היוצר של "אורי זוהר חוזר": "צפינו עם אורי בקטעים התיעודיים והוא ביקש לגנוז אותם"

כשהיה בן 15 וחצי, דני רוזנברג כתב וצילם את סרטו הראשון. הוא עסק בנער שפוגש מציל לשעבר על החוף, הם מדברים קצת ומתברר שהמציל הוא בעצם אורי זוהר, שעבר ניתוחים פלסטיים ששינו את המראה שלו, כדי שיניחו לו לנפשו. את אורי זוהר, שחיפש בסרטו של רוזנברג את החיים הפשוטים, רחוק מהמצלמות, הטלוויזיה והפרסום וקרוב לעצמו, גילם אבא שלו ז"ל.

כמי שחי חיים דיפוזיים, שבהם האמנות והבדיון חודרים זה לזה, גבולות הז'אנרים המקובלים של דוקומנטרי, עלילתי, פיצ'ר ותיעודי נמסים אחד בשני, בסוף לימודיו בסם שפיגל מצא את עצמו רוזנברג עובד עם אורי זוהר. זוהר ביקש עזרה בבימוי סרט תדמית למדרשת בנות, שאיכשהו הפך לפיצ'ר, שהתגלגל בסופו ל"אורי זוהר חוזר" - סרט תיעודי המלווה את זוהר הבמאי, המספר תוך כדי עשייה על עצמו, ומשודר בערוץ 8 של HOT.

המוטיב הדיפוזי חזר על עצמו במהלך העשור שבו תיעד את זוהר, יחד עם שותפו ליצירה יניב סגלוביץ', ועבד במקביל על סרט אישי בשם "הבשורה על-פי אבא שלי" - שאותו כתב לאביו כשחלה בסרטן ובמקור היה אמור לתאר משפחה שבורחת מת"א לירושלים בעקבות שמועה על הפצצה איראנית. לאחר מות האב, כבר היה בידיו המימון המלא והוא התחיל לעבוד על שני סרטים במקביל: עלילתי, שמספר על המשפחה שמצלמת סרט תוך כדי התמודדות האב עם סרטן, ולצדו סרט תיעודי על אבא שכל-כך אהב.

עיניו החומות של רוזנברג, שצבען חם כמו שערו הג'ינג'י, נרטבות כשהוא מספר על אחת הסצנות המשעשעות בסרט הדוקומנטרי על אבא. "רואים בה אותי ואת אבא צופים יחד ב'עיניים גדולות' של אורי זוהר, כאילו הכול מתחבר להכול. "עוד לפני שאבא חלה, כתבתי עם תום שובל את התסריט לסדרה 'ג'וני ואבירי הגליל' שגם ביימתי. רואים בה שג'וני חוזר הביתה, לגליל, בגלל שאבא שלו חלה בסרטן. נודע לנו שאבא חולה בסרטן ריאות בתחילת הצילומים. זאת לא הייתה הפתעה מוחלטת, כי היה מעשן כבד, והמוות ריחף באוויר כל הזמן. לא סיפרתי לאף אחד שהוא חלה. כשצילמנו את הסצנה שבה עוז זהבי מסתכל במודעות האבל על מות אביו, עלה לי פתאום החום ל-40 מעלות והתמוטטתי. לא הייתי מסוגל יותר להסתיר את זה".

"זה כמו תפירה"

בעידן הנוכחי שבו הדיכוטומיה מתה, רוזנברג מרחיב את הטריטוריה האמנותית שלו מהקולנוע לטלוויזיה ולתיאטרון ובחזרה. הוא אחראי לעיבוד ההצגה "אל נקמות" בקאמרי, עם חברו הטוב איתי טיראן, ומשמש תסריטאי ראשי ושותף-יוצר של הסדרה "מלכות" ב-HOT, שמצלמת בימים אלה את העונה השנייה. עוסק ביידיש, פשע, מין, סרטן, חזרה בתשובה - כל מה שיכול לדייק את החיבור שלו לעצמו ולמורכבות הפנימית שלו. "אחרי שסיימתי את ג'וני ואבירי הגליל, הצטרפתי ל'מלכות' כשהיה לה כבר שלד ושני פרקים כתובים", הוא משחזר. "לימור נחמיאס הביאה את הרעיון, ורותי וגל זייד עבדו עליה. שלושתנו התסריטאים הראשיים ודרור נובלמן הצטרף כתסריטאי ויותר".

