הרשות לתחרות תתחיל בבדיקת השפעתו של חוק המזון על הספקים

ארבע שנים אחרי כניסת החוק לתוקף, תפנה הרשות לספקיות הגדולות והקטנות לקבלת נתוני מכירות • המטרה: לבדוק אם החוק היטיב עם התחרות או הזיק לה

מיכל הלפרין / צילום: איל יצהר
מיכל הלפרין / צילום: איל יצהר

ארבע שנים אחרי כניסת חוק המזון לתוקף, הרשות לתחרות (לשעבר הגבלים עסקיים) תבדוק את השפעתו על ספקיות המזון, המשקאות והטואלטיקה לטובת פרסום נייר עמדה בנושא - כך נודע ל"גלובס". הבדיקה תעסוק בשאלה האם חוק המזון תרם לתחרות, או שמא הכביד עליה.

הרשות לתחרות, בראשות מיכל הלפרין, פנתה לאחרונה לספקיות המזון הגדולות בישראל. במסגרת הפנייה נערכו שיחות עם גורמים בחברות שמטרתן גישושים ראשוניים לטובת הבדיקה המקיפה שהיא עומדת לבצע. בהמשך, צפויה הרשות לשלוח מכתבים רשמיים שבהם תדרוש לקבל נתונים על היקפי המכירות של החברות, והיכן מתבצעות המכירות בפועל.

בשיחות הראשוניות ביקשו ברשות להבין מהי הרזולוציה שאליה ניתן להגיע מבחינת איסוף הנתונים, באופן שיאפשר איסוף נתונים אחיד גם לספקיות מזון גדולות, שבהן המעקב על נקודות המכירה עמוק יותר, וגם לספקים קטנים יותר, שרמות המעקב שלהם עשויות להיות נמוכות יותר. ברשות אישרו את קיום הבדיקה, ואמרו שמדובר בבדיקה ארוכת טווח שיידרש זמן רב עד שיגובשו מסקנותיה.

דילמת הסדרנים

חוק המזון שינה מקצה לקצה את מערכות היחסים בין הקמעונאיות לספקים בכל החזיתות, והייתה לו השפעה אדירה גם על האופן שבו מתנהלים השחקנים בענף המזון. זהו למעשה השלב שני בבדיקה שמבצעת הרשות בנוגע להשפעות חוק המזון, שנחשפה ב"גלובס" במאי האחרון. אז דיווחנו כי במסגרת הבדיקה פנתה הרשות לרשתות הקמעונאות הגדולות בדרישה להעביר לה נתונים בנושא. בין הנתונים שהחלו להיאסף כבר לפני שמונה חודשים עלויות העמידה בחוק המושתות על הרשתות, נתונים בנוגע לניהול המדפים באמצעות פלנוגרמה (פריסת המוצרים על המדף) וסדרנות הספקים ועלות איסוף המידע שמחויב לעבור למאגר המחירים הממשלתי.

אחד הנושאים שנבחנו במסגרת חלקה הראשון של הבדיקה היה ההשפעה של המעבר לסדרנות עצמית. מדובר בנושא שהרשות עוסקת בו מתחילת שנות ה-2000, לאחר שמצאה כי הסידור על המדפים מושפע מתגמול שמקבל הסדרן מהספק, דבר שמעלה חשש לדחיקה מהמדפים של מוצרי ספקים אחרים, בעיקר קטנים יותר. במסגרת החלטה של הממונה הקודם, דיויד גילה, שנכנסה לתוקף ב-2016, נאסר על ספקים גדולים לסדר מדפים ברשתות השיווק. ואולם, לפני מעט יותר משנה נכנס לתוקף תיקון זמני שקובע כי ספקים גדולים יוכלו לחזור ולסדר מדפים ברשתות הגדולות בתנאי שלא יחרגו מהפלנוגרמה, כלומר תכנון המדף שמכתיב הקמעונאי.

גם נושא שקיפות המחירים הציף חילוקי דעות ביחס לשאלה האם הוא מיטיב עם הצרכנים, או בעיקר עם הקמעונאים. במסגרת חוק המזון נדרשים כל הקמעונאים הגדולים לדווח מדי שעה, כלומר בזמן אמת, על מחירי כל המוצרים שנמצאים על מדפי הרשת למאגר נתונים ממשלתי. כיום קיימות כמה חברות שפועלות בתחום ש'מתרגמות' את הנתונים הללו לצרכנים, דוגמת "פרייסז" ו"מיי סופרמרקט". ואולם, גם במשרד הכלכלה כבר מודים שהשוואות המחירים האלה לא משמשות את הצרכנים בפועל, וכי מספר המשתמשים בהן זניח יחסית.

