתיו שפיר וציפי לבני שדורגו לפניה בסקר שנערך באפריל. ייתכן כי הסמיכות של ביצוע הסקר לדרמה שהתרחשה במפלגת העבודה, שבמסגרתה הדיח אבי גבאי את לבני וביטל את המחנה הציוני, תרמה לשינוי זה. בעקבות המהלך, יחימוביץ' יצאה להגנתו של גבאי וזכתה לחשיפה נאה בתקשורת, כך שבסופו של דבר גם לבני הרוויחה מהמהלך, ככל הנראה, כשביחס לסקר הקודם - ההערכה הציבורית כלפיה עלתה מעט.

עוד מעניין לראות כי למרות שיאיר לפיד הכריז כי לא ישלב את לבני במפלגתו מפני שהיא נתפסת בעיניו כ'אשת שמאל', לבני דווקא מוערכת יותר בקרב אנשי מרכז-ימין; 16% מקרב מצביעי המרכז, הימין-מרכז והימין בחרו בה, לעומת 11% מקרב מצביעי השמאל והמרכז-שמאל.

את המקום השישי תופסת ח"כ סתיו שפיר ממפלגת העבודה, עם 5% - ירידה לעומת הסקר הקודם, אז 7% מהציבור בחר בה. מיד אחריה במקום השביעי ניצבת ח"כ מרב מיכאלי עם 3% - עלייה לעומת הסקר הקודם אז רק 2% ציינו אותה כמוערכת ביותר. בפילוח הנתונים נמצא כי שפיר, לוי-אבקסיס ושקד מוערכות יחסית יותר בקרב בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, ואילו רגב מוערכת יותר בקרב בעלי הכנסה נמוכה.

עוד לפי הנתונים המתייחסים לנטייה הדתית, מעניין לראות כי שקד מוערכת משמעותית יותר בקרב דתיים - 17% מהחילונים מצאו אותה כמוערכת ביותר, לעומת 20% מסורתיים ו-38% דתיים/חרדים, ואילו לוי-אבקסיס מוערכת פחות בקרב דתיים וחרדים (7%). מירי רגב דורגה כמוערכת ביותר רק בקרב 6% מהחילונים.
בהתייחס למשתנה הגיל - רגב מוערכת יותר בקרב צעירים, ואילו לוי-אבקסיס דווקא מוערכת יותר על ידי בני גילאי 35 ומעלה, כשרק 7% מהנשאלים מתחת לגיל 34 בחרו בה. לוי-אבקסיס מקווה לסחוף אחריה קולות מקרב מצביעים בפריפריה ולרוץ גם על הטיקט המזרחי, כשהיא עומדת בראש מפלגת 'גשר', השואבת השראה ממפלגתו ההיסטורית של אביה. רשימת מייסדי המפלגה כוללת גם את חנה אזולאי הספרי, שחקנית מוערכת המשמיעה לאורך שנים קול צלול בסוגיות עדתיות ופריפריאליות.

עוד עולה מתוצאות הסקר כי במקום התשיעי, יחד עם חברות כנסת מהמפלגות השונות, מדורגת יו"ר מרצ תמר זנדברג עם 1%, תוצאה זהה לזו שבה זכתה בסקר הקודם, שבוצע בסמוך לחשיפת קשריה עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. התוצאות עשויות ללמד כי ההערכה כלפי זנדברג נותרה קבועה, והיא אינה מצליחה עדיין להעלות את קרנה בציבור הרחב.

ח"כ יחימוביץ' מוערכת במידה שווה בקרב יהודים וערבים, ואילו לבני, מרב מיכאלי וזנדברג מוערכות יותר בקרב הציבור הערבי. בשפיר בחרו כמוערכת ביותר 1% מקרב הנשאלים הערבים, ו-6% מקרב היהודים. עוד מעניין כי גילה גמליאל, אחת משלוש השרות היחידות בממשלה היוצאת (יפעת שאשא ביטון מונתה רק לאחרונה כשרת השיכון), דורגה על ידי 1% מהנשאלים בלבד, לצד יעל גרמן, סגנית השר ציפי חוטובלי, קארין אלהרר, נאוה בוקר ואחרות.

26% מהנשאלים לא בחרו באף אחת מחברות הכנסת כמוערכת ביותר. 53% מהנשאלים הערבים לא מצאו חברת כנסת אחת שהם מעריכים, לעומת 20% בקרב הנשאלים היהודים.

