הפריימריז בליכוד: יותר אשכנזים - פחות נשים, מזרחים ואנשי פריפריה

נבחרת הליכוד לכנסת ה-21 היא ממלכתית הרבה יותר מזו הנוכחית, והיא תסייע לנתניהו בקרב על המנדטים מול לפיד וגנץ • בחסות הממלכתיות, נתניהו יהיה מסוגל לבצר את שלטונו ולהניח לאחרים להתמודד עם המשברים בכבישים, בחינוך ובבתי החולים • פרשנות

בנימין ושרה נתניהו בהצבעת הפריימריז של הליכוד / צילום: שרון רביבו
בנימין ושרה נתניהו בהצבעת הפריימריז של הליכוד / צילום: שרון רביבו

בנימין נתניהו הוא המנצח הגדול של הפריימריז בליכוד. הרשימה שהולכת ומתבהרת שונה מכל רשימות הליכוד מאז ומעולם, והיא משרתת את האינטרסים של נתניהו. הרשימה הנוכחית נשלטת על ידי גברים, אשכנזים, מאופקים, משכילים, ייצוגיים, פחות מזרחיים, פחות מסורתיים, פחות פריפריה חברתית, הרבה פחות גיאוגרפית, חבורה שטינת עבר למפא"י ההיסטורית לא מניעה אותה. זה מה שנתניהו צריך וזה מה שקיבל.

וגם: הוועדים התחזקו, הנשים נחלשו וגדעון סער חזר בגדול. מה למדנו היום מהפריימריז בליכוד

נתניהו מתכנן את רשימות המועדפים ומחוסלים של הליכוד לפי צרכי המנדטים שלו. בפעם הקודמת, ב-2015, הוא היה זקוק לרשימה שתתמודד מול הרשימות של נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ', שייצגו ימין-דתי ולעיתים קיצוני, וגם מול הרשימה של משה כחלון, שזוהתה כמסורתית, מזרחית וחברתית. לכן בבחירות הקודמות שלטו ברשימת הליכוד נציגים דתיים, ימניים, מזרחים, חברתיים, מתריסים, פרובוקטיביים.

לבחירות 19' הוא צריך רשימה אחרת. כזו שתמשוך מנדטים אחרים. מועמדים שיעמדו בכבוד מול הרשימה הנבחרת שבני גנץ בוחר בימים אלה בפינצטה ומול הרשימה שיאיר לפיד מתאמץ להשביח ולהציג כעצמאית, ליברלית ופורצת דרך. כדי להתמודד ולנצח את גנץ ולפיד, נתניהו חייב רשימה שונה ממה שהייתה לו. רשימה מהסוג שקיבל אתמול בלילה.

בראש הרשימה הנוכחית ניצבים גברים בחליפות מהודרות, הייטק, עורכי דין, צחי שפה, לא מתלהמים, כאלה שכבר "עשו את זה". בעשיריה הראשונה יש שמונה גברים, רובם ממוצא משפחות ממזרח אירופה, ושתי נשים, רק שתיים, מירי רגב וגילה גמליאל, שיושבות על משבצת מרובעת: אישה, מזרחית, נטייה למסורתיות, הראשונה גדלה בקרית גת והשנייה בגדרה.

נעדרים מראש הרשימה הטיפוסים החביבים, אך לעיתים תמוהים, כמו אורן חזן, מיקי זוהר, דוד אמסלם, נאווה בוקר וענת ברקו. הם כבר לא מתאימים לצרכי השעה. הם עשו את שלהם, שכבו על הגדר ואז יצאו מהתמונה.

החוק הצרפתי יחזור לשולחן?

הליכודניקים החדשים והייצוגיים הללו, יתנו לנתניהו לא רק יכולת גיוס מנדטים מול גנץ ולפיד, אלא בעיקר לגיטימציה ציבורית לבניית השלבים הבאים בקריירה הפוליטית שלו. קודם כל הוא יפעל להעביר את החוק הצרפתי. החוק הזה, הנהוג בצרפת, מחריג את ראש הממשלה מחוק העונשין כל עוד הוא מכהן בתפקיד. כלומר, נותן חסינות גורפת לראש ממשלה מכהן.

עם זאת, הליכוד צפוי, מה שייראה נדיב פוליטית, להפוך את החוק הצרפתי ליותר ישראלי. קודם כל החלה רטרואקטיבית, ושנית שההחרגה מחקירות תכלול לא רק ראש ממשלה מכהן אלא גם נשיא מכהן. כך נתניהו ירוויח את השנים שלאחר הבחירות הנוכחיות כראש ממשלה, בבוא העת, לקראת שנת 2021, מועד סיום שבע השנים של ראובן ריבלין, נתניהו ישתדל לעשות דרכו אל הנשיאות, וכך יימשכו עוד יותר שנות ההחרגה מחקירות. אחרי שבע שנים בנשיאות הוא כבר יהיה הרבה יותר מדי קשיש מכדי לחדש את החקירות.