בשביל מה צריך כל-כך הרבה תסריטאים? זה לא מקשה על תהליך הכתיבה?

"לימור לא הייתה מעורבת בכתיבה בכלל. נובלמן הגיע בשלב מאוחר יותר ואני אמרתי מראש שלא אהיה מעורב בכתיבת הדיאלוגים, כי הרגשתי שלא אוכל להיות מדויק באקסנט הנדרש לדמויות, אני לא שולט בשפה".

ולעבד את "אל נקמות" של שלום אש שחי בעיירה יהודית במזרח אירופה היה לך טבעי?

"בניגוד ל'מלכות', הטקסט של אש היה לפנינו וגם יצירות קנוניות אחרות מאותה התקופה, כמו מנדלי מוכר ספרים או שלום עליכם. עובדה שנובלמן, שהיה אמון על הדיאלוגים, הצליח לייצר ביטויים שהפכו למטבעות לשון והסדרה 'מלכות' הפכה לנצפית ביותר ב-HOT מאז 'הבורר'. אני הייתי אחראי על השלד, שהוא העיקר בסדרה מרובת דמויות כזאת, כי יש שם צירי עלילה שצריכים להשתלב אחד בשני. זה כמו תפירה. סבתא שלי הייתה תופרת וממנה למדתי שאתה לא יכול לגמור שרוול אחד אם אתה לא עובד על השני במקביל, צריך להתקדם לכל הכיוונים ולהחזיק את כל החוטים ביחד".

ובסרט על אורי זוהר, איך זה עבד?

"זאת דוגמה הפוכה, כי הוא המנוע היחיד בסרט, הוא מוביל את העלילה. יש כמה צירים, אבל כולם הם חתך רוחב שלו. יש את הסרט שהוא מצלם ואת המונולוג הפנימי שלו, ותוך כדי, הוא משתלב ומתנגש בעשייה הקולנועית העכשווית. בפגישה הראשונה שלנו עם אורי, אחרי שרנן שור ביקש מיניב וממני לעזור לאורי, התברר שמדובר בכלל בסרט עלילתי שהוא יכתוב ויביים - ויספר על הרקדנית הכי מוכשרת בארץ, שמגלה את אלוהים ומתלבטת אם לעזוב את האמנות".

שזה בעצם הסיפור על אורי זוהר.

"הבנו את זה מיד ולכן ביקשנו לתעד אותו בתמורה לעזרה שלנו והוא הסכים".

כמה התרגשת לפני הפגישה ההיא?

"כאן יש הבדל ביני לבין יניב. אני לא הכרתי אז את כל הסרטים שלו, ויניב המומחה הכי גדול לעשייה הקולנועית של זוהר. צילמנו את הסרט והוא הצליח. צפינו עם אורי בקטעים התיעודיים ואורי ביקש לגנוז אותם".

למה?

"היה לו קשה לחשוף את עצמו, אבל אז זה לא היה מונולוג שמופיע בסרט. המונולוג הזה הוא תולדה של עשרות שעות שיחה איתו בעשור האחרון, שהקלטנו בשיעורים איתו על הרמח"ל".

אתה לא נראה לי הטיפוס שילמד על הרמח"ל.

"הרמח"ל הוא פילוסוף יהודי ענק והלימודים עם אורי היו הדרך שלנו לשמור על מערכת יחסים רציפה וחברות שמבחינתו אינה ביטול תורה. אורי זוהר הוא אדם מרכזי בחיי. הוא היה אחד הראשונים שידעו שאני הולך להתחתן, שבת הזוג שלי לשעבר בהיריון ושנולד לי ילד. הוא היה בחתונה שלי ועשה לי את פדיון הבן".