מה משמעות המהלכים של הפוליטיקאית המוערכת בישראל 

ד"ר גייל טלשיר

אין ספק שהיא הכוכב העולה של ממשלת נתניהו היוצאת. הילתה של השרה איילת שקד רק מתחזקת נוכח העובדה כי מאז פרשה עם בנט והקימה את מפלגת 'הימין החדש', קיבלה קריאות מהליכוד והן מהבית היהודי לבוא להובילם, ובסקרים כבר שואלים עליה כמתאימה להיות ראשת ממשלה. להוציא גאולה כהן, מפלגה בראשות אישה הייתה עד היום רק בשמאל, ואילו כיום מצטרפת 'הימין החדש' אל תמר זנדברג של מרצ, ציפי לבני עם התנועה ושתי מפלגות חדשות - של אורלי לוי-אבקסיס ('גשר') ועדינה בר-שלום ('אחי ישראלי'). העובדה שמפלגות בראשות אישה קיימות כעת לאורכה ולרוחבה של הקשת הפוליטית בישראל היא חשובה מעין כמותה, בעידן שבו הימין - המושל בכיפה ארבעה עשורים לערך - מוביל קו דתי ולאומני יותר.

השרה שקד הובילה מהפכות עמוקות ונרחבות - מהשינוי החוקתי דרך חוק הלאום, השינוי בממשק היחסים בין הרשות המבצעת והשופטת דרך פסקת ההתגברות, השינוי הגורף לטובת מינויים פוליטיים אל מול מינויים מקצועיים בשירות המדינה, בתקשורת ובמגזר הציבורי, ושינוי השיח הציבורי לפיו הקונצזוס כלפי ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית השתנה לכיוון ישראל כמדינה יהודית יותר, שמרנית יותר וליברל-דמוקרטית פחות.

בהתאמה, מפלגת 'הימין החדש' היא מפלגה אידיאולוגית ששקד היא הדומיננטית בגיבוש תפיסת עולמה, המבקשת להגדיר מחדש את המושג יהודית ואת המושג דמוקרטית. את המרחב הציבורי מבקשים שקד-בנט לייהד דרך הרצון לחייב את בית המשפט לקבל חוקים ברוח היהדות והציונות: "הציונות לא תמשיך לכופף ראש בפני מערכת זכויות פרט אוניברסלית", אמרה שקד בוועידת המשפט ב-2017. דמוקרטיה לפי שקד היא שלטון הרוב - היהודי. הערכים - יהודיים; הפרוצדורות בלבד - דמוקרטיות. זאת הייתה משמעות חוק הלאום שניסחה שקד ועבר בקריאה טרומית עוד בכנסת הקודמת.

 סקר פוליטיקאיות - אילת שקד / צילום: איליה מלניקוב
  סקר פוליטיקאיות - אילת שקד / צילום: איליה מלניקוב

אנטי ליברליזם ישן מחודש

תפיסת הדמוקרטיה של שקד שונה מאוד מהקונצנזוס. אם בעבר מפלגת הליכוד החזיקה בתפיסה לאומית של דמוקרטיה ליברלית, כיום מובילה שקד מהפכה שלפיה דמוקרטיה ליברלית היא השקפה של השמאל (מה שאינו נכון בכל העולם הדמוקרטי וגם בישראל; אין סתירה בין ליברליזם ובין ימין), ואילו השקפת הימין היא שמרנית (ולכן אי-ליברלית). זה מתבטא במושג המשילות של שקד: שלטון העם מתבטא בבחירת השרים, ורק הם מבטאים את האינטרס הציבורי. כך כשמתמנה שר לתפקידו הוא נשלח על ידי העם עצמו להוביל אג'נדה, וכל מי שפועל בשם החוק, ההליכים ההוגנים, הביקורת או הבנה אחרת של הטוב הציבורי כנגד תפיסת השר, פוגע ישירות ברצון העם ולכן מהווה סכנה לדמוקרטיה. יש להוקיעו, להחלישו ואף למגרו. תפיסה זו עמדה בשורש המלחמה של שקד ב'שלטון הפקידים' או 'שלטון היועצים' להגדרתה, אבל גם מאבקה למען מינוי שופטים, שבה קשורה הפרשה האחרונה של אפי נווה, ראש לשכת עורכי הדין.

נווה עזר לשקד למנות מקורבים אידיאולוגית (שופטים שמרנים) ושקד עזרה לנווה, לכאורה, גם אם בעקיפין וללא כוונת מכוון, למנות מקורבים אישיים. הנה כי כן, תפיסת המשילות שמקדמת שקד, שמבקשת להחליש את שומרי הסף, לקעקע את האיזונים והבלמים ולהוריד את אמון הציבור בגופים ביקורתיים - בפרקליטות, בתקשורת הציבורית ובאקדמיה, למשל - היא תפיסה מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית שאין לה מספיק מנגנוני ביקורת והתגוננות מפני פרסונליזציה, מינויים פוליטיים ופעולה למען אינטרס אישי במקום אינטרס ציבורי.

