שישה אתגרים שעולם העבודה העתידי מציב למדינה

אם נשאיר לכוחות השוק לעצב לבדם את שוק העבודה העתידי, לא בטוח שזה יהיה לטובת כלל הציבור

שינויים בשוק העבודה / צילום: שאטרסטוק
שינויים בשוק העבודה / צילום: שאטרסטוק

עולם העבודה המשתנה משליך על מרחבים שונים בחיינו, והוא מציב אתגרים חדשים גם בתחום המדיניות הציבורית. זו הזירה המאתגרת ביותר בין כל מעגלי העשייה, אולי בגלל המרחק בין העשייה לתוצאה. במישור הפרטי, כשעובדים מבינים שהגיע הזמן להתאים את הקריירה שלהם לעולם החדש, הם יכולים לקבל על עצמם את האחריות להתפתחותם ולפעול בהתאם. בארגונים, המרחק בין פעולה כזאת לתוצאה אמנם גדל, אבל גם שם הוא לא יכול להיות גדול מדי, כי ארגון שלא יצליח להשתנות בהתאם לתמורות שבחוץ לא ישרוד לאורך זמן. במישור הציבורי, לעומת זאת, גם במקומות שכבר חלחלה אליהם ההבנה שמשהו צריך לזוז, המרחק מההבנה עד לגיבוש תוכנית ויישומה גדול הרבה יותר. זו בעיה קשה במיוחד לאור העובדה שבמסע אל עולם העבודה העתידי קיימים כשלי שוק משמעותיים.

יש תחומים שבהם כוחות השוק לא יוכלו לבדם לקחת אותנו קדימה ולדאוג שכולנו נהיה מוכנים לעולם העבודה החדש ברמה האישית, הארגונית, החברתית והמשקית. עולם העבודה העתידי מאתגר את מערכות ההשכלה, העבודה והפרישה שלנו. אנחנו זקוקים למערכת חינוך שתוכל, אם לצטט את העתידן תומאס פריי, להכין את האנושות לעולמות לא ידועים, להכשיר את המחשבה לרעיונות שאנו לא מסוגלים להעלות על הדעת, לעודד נחישות במאבקים שאנחנו לא יכולים לדמיין. בהמשך הדרך, אנחנו רוצים מערכות השכלה והכשרה מותאמות לעידן שבו הידע מתיישן במהירות. לאורך חיי העבודה המדיניות הציבורית צריכה להגן על העובד באשר הוא עובד, במקום על השכיר באשר הוא שכיר, כדי לאפשר לאנשים לעבוד בכל צורות העבודה החדשות בלי לפגוע בזכויותיהם. היא צריכה לתמוך בחיי קריירה ארוכים יותר, להגדיר מחדש את המשמעות של פרישה ומהי בכלל פנסיה.

עיצוב של מדיניות ציבורית לעולם החדש הוא גם צורך דחוף וגם הזדמנות מופלאה, אולם כיום קצב השינויים בה אינו מספק. לכן כבר אפשר לראות כיצד כוחות השוק בעצמם מטפלים בפערים תוך כדי ניצול הזדמנויות. בעולמות ההשכלה וההכשרה אנחנו רואים התפרקות של המוסדות הישנים ועלייתן של מערכות למידה שוטפת במנות קטנות, עצמאיות, על פי דרישה. אלה עדיין לא נותנות פתרון כולל, ודאי לא למי שאינו מודע לצורך לפתח את עצמו ולמי שאין לו גישה או יכולת למידה עצמית, אבל כוחות השוק דוחפים אותן והן יתגבשו כנראה בלוחות זמנים קצרים יותר מכפי שהמדינה יכולה לייצר. אנחנו גם רואים את גופי החברה האזרחית מתמודדים עם אתגרים של אוכלוסיות שמתקשות להתמודד עם חיי עבודה וקריירה שמתארכים ומשתנים. אנחנו אפילו רואים מערכות עסקיות וחברתיות שמנסות להתמודד עם אתגרי החינוך ולאפשר צורות עבודה חדשות.

באופן כללי, אפשר להניח שכוחות השוק יטפלו בפערים במקומות המאפשרים התערבות מחוץ למערכת הציבורית. אבל זה לא מספיק. יש מקומות שכוחות השוק יכולים להתמודד איתם, אבל התוצאות יהיו לא בהכרח לטובת כלל הציבור והן עלולות להוביל להעמקת הפערים בחברה. יש גם מקומות שמערכות לא-ציבוריות אינן יכולות להניע כלל.

ניתן למנות 6 תחומים שבהם התערבות המדינה היא החשובה ביותר כדי שעולם העבודה החדש יהיה טוב יותר:

