הורות לפי מערכת המשפט: חיסונים זה טוב, בית ספר ייחודי - פחות

בית המשפט העליון ובית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב פרסמו בימים האחרונים שני פסקי דין, שלכאורה אין ביניהם כל קשר, אך למעשה יש ביניהם הרבה מהמשותף: בשני המקרים דחו בתי המשפט ניסיונות של הורים לקבל עבור ילדיהם החלטות שעומדות בניגוד לתפיסה הכללית, השלטת. שני המקרים מדגימים את האופן שבו בתי המשפט משליטים על הפרט את תפיסת הרוב. לעתים זה טוב. לפעמים הרבה פחות.

במקרה הראשון קיבלו שופטי העליון נעם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין ערעור שהגישו עיריית תל-אביב וראש העיר רון חולדאי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שכפתה עליהם להעניק מעמד רשמי לבית החינוך האנתרופוסופי (חינוך ברוח וולדורף) בתל-אביב (עע"מ 4500/17).

במקרה השני קיבל שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, יהורם שקד, בקשה שהגישה אם של ילדה בת 12 לאפשר לה לחסן את הילדה בחיסון נגד מחלת החצבת - נגד דעתו של אביה של הילדה, שהתנגד בכל תוקף שהילדה תקבל את החיסון (תמ"ש 18421-01-19).

רודולף שטיינר האוסטרי (1861-1925), מייסד שיטת האנתרופוסופיה, היה פילוסוף ואדריכל בן מעמד הביניים ומורה רוחני שהתמחה בכתבי גתה ובמדעי הטבע. שטיינר כפר בתפיסה המדעית השלטת בימיו. הוא האמין בגלגול נשמות וטען כי חיי האדם, מהלידה ועד המוות, הם רק קטע מקיום רחב יותר, המתחיל הרבה לפני לידת האדם ונמשך אל מעבר למוות. מכאן, טען שטיינר, שתודעת האדם השוכנת בגופו הפיזי גם היא רק חלק מתודעה רחבה, שגבולותיה חורגים הרחק מן הגבולות של הגוף. בדמיון מסוים למשל המערה של אפלטון, שטיינר סבר כי מרבית התודעה של האדם נסתרת מאיתנו.

עד בתקופתו של שטיינר, כמעט אף אחד לא עשה עניין מחינוך ילדים, ואף אחד לא ראה ילדים כפי שאנחנו רואים אותם היום. שטיינר, על אף שמעולם לא היה חלק מזרם הפסיכולוגיה המרכזי, היה אחד מההוגים פורצי הדרך שהביאו לכך שהמאה ה-20 מכונה לעתים "המאה של הילד". המאה שבה לראשונה בהיסטוריה הודגשה חשיבות החינוך של הילד וחשיבות המשפחה בחייו.

הפסיכואנליזה שצמחה מפרויד הדגישה את הבעייתיות ואת החשיבות של היחסים הרגשיים בין ההורים וילדיהם לעיצוב אישיותם העתידה. בכך הוטלה אחריות כבדה על ההורים ובעיקר על האימהות. שטיינר ראה את הילד כישות מתפתחת ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך בפני עצמו.

תפיסה לפיה מחלות מחזקות

חינוך ולדורף המבוסס על התורה של שטיינר לא שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא איך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. בחינוך ולדורף מאמינים שעל-מנת שהילד יצמח ויגדל באופן הבריא והנכון לו, יש לסייע לו תחילה לפתח את מכלול יכולותיו הפנימיות ולא להפריע לו בתהליך הצמיחה והגדילה הטבעיים, זאת על-מנת שבשלב מאוחר ישתמש בהם כדי לפתח מיומנויות נוספות. בשנות הילדות הראשונות היכולות המפותחות של הילדים הן מתחום המוטוריקה והדמיון. לפיכך, סביבה חינוכית המתאימה לילדים עד גיל 7 תדגיש את פיתוחן של מיומנויות אלה ותמעיט בפיתוחן של מיומנויות החשיבה, ששעתן עוד עתידה להגיע בשנים הבאות.