ואז אורי הסכים

באופן משונה כמעט, לרוזנברג לא היה אכפת שהסרט התיעודי על זוהר נגנז. לסגלוביץ' בער להוציא אותו. מה גם שאחרי תשע שנים - בגרות, פיכחון, ילדים וחיים - נקודת המבט שלהם על זוהר השתנתה ועמה המשמעות של "הסגידה לעגל הזהב של הקולנוע" שניסה להעביר להם. "הייתי אב לילד, אבא נפטר, התגרשתי והקולנוע כבר לא היה כל חיי", מסביר רוזנברג. "גם אורי התרכך, בעיקר מאז המוות של אריק איינשטיין, והיה פחות מסוגר ויותר בשל לשתף. הוא היה מוכן לדבר על זיכרונות העבר ממקום יותר מפויס.

"יניב אמר שכדאי לנסות לחזור לסרט ואורי הסכים. הבעיה הייתה שלא הרגשתי שיש לנו סרט, משהו לא היה ממוקד. בינתיים, גם HOT8 נכנסו לפרויקט והקרן לקולנוע. עשינו ניסוי. תמללנו את השיחות ויניב התחיל לערוך אותן. אורי הוא היחיד שיכול להתחיל לדבר על רמח"ל, לקפוץ לרמב"ם ומשם לפיקאסו, גרשום שלום ולסגור באריק איינשטיין. הוא אמן אמיתי במובן של הבנה למה פסל ישפשף שנים אבן, כדי להגיע לשלמות אלוהית, כמו בחפירה במילה. לקחנו חתיכה מהשיחות והלבשנו אותן על מה שנשקף מהחלון בדרך מירושלים ואליה. ואז אמרנו שנצלם אותו באוטו כדי שיהיה סיפור מסגרת לשיחות המוקלטות, בדרך לצילומי הסרט שביים. יום הצילום הפך לימי צילום והוא דיבר. הבנו שבכל הסרטים שלו היה מוטיב שחזר על עצמו - גיבור גבר, שמתמודד עם יצר הרע שקיים בתוכו, נאבק בו, ומפסיד".

הוא היה מודע אז שהוא מספר על עצמו?

"חד-משמעית תת-המודע שלו זעק לעזרה, תראו כמה רע לי וכמה אני עושה רע לאחרים. זה מגיע אצלו ממקום יותר ראשוני, של ילד יחיד במשפחת מהגרים שמגיע לשומר הצעיר וצריך למחוק כל סממן נשי ויהודי שהיה בו, ולהפוך לגבר-גבר, אלים, גס. הניתוק מעצמו פצע אותו, החזרה בתשובה החזירה אותו למקום הרך, המכיל, היהודי".

הוא ברא לעצמו עולם חדש מהתחלה.

"כאב, כבן זוג שמכבד את אליה ויודע לאהוב אותה, שנותן ביטחון ומחזק את הילדים שלו. הוא היה מודע לזה שהוא פוגע באנשים".

ממש לפני סיום, כשאני שואלת אותו עד כמה הייתה הפרנסה שיקול בהתפרסות הרוחבית שלו לכל-כך הרבה כיוונים, הוא צוחק. "אם הפרנסה הייתה מעניינת אותי, לא הייתי עוסק בתחום. אולי זאת פסיכולוגיה בגרוש, אבל מאז שהבן שלי נולד ואבא נפטר, יש בי מין שלווה כזאת שהכול יהיה בסדר. היו לי המון חרדות כלכליות בעבר, אבל אני מאמין שכל עוד אקום כדי ליצור, יהיה בסדר. אני לא חושב מה יהיה עוד חמש שנים, אלא רק בעוד כמה חודשים קדימה".

דני רוזנברג | אישי: 39, גרוש + 1, מתגורר בתל אביב | אקטואלי: "אורי זוהר חוזר" ישודר ב-HOT8 במוצ"ש ב-21:00 ובראשון ב-20:50, וכן זמין ב-HOTVOD