בחירות דמוקרטיות, מפלגות דיקטטוריות: כשני שליש מ"נבחרי העם" ייבחרו ע"י איש אחד או "ועדות מסדרות"

ההבדל הוא גם פיננסי: בפריימריז בבחירות הקודמות הוצאו בארבע מפלגות כ-17 מיליון שקל ע"י המועמדים בגיוס תרומות • השנה חברי הכנסת הקיימים יזכו למימון מהמדינה • פרשנות

בני גנץ נואם / צילום: שלומי יוסף
בני גנץ נואם / צילום: שלומי יוסף

1.

דבר אחד בטוח לקראת הכנסת ה-21: נראה הרבה פנים חדשות; הדבר השני המסתמן: זו תהיה אחת הכנסות האנטי-דמוקרטיות ככל שזה נוהג לאופן בחירת חברי הכנסת, או כפי שנהוג לכנות אותם "נבחרי העם". ובכן, נבחרי העם הם ממש לא נבחרי העם, אלא רובם יהיו "נבחרים" על-ידי ראש המפלגה או ועדות מסדרות. מדובר בסוגים של דיקטטורה בפועל. או דיקטטורה של שלטון יחיד, שבו ראש המפלגה בוחר את רשימת המפלגה, בוחר את בכירי המפלגה ונבחר בדרך כלל לכמה קדנציות מראש (כמו בני גנץ, יאיר לפיד, משה כחלון וגם אביגדור ליברמן), או שראש המפלגה עצמו וחברי רשימתו נבחרים בגופים בוחרים מצומצמים, כמו מרכזי-מועצות מפלגות (המפלגות הערביות, למשל), מועצת גדולי התורה (יהדות התורה) או מועצת חכמי התורה (ש"ס).

למעשה, רק שלוש מפלגות מקיימות שיטת בחירה רחבה הרבה יותר ודמוקרטית הרבה יותר באמצעות פריימריז, שיטות שבהן חברי המפלגה הם אלה שבוחרים את רשימת המועמדים לכנסת. נהוג לבקר את השיטה בליכוד, למשל, אבל אי אפשר להתעלם שהליכוד, העבודה ומרצ נותרו המפלגות היחידות שמקיימות שיטת בחירה דמוקרטית הרבה יותר מכל שלטונות היחיד או הוועדות המסדרות במפלגות האחרות. חגיגת הפריימריז בליכוד תתקיים מחר (5 בפברואר), אחריה העבודה (11 בפברואר) ולבסוף מרצ (14 בפברואר). הפיצול בבית היהודי, שבה נבחרו חברי כנסת באמצעות השיטה הרחבה גררה שינוי גם בשתי המפלגות המפוצלות. בבית היהודי נבחר אתמול הרב רפי פרץ על-ידי מועצה ציבורית ואילו חברי הכנסת ייבחרו במתכונת מצומצמת על-ידי מרכז המפלגה. במפלגת הימין החדש, איילת שקד ונפתלי בנט הם שיכתיבו את הטון בקביעת הרשימה.

בסך-הכול, על-פי הסקרים האחרונים, מדובר ב-40-45 חברי כנסת שייבחרו בבחירה "רחבה", כלומר יותר דמוקרטית (כאמור, הליכוד, העבודה ומרצ) וכל השאר על ידי שליט המפלגה או על ידי גופים מאוד מצומצמים, סוג של וועדות מסדרות, שבכל מפלגה יש לה שם אחר. ההבדל הגדול הוא לא רק בשיטת הבחירה, אלא גם בהבדל הפיננסי. בעוד חברי כנסת שמתמודדים בבחירה דמוקרטית נאלצים להוציא כסף, בין אם בצורה ישירה או לרוב בגיוס תרומות, שאר הנבחרים מטעם קופצים היישר לתפקידם בכנסת, תלוי כמובן במידת ההצלחה בבחירות.

כך למשל, הפריימריז הקודמים בכנסת ה-20 לליכוד עלו למתמודדים כ-7.2 מיליון שקל, במפלגת העבודה זה עלה כ-4.7 מיליון שקל בסך-הכול, בבית היהודי כ-4.8 מיליון שקל ואילו במרצ כ-220 אלף שקל בלבד.