דרישה מוקדמת ועקשנית מצדנו להפעלת כוחות חשיבה אצל הילד בגילאים בהם הוא עסוק בבניית מיומנויות המוטוריקה והדמיון, עלולה לפגום בהתפתחות הטבעית שלו.

האנתרופוסופיה - וכאן נפגשים שני המקרים שאנחנו מדברים עליהם - גורסת בנוסף כי מחלות מחזקות את ההתפתחות הגופנית והנפשית של ילדים. זוהי הסיבה שחלק מההורים שמחנכים את ילדיהם בשיטה האנתרופוסופית ומאמינים בה, נמנעים מלחסן את ילדיהם או מחסנים אותם באופן חלקי בלבד.

יתר עם כן, לפי ההערכות, אחת הסיבות להתפרצות מחלת החצבת בארץ בשנה האחרונה היא קבוצות של הורים בארץ שהם סרבני חיסונים. חלק מאותם הורים מנמקים את הסירוב לחסן את ילדיהם מחצבת על בסיס תפיסת העולם האנתרופוסופית.

חזרה לפסקי הדין - אחד מאותם הורים סרבני חיסונים (שאין לי מושג אם הוא ניזון מהתפיסה האנתרופוסופית אם לאו) הוא פלמוני שסירב לחסן את בתו בת ה-12 ממחלת החצבת. הבת, צריך לציין, לא קיבלה חיסון מחצבת בהגיעה לגיל שנה במסגרת החיסון המרובע שמקבלים רוב הילדים בטיפות חלב. אלא שלצערו של פלמוני ולמזלה של בתו, גרושתו ואם הילדה התעקשה לחסן את הילדה, כפי שממליץ ועל סף הדורש משרד הבריאות. הסכסוך בין ההורים בנוגע לחיסון של הילדה (או שמא מדובר בסימפטום של הסכסוך הרחב ביניהם?) הגיע, כמה מצער, לבית המשפט.

המלצות משרד הבריאות הכריעו

בבית המשפט עמד האב, שיוצג על-ידי עו"ד שי אהרון, על עמדתו שאין לחסן את הילדה. הוא טען, בין היתר, כי אין סיכוי שהיא תידבק בחצבת, וכי במתן החיסון למחלה היא תיחשף לתופעות לוואי כגון חום, שיעול ועוד. עוד טען האב כי הילדה עצמה לא מעוניינת לקבל את החיסון. למרות שלכאורה לאב אמורה להיות זכות שווה לזו של האם בקבלת החלטות בנוגע לבתם המשותפת, השופט שקד העדיף את עמדת האם וקבע כי על הילדה להתחסן.

שקד נימק את החלטתו, כמקובל במקרים בהם ההורים חלוקים ביניהם, בטובת הילד. הוא התבסס על המלצות משרד הבריאות, לפיהן כדי להימנע מהידבקות בחצבת ולהבטחת טובתה של האוכלוסייה הכללית בארץ, יש להתחסן נגד מחלת החצבת. שקד ציין כי החצבת היא המחלה הזיהומית המדבקת ביותר, ובחלק מהמקרים סיבוכי המחלה עלולים להיות קשים ואף לסכן חיים. בנוסף, השופט ציין כי ישנה עלייה בהפצת החצבת בארץ, עובדה שלדבריו נמצאת בידיעתו האישית של כל אזרח בארץ.

השופט ציטט בפסק הדין מדבריו של ד"ר ליאור אונגר, נוירוכירורג מבית החולים תל-השומר, לפיהם: "אם בלונה פארק יש רכבת הרים שאחד מ-600 ילדים ייפלט ממנה וייהרג, תרשי לילד שלך לעלות? כי זו חצבת. היא הורגת אחת ל-600 ילדים".

