"האם אי פעם תסלחי לי?" הוא סרט על בדידות שיודע גם לבדר

הצלחות רבות רשומות ל"האם אי פעם תסלחי לי?". זה מתחיל בתסריט המשובח שמצליח להצחיק ולרגש, ומבריק בעיקר בתחום הדיאלוגים ועיצוב הדמויות • ביקורת

צילום: א.ד. מטלון ופורום פילם
צילום: א.ד. מטלון ופורום פילם

2018 הייתה שנה משונה לשחקנית והקומיקאית מליסה מקארתי. השנה הזו התחילה עם הקומדיה שכתבה מקארתי יחד עם בעלה בן פאלקונה, "האמא של המסיבות", שלא הביאה לתוצאות טובות בקופות הכרטיסים ונחשבה לכישלון, המשיכה עם הופעתה כדמות הראשית ב"בובה של רצח" שנחשב בידי רבים כסרט הגרוע ביותר של השנה החולפת (בצדק, יש לומר) וככישלון מהדהד גם הוא - אבל הסתיימה עם מועמדות לאוסקר וכמה מהביקורות הטובות ביותר שקיבלה על הופעה מאז, כנראה, "מסיבת רווקות". אחד מתוך שלושה זה אולי לא המאזן הכי טוב בעולם, אבל זה עדיין מוכיח שעם התפקיד הנכון, מקארתי יכולה להגיע למקומות מרשימים למדי.

הסרט שהביא למקארתי את השבחים ואת ההזמנה לטקס האוסקר הקרוב הוא "האם אי פעם תסלחי לי?". מקארתי מועמדת לצדו של שותפה למסך ריצ’רד אי. גרנט, המועמד בקטגוריית שחקן המשנה, והתסריטאים של הסרט, הבמאית-תסריטאית ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק") וג’ף וויטי. המועמדויות האלה, אגב, הופכות את "האם אי פעם תסלחי לי?" לאחד מהסרטים הבודדים במחזור אוסקר 2019 שבוים על-ידי אישה, מריאל הלר הצעירה ("יומנה של מתבגרת").

התסריט התבסס על ספרה האוטוביוגרפי של לי יזראל, סופרת שפעלה בשלהי שנות ה-80, ובכניסה לניינטיז ולעשור החמישי בחייה היא מצאה את עצמה בשפל אישי ומקצועי, ללא עבודה או זוגיות, מנסה ללא הצלחה למצוא דרך לשלם את החשבונות ואת הטיפול בחתול שלה. היא עולה על פתרון יצירתי למדי, ומתחילה לזייף מכתבים אישיים של סלבריטאי עבר, ומוכרת אותם לאספני מזכרות שלא חושדים בדבר. יזראל הופכת להיות נוכלת שתחת ידיה עוברים אלפי דולרים, אבל כמובן שזה לא יכול להחזיק הרבה זמן ולתמונה נכנסים סוחרי אמנות מפוקפקים כמו גם הבולשת בכבודה ובעצמה, ויזראל מבינה שהסתבכה מעל לראשה.

הצלחות רבות רשומות ל"האם אי פעם תסלחי לי?". זה מתחיל בתסריט המשובח שמצליח להצחיק ולרגש, ומבריק בעיקר בתחום הדיאלוגים ועיצוב הדמויות. ההופעות עצמן כמובן מרוויחות מזה, ומקארתי באמת מתעלה על עצמה, מה גם שהכימיה בינה ובין ריצ’רד אי. גרנט הבריטי נהדרת. גרנט מגלם גיי בריטי מזדקן, שבבדידותו חובר ליזראל, ולא פעם גונב ממקארתי את ההצגה. שתי המועמדויות שלהם לאוסקר הן מהמוצדקות של הטקס. את כל אלו חיברה הלר הבמאית לסרט מקסים, כואב ואפילו מותח, שמציג לנו צד שונה בתוך ז’אנר הסרטים הניו יורקיים שאנחנו מכירים מבמאים כמו וודי אלן, נואה באומבך ותמרה ג’נקינס ("חיים פרטיים").

הפעם, אלו לא אנשי המעמד הבינוני-עליון שחיים חיי נוחות יחסית, אלא דווקא כאלו משולי החברה שלא מוצאים את מקומם. ככזה, "האם אי פעם תסלחי לי?", מעבר לעלילתו הייחודית והמבדרת, הוא גם סרט על בדידות ועל רצון לתקשורת והכרה, ואת זאת הוא עושה בשילוב מיומן של דרמה וקומדיה ההופכות אותו להמלצה חמה במיוחד.