בבחירות הנוכחיות המימון ייפול על המדינה. הכנסת הקודמת אישרה תיקון לחוק המפלגות שיזם ח"כ דוד אמסלם (ברוב של 62 מול 52 מתנגדים), שקבע שמועמדים בבחירות המקדימות שהם נבחרי ציבור המכהנים בממשלה או בכנסת יזכו למימון מאוצר המדינה של הוצאותיהם, אך לא יורשו עוד לגייס תרומות או לקבל הלוואות כלשהן למימון הוצאות. הסדר המימון שנקבע בחוק יחול רק חלו 3 תנאים ובראשם שבמפלגה חברים לפחות 5,000 חברים. התיקון לחוק קובע רמות מותרות להוצאות שתלויות בגודל המפלגה, שהתקרה למפלגה גדולה כמו הליכוד עומדת למועמד שהוא חבר כנסת על כ-325 אלף שקלים.

היתרון של הצעת החוק הזו היא שהיא מנתקת את הקשר בין מועמדים לבעלי הון וגם תקרת ההוצאות נמוכה בשליש מתקרת ההוצאות הקודמת. אבל מצד שני מפלה בין מועמדים שהם כבר חברי כנסת למועמדים אחרים שמעוניינים להיכנס לכנסת. עם זאת, על פי התיקון לחוק, מועמדים בבחירות מקדימות שאינם נבחרי ציבור יוכלו לקבל הלוואה מאוצר המדינה למימון הוצאות התמודדותם בבחירות המקדימות, שסכומה יהיה עד גובה תקרת ההוצאות המותרת באותן בחירות ואף יוכלו לגייס תרומות. החוק גם קבע גם שההלוואה תהפוך למענק אם המועמד ייבחר וגם מנגנון "פיצוי" למועמדים שלא נבחרו אך זכו לתמיכה משמעותית בבחירות המקדימות. 

לפי הנתונים המעודכנים נכון להיום אלו הגיוסים של מועמדים שאינם חברי כנסת: גייס הנריקה צימרמן, המתמודד על מקום ברשימת העבודה, כ-106 אלף שקל ואילו יריב אופנהיימר, המתמודד במרצ, גייס כ-57 אלף שקל. מבין מתמודדים שאינם חברי כנסת בלטו בגיוס בוגי יעלון שהתמזג עם גנץ עם כ-2.2 מיליון שקל ואורלי לוי שעומדת בראש מפלגת גשר עם כ-340 אלף שקל.

2.

ואלו המפלגות הבולטות עם שלטון היחיד:

חוסן ישראל: סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לבני גנץ, בדומה אגב ליאיר לפיד. הוא יכהן בשלב הראשון בתפקידו 5 שנים ויהיה רשאי להיבחר תקופות כהונה נוספות, אלא אם נקבע אחרת על-ידי המפלגה. עם זאת, גנץ יוכל לכהן 3 קדנציות רצופות בכנסת, או 8 שנים המאוחר מבין השניים. גנץ יקבע את רשימת מועמדי המפלגה לכנסת מבין חברי המפלגה ואת סדר שיבוצם ברשימה, "תוך התייעצות עם הנהלת המפלגה", ולאחר הצגת רשימת המועמדים בפני האסיפה הכללית של המפלגה ושמיעת עמדת חברי האסיפה. גנץ יוכל למנות גם מי שאינו חבר המפלגה, ובלבד שמספר המועמדים שאינם חברי המפלגה לא יעלה על רבע מהמועמדים ברשימה. כמו כן גנץ יהא המוסמך להחליט על הצטרפות המפלגה כחברה בקואוליציה.

בנוסף, לגנץ יהיו סמכויות להפסיק כהונתו של חבר הנהלת המפלגה בתיאום עם הנהלת המפלגה, ימנה את באי כוחה, יועציה המשפטיים, גזר המפלגה, רואי החשבון של המפלגה וכן את מורשי החתימה מטעם המפלגה.

יש עתיד: יאיר לפיד, יו"ר המפלגה, יכהן על פי תקנון המפלגה, עד תום תקופת כהונתה של הכנסת ה-22 (כלומר, עוד שתי קדנציות), או עד שיודיע על פרישה מתפקידו או עד שייבצר ממנו לכהן כיו"ר המפלגה, לפי המוקדם מביניהם. כמובן שלפיד יהא רשאי להציג את מועמדתו בבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה גם לאחר תום תקופת כהונתו, כאשר הבחירה תהיה לתקופה של ארבע שנים. על פני התקנון לפיד יקבע את רשימת מועמדי המפלגה לכנסת מבין חברי המפלגה ואת סדר שיבוצים ברשימה, "תוך התייעצות עם הנהלת המפלגה", ולאחר הצגת רשימת המועמדים בפני וועידת המפלגה ושמיעת עמדת חברי הוועידה. יתר על כן, לפיד רשאי לשבץ ברשימת המועמדים לכנסת מטעם המפלגה גם את מי שאינו חבר המפלגה, ובלבד שמספר המועמדים שאינם חברי המפלגה לא יעלה על רבע מהמועמדים ברשימה.