מלוסי אהריש עד יעל ארד: אלו הנשים שהישראלים רוצים לראות בפוליטיקה

מיהי האישה שהציבור הישראלי היה רוצה לראות נכנסת לפוליטיקה? לקראת בחירות אפריל 2019 יצא 'ליידי גלובס' לבחון את השאלה באמצעות סקר שנערך על ידי מכון המחקר 'הגל החדש'.

לאורך השנים אנו עוקבים אחרי מנהיגות נשים בתחומים שונים, לרבות החברתי, הפוליטי והתקשורתי, שהעשייה שלהן נוגעת בנושאים מהותיים לחברה הישראלית ושחלקן מובילות מאבקים אזרחיים. עד כה הן בחרו להישאר מחוץ לזירה הממוסדת, אך מתברר שאת חלקן מעוניין הציבור לראות בלב העשייה הפוליטית.

מהסקר עולה בחירה מובהקת בשתי נשים שהישראלים היו רוצים לראות בפוליטיקה: מגישת הטלוויזיה לוסי אהריש (19%), ואשת החינוך המסייעת למשפחות שכולות מרים פרץ (18%).

סקר עתידיות - הנשים שהציבור היה רוצה בתור פוליטיקאיות
 סקר עתידיות - הנשים שהציבור היה רוצה בתור פוליטיקאיות

התוצאה שהשיגה אהריש מעניינת מאוד נוכח העובדה שבדוח השנאה שפרסם "ליידי גלובס" לפני כשנה (באמצעות קרן ברל כצלנסון וחברת המחקר ויגו), היא נכללה ברשימת הנשים המותקפות ביותר ברשת. כ-42% מהשיחות המתייחסות אליה ברשת כללו אופי פוגעני, ובין היתר נכתבו עליה אמירות כמו 'תחזרי לעזה' ו'ערביית מחמד'. 60% מהעלבונות שהוטחו בה נכתבו על ידי גברים, מתוכם 56% בעלי פרופיל ימני.

"לא הופתעתי מהשנאה כלפיי ולא הופתעתי מזה שיש 'בריוני מקלדת', הופתעתי לראות את המספרים", אמרה אהריש ל'ליידי גלובס'. "לפני עשור, כשנכנסתי לעולם התקשורת, מישהו אמר לי: 'את גם אישה, גם ערבייה, גם מוסלמית, גם מדימונה. את כל ה'אל תעשה' בבן אדם אחד'. כשאני רואה את המספרים האלה, אני פתאום חושבת לעצמי: אם זה לא היה מצחיק, אפשר היה לגמרי לבכות".

לפני חודשים אחדים נישאה אהריש לבן זוגה היהודי, צחי הלוי, לאחר שנים של זוגיות שנשמרה בסוד, וגם אז הותקפה ברשת לא מעט. החתונה הפכה לאירוע תקשורתי, בין היתר משום שנתפסה כמערערת את הסדר החברתי המוכר, ועוררה דיון ציבורי רחב.

צמוד מאוד אליה נמצאת, כאמור, מרים פרץ. "יש אנשים שבוחרים להתפרסם", אמרה פרץ ל'ליידי גלובס' בגיליון שהציג את נשות המופת של ישראל (דצמבר 2018), "אני הייתי מעדיפה שאף אחד לא יכיר אותי, אבל נפילת הבנים ופטירת בעלי הובילו אותי לבחירה של דרך אישית. לא ידעתי שהדרך הזאת תדביק לבבות, שהמסרים שלי ייגעו באנשים".

פרץ מועדפת בעיקר על הציבור הדתי והמסורתי וכן על אנשים המזהים את עצמם עם המרכז והימין. "אני לא רוצה שהמחויבות שלנו אחד לשני תתקיים רק בזמן מלחמה, כשמתים לנו", אמרה עוד, "אני רוצה שאת מה שמכנים בגולני 'אחי', יהיה גם ביום יום. 'אחי' זו גם היכולת למחול, ולחבק דעות שונות. אנשים מימין ומשמאל מפחדים היום להביע דעה, הם מפחדים ליפול".

במקום השלישי, בפער משמעותי, נמצאת העיתונאית החברתית אורלי וילנאי (7%), שלאחרונה דווח כי תוביל תוכנית תחקירים חדשה בערוץ 10-רשת יחד עם בן זוגה, גיא מרוז. כשנדרשה לנושא הפוליטי בראיון השער לגיליון פסח של 'ליידי גלובס', סיפרה וילנאי כי קיבלה הצעות לשריונים במפלגות. "הייתי יכולה להיות היום חברת כנסת לפחות, אם לא שרה. אבל לא בא לי. להגיד שזה לא יקרה בעתיד? אני מניחה שלא אסיים את חיי המקצועיים בטלוויזיה, אבל זה לא בוער לי בכלל".