בנוסף, הקבוצה המחויטת שנבחרה, עם העברית הגבוהה, תוכל אפילו להעביר ציבורית את חקיקת פסקת התגברות כחלק מ"המהפכה החוקתית", שהליכוד ינכס לעצמו מאיילת שקד ונפתלי בנט.

לאן נעלמו נאומי הכיכרות?

עכשיו השאלה הגדולה: עם נתניהו חזק, גנץ בהתחזקות, לפיד שעוד לא אמר את המילה האחרונה ואפילו אבי גבאי שאולי, אולי, עוד יוכל להבקיע את חומות העבודה, נשאלת השאלה לאן נעלמו הנושאים הכלכליים חברתיים שנראו בוערים עד היום. איך קורה שהכול מתעסקים בכמה רמטכ"לים יהיו בממשלה הבאה ובממלכתיות של הרשימה, בעוד הדברים שהסעירו פה מדינה וכיכרות - נעלמו.

רופאי בתי החולים מנהלים מסע קשה על חיי הקשישה במסדרון - ואף פוליטיקאי, ונתניהו בראש, לא עושה מעבר לצקצוק שפתיים. מערכת החינוך בכישלון מתמשך, עד כדי כך שהמורים דורשים לבטל את בחינות המיצ"ב כדי שחרפתם לא תוכח בפומבי בכל שנה מחדש - אבל מי שמע את נתניהו, גנץ, לפיד או כחלון וגבאי מתייחסים למערכת המקולקלת הזו? (הם מפחדים ויודעים שהפתרון חבוי במהפכה במשרד החינוך המנופח ובארגוני המורים הכוחניים, אבל אף אחד לא מעז לומר מילה, גם לא אחרי הבחירות. כך היה גם עם בנט, קודמו שי פירון וגם גדעון סער).

בנוסף, אף אחד מהמתמודדים לא מדבר על זיהום האוויר הקטלני, זיהומי מים, אלפי האנשים שמתים בשנה מזיהומי בתי חולים, על הפקקים האדירים ועל המיליארדים הרבים שמושקעים ברכבת שמסתמנת ככישלון מתמשך.

ראוי לשאול איפה נואמי הכיכרות? איפה הקריאות על מדינה שמוכרת, מסורתית, מוצרים במחיר יקר משמעותית מהנהוג בעולם. אף לא מילה על הסחבת הבירוקרטית שממאיסה את החיים, על שירות ציבורי כבד, יקר ומנופח, שמחביא את זכויות האזרח ומתיש את כוחותיו. אף אחד גם לא מדבר על הוצאות תקציביות מופרזות על חשבון הציבור. אגב, מגזין איגוד החברות הציבוריות ("אחד העם") כינס בינואר השנה חברי כנסת לרב שיח מיוחד תחת הכותרת: הבחירות לא יוכרעו על נושאים כלכליים חברתיים - לא הגיע אף ח"כ כנציג הליכוד. ולא בכדי.

כלכלה? זה לא מביא שלטון

ראש מפלגת השלטון רוצה, לטובתו הוא, לשכוח מכלכלה. הוא עושה את זה כבר עשור. להשכיח ולהתעלם מקיומה של חברה עם דרישות כלכליות הוגנות, שוויון הזדמנויות וצדק חלוקתי. כשנשאל פעם למה הוא לא מתעסק בכלכלה אמר: לא נתתם לי מספיק מנדטים כדי לעסוק גם בביטחון, גם בדיפלומטיה וגם בכלכלה, אז נאלצתי למסור את הכלכלה בידי יאיר לפיד ובידי משה כחלון.

כך קרה שהעשור של נתניהו כראש ממשלה הצליח אט אט לחסל את כל הישגים של שנות נתניהו כשר אוצר, מתחילת 2003 עד קיץ 2005. שחלקם הצילו את המדינה מקריסה פיננסית. אבל התוצאה הייתה אז, בחירות 2005, שהליכוד נפל ל-12 מנדטים, ונתניהו עף הביתה.

והוא למד את הלקח. כשנבחר מחדש, הפך נתניהו לראש ממשלה בלי כלכלה ובלי חברה, זה מפחיד אותו - אז הוא בורח. ויחד איתו בורחים מהמשימה כל ראשי המפלגות ששמו עיניהם בכיסא.