  1. מערכת החינוך. תחום החינוך בכלל והצורך לפתח יכולות ומיומנויות מותאמות לעולם העתידי בפרט הם הנושא החשוב ביותר העומד לפתחה של הממשלה. זה לא מפתיע לאור העובדה שמערכת החינוך בישראל היא כמעט כולה ציבורית וריכוזית. גם אם יש כאן גורמים שרוצים להשפיע ולהתאים את המערכת, אין להם יכולת להשפיע בהיקפים הנדרשים מחוץ למערכת הציבורית. כוחות השוק אכן יצרו טכנולוגיות רבות הפונות ל-K-12 (גן עד י"ב), תחום שזכה לשם EdTech, אבל הלקוחות הם לרוב מערכות ממשל וציבור שלא ממהרות לאמץ את החדשנות הצומחת מלמטה, ואולי בצדק מבחינתן. בסופו של דבר, ההורים והתלמידים הם "קהל שבוי" של מערכת החינוך הציבורית ואין להם באמת קול או יכולת להשפיע. מצד אחר, אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שמאפשרת למי שיכול לטפל במערכת החינוך ומשאירה את מי שלא יכול מאחור. ברור, אם כן, שזה הנושא הראשון שהמדינה צריכה לטפל בו - מבחינת התכנים, הכישורים, המיומנויות, דרכי ההוראה ואולי הכי חשוב, הערכים.
  2. צמצום פערים חברתיים. מעבר לתחום החינוך, המדינה צריכה להתייחס לפערים החברתיים, לטפל בגיוון, בשוויון, באוכלוסיות מוחלשות ובכל מי שייפגע מהשינויים בעולם העבודה. זה אומר בין השאר שהמדינה צריכה לדאוג לאיכות החינוך וההכשרות גם בפריפריה ולאפשר לה לנצל את ההזדמנות שיוצר עולם עבודה שהוא כבר איננו מקום עבודה שהולכים אליו אלא דבר שאנחנו עושים.
  3. תשתית תומכת לכל צורות העבודה, משכיר עד עצמאי ומה שביניהם. נושא נוסף שהממשלה צריכה לטפל בו הוא ההפליה הקיימת היום בין שכירים לעצמאים והעדר ההכרה שלה בצורות העבודה החדשות. נדרשת כאן התאמת הרגולציה לעולמות העבודה החדשים. זה אומר מצד אחד לשמור על העובד בלי קשר לאופן העסקתו, ומצד אחר לאפשר לארגונים להעסיק אנשים באופנים שונים, כך שתהיה גמישות וגישה לעבודה למי שלא רוצה או לא יכול לעבוד ממרכזי התעסוקה במשרה מלאה וקבועה.
  4. תמיכה במעברי קריירה באמצע החיים. המדינה צריכה לסייע למי שמסלול הקריירה שלו יצטרך להשתנות ואין לו הכלים לנהל בעצמו את המעבר לדבר הבא. לשם כך על המדינה לייצר תשתיות חדשות להכשרה ולהסבה, לתמיכה בתקופות מעבר, אולי אפילו לשכר בסיסי לכולם. המדינה גם צריכה להיות מסוגרת לסמן תחומי עשייה עולים ושוקעים ולעזור לאנשים לזהות את היכולות שצריך לעדכן, לחבור לתעשיות ולמעסיקים ולייצר את ההכשרות המקצועיות של העתיד.
  5. עדכון מערכות פרישה ופנסיה. נדרשת הגדרה מחודשת של קריירה בתקופות מאוחרות, המשלבת תגמולים שחסכנו לשנים האלה. על המדינה לטפל בחקיקה בנושאי גיל ותנאי פרישה, מתוך הבנה שאנשים ימשיכו לעבוד ועם זאת צריכה להיות להם אפשרות לעבוד בעצימות משתנה, ולא לעבור בהכרח מ-1 ל-0 ביום הולדת עתידי כלשהו.
  6. התאמת השירות הציבורי. השירות הציבורי לא יכול לדלג על הצורך להתבונן בעצמו, להסיר חסמי ביורוקרטיה ולהתקדם אל עבר התקופה הנוכחית בתהליכים, במערכות, בגישה ובשירותים, וכן, גם באופני ההעסקה של המדינה עצמה. אולי בתוך כך, המדינה גם תסמן לשוק מה הם התחומים שבהם היא לא מתכוונת לעסוק או לא יכולה לפתור, ובכך לעזור לשוק החופשי להציב יעדים, להקצות משאבים ולכוון את התעסוקה ואת היזמות העתידית.

ברוח התקופה, הפניתי את שאלת המדיניות הציבורית גם אל חבריי בקבוצות השונות ברשת, המייצגות דורות שונים ותחומי פעילות שונים. הרשת הגיבה במהירות. מאות תגובות, כולן רציניות, חלקן אפילו ארוכות. 50% מהן סברו שצריך להתחיל בטיפול במערכת החינוך. 15% נוספים התייחסו לצורך בסגירת פערים חברתיים, כולל טיפול בחינוך ובתעסוקה בפריפריה, אבל גם התייחסות לגיוון אוכלוסיות. עוד 15% התייחסו לצורך לתמוך בעצמאים ובצורות העבודה החדשות. ועוד כ-15% התייחסו לאחריות המדינה כלפי העובדים באמצע החיים. ה- 5% האחרונים אמרו שהמדינה צריכה קודם כול לטפל בשירותים שהיא עצמה נותנת ובעצמה כמעסיק. היו גם כמה שטענו שטוב תעשה המדינה אם לא תתערב כלל.

הנושאים האלה הם לא ייחודיים לנו. במפגש השנתי שהתקיים בדאבוס, אפשר היה לראות גם השנה שיח נרחב על הצורך במדיניות ציבורית מעודכנת לקראת עולם העבודה העתידי. עלינו רק לוודא שנהיה בין המדינות שיובילו את היכולת לצעוד אל העתיד.

הכותבת היא יועצת אסטרטגית, מרצה ובלוגרית בעולם העבודה העתידי niritcohen.com