לעומת הצרכנים, דווקא הקמעונאים הם אלה הנהנים המרכזיים מהשימוש במאגרי המחירים. אם בעבר רשתות גדולות כמו שופרסל, רמי לוי, מגה-יינות ביתן, ויקטורי ואחרות היו נדרשות להעסיק צוות של סוקרים שיגיע פיזית מחנות לחנות ויאסוף עבורן נתונים על מחירי מתחרים, בייחוד באזורי תחרות שבהן פועלות רשתות מתחרות - הרי שהיום אין כל צורך בכך. הקמעונאיות כיום נסמכות על מאגר המחירים שמאפשר להן (בזכות האלגוריתמים החכמים) לשנות את התמחור בלחיצת כפתור.

בעקבות המחאה

הלפרין מעולם לא נחשבה לתומכת נלהבת של החוק שנחקק טרום תקופתה, אך לאורך הדרך היא שידרה שהרשות תמשיך לאכוף אותו כל עוד הוא קיים. עם זאת, נראה כי לאורך זמן הרשות מנסה להבטיח ודאות גדולה יותר לשחקנים בענף. כך למשל, בחודש שעבר נכנס לתוקפו התיקון של חוק התחרות הכלכלית בנוגע להגדרת מונופולין. בניגוד לנוסח הקודם של החוק, שלפיו חברה הוגדרה כמונופול אם החזיקה ביותר ממחצית מאספקה של מוצר מסוים, כעת חברות עשויות להיות מוגדרות כמונופול בשל כוח שוק כלכלי משמעותי, כלומר, הכוח לגבות מחיר שגבוה באופן משמעותי מהמחיר שהיה נגבה בשוק תחרותי.

על פי גילוי דעת בנושא שפרסמה הרשות היום, המשמעות היא שלצד נתח השוק יימדדו פרמטרים נוספים כמו מספרם ומעמדם של המתחרים הנוספים בענף, תנודתיות בנתחי השוק, חשיבות המוצר לקמעונאים, קיומם של חסמי מעבר ללקוחות ואופי ההתנהלות של החברה.

כיצד נכנס החוק לחיינו? חוק המזון הוא תולדה של המחאה החברתית שקמה בקיץ 2011 תחת הכותרת של מאבק ביוקר המחיה. במוקד המחאה עמדה אמנם גבינת הקוטג', ששימשה כסמל להתייקרות חסרת רסן, אבל היא השפיעהה על תחום מוצרי הצריכה כולו. החוק נחקק במטרה לעודד תחרות בין קמעונאים וספקים, ובכך להוביל להורדת מחירים.

התחרות, לפי החוק, תוכל להתקיים על רקע ריחוק מלאכותי במידה מסוימת בין רשתות גדולות ובין ספקים שמוגדרים כגדולים, למשל בשורת התמחור, כך שהם מנועים מהעברת מחיר מינימום למוצריהם, או לגרום לסידור מדפים שיתעדף את מוצריהם. עוד קיוו יוזמי החוק כי שקיפות מחירים לצרכן באמצעות מאגרי מחירים תוביל לתחרות. סעיף חשוב בחוק מתייחס לסמכות שהוא העניק לרשות ההגבלים העסקיים להטיל קנסות על המפרים.

מטרותיו של החוק, שנכנס לתוקף בינואר 2015, היו, בין היתר, עידוד תחרות בין קמעונאים וספקים באמצעות יצירת הפרדה - במידת האפשר - בין הקמעונאים לספקים הגדולים, הורדת מחירים בשוק המזון, חיזוק והבלטה על המדפים לספקים קטנים, וצמצום כוחן של הרשתות הגדולות ושקיפות מחירים לצרכן על-ידי חובת דיווח מחירי מוצרים למאגר של המדינה.

על פי החוק, מדי שנה הרשות מפרסמת רשימת ספקים, כלומר יצרנים, מפיצים ויבואנים שמכרו בהיקף מכירות שנתי לקמעונאים בהיקף של יותר מ-300 מיליון שקל בשנה לספק גדול, או מיליארד שקל בשנה לספק גדול מאוד. אלה וגם הרשתות הגדולות נדרשים לדווח מדי שנה לממונה על היקפי המכירות שלהם. נקבע עוד שהספקים לא יוכלו להתערב במחיר לצרכן שקבע הקמעונאי.

ואולם כיום חוק המזון לא כולל הסתכלות על הקמעונאים כספקים, ועל כן המותג הפרטי של קמעונאיות כמו שופרסל, רמי לוי או סופר פארם לא הופך אותן לספקיות מבחינת ההסתכלות של הרשות.