"אנחנו צריכים מנהיגות"

במקום הרביעי מדורגת יעל ארד (5%), הספורטאית הראשונה שהביאה לישראל מדליה אולימפית, בענף הג'ודו, וריגשה מדינה שלמה. ארד הקימה את 'היום שאחרי', המסייע לספורטאים אולימפיים בתהליך הפרישה מהחיים התחרותיים, והיא פועלת לקידום ספורט הישגי בישראל וערכי מצוינות בקרב בני נוער.

במקום החמישי, שימו לב, מדורגת השחקנית יעל אבקסיס (4%), שבשנים האחרונות ניצבת בחזית המאבק באלימות נגד נשים, שהגיע לשיאו בנובמבר האחרון במחאה ארצית. "הקול הנשי האמיתי לא נמצא בפוליטיקה, אני לא שומעת אותו, אמרה בראיון ל'ליידי גלובס' בדצמבר 2018. "מה שאני שומעת אלה קולות מפחידים, נשים שמשרתות רעמי כוחנות גברית. זו הטרגדיה שלנו, אנחנו צריכים מנהיגות".

אבקסיס, כך נחשף בראיון, קיבלה הצעות ממפלגות הימין והשמאל להצטרף אליהן. לדבריה, "הנשים הפוליטיות צריכות לא לפחד לדבר בשפה של חיבור, חמלה, של אמפתיה. הן פוחדות לדבר בשפה רגשית. ציפי לבני ושלי יחימוביץ' הן נשים שאני לא ממש מזהה את הקול שלהן".

האקטיביסטית טל גלבוע (4%) מדורגת במקום השישי. בינואר הצטרפה גלבוע, שפועלת למען בעלי החיים ושחרורם מהמכלאות, ועל הרקע הזה מקורבת ליאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה - למפלגת הליכוד. לדבריה, לא תרוץ בפריימריז אלא מחכה לשריון מנתניהו.

במקום השביעי נמצאת מובילת המחאה החברתית, דפני ליף (2%). בניגוד לחבריה להובלת המחאה, סתיו שפיר ואיציק שמולי, שהצטרפו למפלגת העבודה והפכו לחברי כנסת פעילים מאוד - ליף נמנעה עד כה מהשתלבות בממסד הפוליטי ומעדיפה לפעול מחוצה לו.

"מאז המחאה החברתית הגדולה של 2011 ועד היום, אנשים אומרים לי שרגש, חמלה, שיתוף פעולה וויתור הם חולשה בפוליטיקה", סיפרה ליף ל'ליידי גלובס' (מרץ 2018). "בעיניי מדובר בעוצמה גדולה, בשפה שיש בה היכולת לרתום, למצוא פשרה, למצוא פתרונות, ולהעצים אחרות".

את הרשימה סוגרות העיתונאיות החברתיות מרב בטיטו ו גל גבאי . לפני כשנה שאלנו את בטיטו, שבניגוד לכמה מהקולגות שלה לא מהססת להביע את דעותיה הנחרצות, מדוע היא אינה מצטרפת לפוליטיקה. "כי בפוליטיקה אתה לא יכול שלא להיכנס ללימבו המטורף והעכור הזה של 'הפעם הבאה שאצטרך להתמודד על הכיסא'", השיבה. "זה כל מה שמעניין את הפוליטיקאים, מהראשון ועד האחרון. ואני לא יכולה להתעניין רק בזה".

גבאי אמרה ל'ליידי גלובס' במסגרת ראיון שנערך עמה (אוקטובר 2018) כי בעיניה החלוקה לימין ושמאל בישראל לא רק שאינה רלוונטית, אלא אף שיש בה סכנה חברתית. "אני מסרבת לחתוך את המציאות לימין ושמאל, ערבים ויהודים, אשכנזים ומזרחים. משטור השיח וצמצומו מסוכן בעיניי, והוא אינטרס של קבוצות הנלחמות על כוחן הפוליטי. קל יותר לנהל תודעת המונים כשזה במגירות ברורות ונפרדות, בלי זליגות. המציאות מורכבת, והשיח לא".

הסקר בוצע באמצעות האינטרנט, בקרב מדגם כלל ארצי מייצג של 604 מרואיינים מהאוכלוסייה בגילאי 18 ומעלה (504 מהמגזר היהודי ו-109 מהמגזר הערבי), המחוברים לאינטרנט (סטיית התקן:3.9% ±).