חולדאי לא רוצה בתי ספר ייחודיים

רשת חינוך ממלכתי ענפה, כפי שקיימת בישראל, היא אחד מסימני ההיכר של "המאה של הילד". כפי שהגדיר זאת, בהכללה, גדעון לוין (1921-2004, מחנך ותאורטיקן ישראלי ואביו של האלוף עמירם לוין), כמות המשאבים החומריים, הכספיים והאנושיים שמקצה מדינה לחינוך הממלכתי היא ביטוי לכך עד כמה הילדים חשובים למדינה. מוסדות חינוך אלה היו קיימים בתפוצה מועטה גם במאות הקודמות. אז הם היו בודדים ושירתו בעיקר את שני הקצוות החברתיים: הנזקקים ביותר (יתומים, אסופים, חולים) - או ילדי העשירים, שיכלו להרשות לעצמם לתת לילדיהם חינוך נוסף.

ביולי 2015 פנתה עמותת אביב - העמותה לקידום החינוך ברוח וולדורף (הרוח האנתרופוסופית) לראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, וביקשה את תמיכתו והסכמתו לכך שבית החינוך שהיא מפעילה ברוח האנתרופוסופית יוכר כמוסד חינוך ממלכתי. בית החינוך פועל מאז 2010, ומתחנכים בו כ-300 ילדים מגיל גן ועד כיתה ח' (יצוין כי משרד החינוך הוא שמוסמך להכיר באופן רשמי במוסד חינוכי, אולם הוא מתנה את הפעלת סמכותו בתמיכתה של הרשות המקומית ולכן הפנייה הייתה לעירייה).

באפריל 2016, באין מענה לפנייתה, הגישה העמותה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב עתירה בנושא. בעתירה טענה העמותה כי התנגדותה של העירייה להכיר בבית החינוך כמוסד ממלכתי היא בלתי סבירה באופן קיצוני - בשל היותה מפלה לעומת מוסדות חינוך "ייחודיים" אחרים, אשר הוכרו כמוסדות רשמיים בשל הפגיעה בזכותם החוקתית של ההורים לבחור את סוג החינוך שיקבלו ילדיהם ומסיבות נוספות.

הכוונה היא למוסדות חינוך חרדיים שפועלים בתל-אביב ודווקא כן הוכרו כמוסדות ממלכתיים, על כל המשתמע מכך מבחינת תנאים ותקציבים.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וקבע כי התנגדות העירייה לקליטת בית החינוך אל תוך מערכת החינוך הממלכתית מעוררת תמיהה, בלתי סבירה ונגועה באפליה פסולה. העירייה לא השלימה עם ההחלטה וערערה על כך לבית המשפט העליון.

נימוק מינהלי לדחיית עתירה

שופטי העליון הדתיים נעם סולברג ויעל וילנר והשופט השמרן אלכס שטיין דחו את טענת האנתרופוסופים כי הם מופלים לרעה ביחס לשלושת מוסדות החינוך "הייחודיים" הנוספים הפועלים בתל-אביב. ומה היה הנימוק? ששלושת מוסדות החינוך הייחודיים החרדים שזכו להכרה ולעדיפות הזאת, הוקמו קודם לכהונתו של ראש העירייה הנוכחי, רון חולדאי.

"מאז החל בכהונתו הראשונה, בשנת 1998, התווה ראש העירייה מדיניות שונה, המתנגדת להכרה רשמית ומתן חסות ציבורית למוסדות חינוך פרטיים, ורשאי היה לעשות כן. רשות מינהלית רשאית בכל עת לשנות את מדיניותה", קבעו שופטי העליון. הם ציינו בנוסף כי חולדאי והעירייה אוחזים במדיניות זו באופן עקבי מזה למעלה מ-20 שנה, חרף עמדתו הרשמית של משרד החינוך, שאומצה על-ידי רשויות מקומיות אחרות.

לדברי שלושת השופטים, "אין כאן אפוא מדיניות מפלה, כי אם שוֹנוּת רלוונטית - בין עניינם של מוסדות החינוך 'הייחודיים' שהוקמו קודם לכהונתו של ראש העיר הנוכחי, לבין עניינה של העמותה (כמו גם יתר מוסדות החינוך 'הייחודיים') שהוקמו לאחר מכן".

מה השורה התחתונה של הטור הזה? שכנראה אפליה בין מוסדות חינוך היא עניין שיש דרכים לתת לו הכשר משפטי. אה כן, ורוצו לחסן את הילדים. שיהיו בריאים.