על התקנון ללפיד מוקנת הסמכות הבלעדית להחלטות כמו הצטרפות המפלגה כחברת בקואליציה, ימנה את חברי הנהלת המפלגה ויהא רשאי להעביר חבר הנהלה מתפקידו אם לפיד סבור כי הוא פעל בניגוד למדיניותה של הנהלת המפלגה או בניגוד להחלטותיה או בניגוד להוראות התקנון. הוא גם ימנה את מנכ"ל המפלגה, את יו"ר מטה הבחירות, את דובר המפלגה, את יועציה המשפטיים, את גזבר המפלגה, את מורשי החתימה. כמו כן ללפיד יש רשות להביא הצעת החלטה מטעמו לכל מוסד או ועדה של המפלגה בכל עת. הצעה מטעמו של לפיד תובא להצבעת המוסד הרלוונטי של המפלגה בהזדמנות הראשונה ולכל המאוחר תוך 30 יום, אלא אם לפיד החליט בעצמו לדחות את ההצבעה. כמו כן יש סעיף בתקנון הממחיש את שלטון היחיד של לפיד במפלגתו. "בכל עניין בו לא נתונה הסמכות למי ממוסדות המפלגה", נכתב בסעיף הזה, "ליו"ר המפלגה תהא סמכות שיורית להכריע בו". כלומר, התקנון מכסה את שלטון היחיד לכל החלטה שהיא, גם כזו שבו לא נתונה הסמכות למי ממוסדות המפלגה.

ישראל ביתנו: בפועל, שליטה מוחלטת של אביגדור ליברמן. אמנם, בתקנון המפלגה נכתב כי יו"ר המפלגה ייבחר על-ידי מרכז המפלגה בבחירות אישיות וחשאיות, אבל בפועל, ליברמן הוא המועמד היחיד. התקנון קובע כי המבקש להיבחר בבחירות לכנות יו"ר המפלגה, יחתום על כתב הצגת מועמדות, בנוסח שתקבע ועדת הבחירות המרכזית, ויצרף אליו הודעת תמיכה בהצגת מועמדו בחתימת ידם של 500 חברי המפלגה.

גם הרכבת רשימת המועמדים של המפלגה לבחירת הכנסת מורכבת בפועל על ידי ליברמן. על פי התקנון וועדה תקבע את רשימת המועמדים של המפלגה לבחירות לכנסת ותציג אותה בפני יושב ראש המפלגה. לאחר מכן, יו"ר המפלגה יביא את הרשימה לאישורו של מרכז המפלגה על פניו, נראה כאילו יש פה תהליך דמוקרטי, אבל בפועל שליטתו של ליברמן במפלגה איננה ניתנת לערעור בפועל. סמכויותיו של ליברמן כיו"ר מפלגה רחבות: הוא ממנה את יו"ר מטה הבחירות לכנסת, לרשויות המקומיות, להסתדרות ולגופים אחרים. הוא ממנה את מנכ"ל המפלגה, את מנהלי האגפים הביצועיים של המפלגה, אשר יחד מהווים את מינהלת המפלגה וליברמן אמור "להגדיר את תחומי פעולתם וינחה אותם בתפקידם. כמו כן נכתב בתקנון כי "ליו"ר המפלגה תהיה נתונה כל סמכות אחרת שניתנה לו בתקנון או בהחלטה של הוועידה" - כלומר, שליטה די אבסולטית של ליברמן על המפלגה.

מפלגת כולנו: בדומה לגנץ, לפיד וליברמן, גם משה כחלון, עם ייסוד המפלגה ב-2014, לקראת הבחירות ב-2015 קבע בתקנון החברה שהוא יעמוד בראש המפלגה בשתי מערכות הבחירות הקרובות (כלומר, בכנסת ה-20 היוצאת ובכנסת הנוכחית). בדומה למפלגות שבהן יש שלטון יחיד, לכחלון ניתנו סמכויות רחבות בקביעת נושאי המשרה הבכירים במפלגה וגם בסוגיית הכניסה לקואליציה.

מפלגת גשר: הכי פחות דיקטטורית מבין כל המפלגות שבנויות על דמות דומיננטית מאוד - במקרה זה אורלי לוי. בניגוד למפלגות האחרות, הקדנציה של לוי נקבעה רק לכנסת שתיבחר ורשימת המועמדים לכנסת תיקבע על ידי הנהלת המפלגה, שכצפוי ממונה על ידי לוי ולכן הרשימה לכנסת תיקבע בפועל על ידי לוי. עם זאת, בהמשך מתחייבת לוי לשנות את שיטת הבחירות.

צרו איתנו קשר *5988