החלטת היועמ"ש אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים שביצע בתקופת כהונתו, עוררה סערה ציבורית שלא צפויה לשכוך עד הבחירות. נתניהו ותומכיו טוענים כי כתב האישום יקרוס ותוקפים בבוטות את הפרקליטות, ומתנגדיו יוצאים להגנת מערכת אכיפת החוק ונגד התנהגותו של ראש הממשלה.
אבל שאלה אחת כמעט ולא נדונה - האם הנשיא ראובן ריבלין רשאי לקחת בחשבון את מצבו המשפטי של נתניהו בבואו לבחור בחבר הכנסת שעליו יטיל את משימת הרכבת הממשלה אחרי הבחירות?
עד לאחרונה, דומה שהתקיימה תמימות-דעים כי בהתאם לסעיף 18 לחוק יסוד: הממשלה, כל עוד נתניהו לא הורשע בפסק דין חלוט בביצוע עבירה שיש עמה קלון, הוא רשאי להמשיך לכהן בתפקידו, והחלטת הנשיא לא יכולה לקחת בחשבון את מצבו המשפטי. ואולם, יש משפטנים שטוענים אחרת. לשיטתם, שיקול-הדעת של הנשיא רחב מאוד, והוא רשאי להתחשב בהמלצות היועמ"ש. דברים ברוח זו אומר בין היתר ל"גלובס" פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט חוקתי מהאוניברסיטה העברית.
אולי זוהי הסיבה שנתניהו נראה לחוץ מאוד מהתנהגותו של הנשיא בשבעת הימים הגורליים אחרי הבחירות, שבהם יטיל ריבלין את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח בכך. "יהיה לי לא פשוט עם האיש שגר מעבר לגבעה", מצוטט הבוקר נתניהו בכותרת העיתון "ישראל היום" המזוהה עמו. "האיש שגר מעבר לגבעה" הוא כמובן הנשיא.
הפרשנות הקיצונית: שינוי במעמד המשפטי
עו"ד נדב ויסמן הוא ליטיגטור ותיק ששימש כתובע במשפט אלאור אזריה ומייצג בימים אלה את האלוף במיל' טל רוסו בעניין תקופת הצינון. הטענה שהוא מעלה מרחיקת לכת: לשיטתו, ההגנה שמעניק סעיף 18 המדובר לנתניהו לא חלה בשבעת הימים שאחרי הבחירות. באותה תקופה, לפי הגרסה הזאת, משתנה המעמד המשפטי של נתניהו, ומראש ממשלה מכהן הוא הופך מהותית לחבר כנסת מן המניין. לדבריו, "בשבוע הזה נתניהו אינו ראש ממשלה שיש להפסיק את כהונתו. כהונתו כבר הסתיימה. הממשלה המכהנת סיימה את שליחותה, וסעיף 18 אינו רלוונטי עוד".
ויסמן ממשיך וטוען שבמהלך שבעת הימים הללו באפריל, השאלה לא תהיה אם יש בסיס משפטי להפסיק את כהונת ראש הממשלה נתניהו, אלא אם חבר הכנסת נתניהו כשיר לזכות במנדט לנסות ולהקים ממשלה חדשה. במצב כזה, לשיטתו, הנשיא צריך להימנע מלהטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה הבאה בשל כתב האישום שהוגש נגדו.
הרקע לפרשנות זאת הוא פסקי הדין של בג"ץ שחייבו בשעתו את ראש הממשלה יצחק רבין לפטר את השר אריה דרעי ואת סגן השר רפאל פנחסי, שגובשו נגדם כתבי אישום חמורים. בהתייחסו לאותם מקרים כתב נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר: "אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב אישום, שמאשימו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה, באופנים אחרים, במשרות שלטוניות, תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, תום-לבו ועל הגינותו". שמגר הוסיף: "והגם שכתב האישום אינו פסק דין, הרי לצורך המשך כהונה בממשלה יש משמעות גם לראיות לכאורה שגובשו בכתב האישום העומד לפני הציבור".
ויסמן טוען שאותה השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, שעליה דיבר הנשיא שמגר, יפה קל וחומר כאשר הנאשם הוא ראש הממשלה. לדבריו, השאלה אינה על מי הנשיא ירצה להטיל את מלאכת המרכבה, אלא על מי הנשיא רשאי להטיל את המלאכה, ואם בחירה בנתניהו תהיה מנוגדת לחוק. בהקשר זה הוא מזכיר את המקרה של יוסי גנוסר, בכיר בשב"כ ששמו נקשר בשתי פרשות חמורות: פרשת קו 300 ופרשת נפסו. בגין חלקו בפרשה הראשונה הוא זכה לחנינה, ובגין השנייה לא הועמד לדין מעולם. עם זאת לא הייתה מחלוקת שגנוסר אכן עבר עבירות, מתוך שסבר שבכך הוא משרת טובת המדינה ומקדם את בטחונה.
לאחר שסיים גנוסר את תפקידיו בשב"כ, הממשלה החליטה למנותו לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון והבינוי. ואולם, בג"ץ פסל את כשירותו לתפקיד. נשיא בית הדין דאז, אהרן ברק, כתב: "ככלל, אין זה סביר למנות מועמד, שעבר עבירות חמורות בנסיבותיהן, למשרה בכירה בשירות המדינה. חומרתה של העבירה לענייננו נקבעת לא על-פי 'מיקומה' בחוק העונשין, אלא על-פי השלכותיה על השיקולים העומדים ביסוד המינוי". ברק הוסיף וכתב כי על כן יש להתייחס בחומרה לעבירה, שעל-פי עצם מהותה ונסיבות ביצועה פוגעת לא רק בסדר הציבורי בדרך-כלל (כגון, רצח, שוד או אונס) אלא באושיות המבנה השלטוני, כגון שוחד, מרמה והפרת אמונים, עדות שקר, בידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט.
"מועמד אשר ביצע עבירות אלה, והוא ממלא תפקיד בכיר בשירות המדינה, פוגע באמון של הציבור ברשות השלטונית ובשירות הציבור. הוא יתקשה להוות דוגמה ומופת לכפופים לו. הוא יתקשה לדרוש מהם את אשר נדרש מכל עובד ציבור ושהוא עצמו חילל. הוא יתקשה להקרין הגינות, אמון, יוקרה, יושר ויושרה ('אינטגריטי') כלפי הציבור הרחב. כל אלה עשויים להשפיע, במידת ודאות רבה, על מעמד השירות הציבורי, תפקודו ומקומו בחברה דמוקרטית", כתב ברק. לדברי ויסמן, "בקוראינו את הדברים האלה, ברור לחלוטין - המבקש לאתגר את המשך כהונת נתניהו כראש ממשלת ישראל, מוטב שימקד את מבטו בשבעה ימים באפריל, שבהם יבקש חבר הכנסת נתניהו את התפקיד להרכיב ממשלה חדשה".
הפרשנות המקובלת: מקום לשיקול-דעת?
מומחים למשפט חוקתי שעמם שוחחנו היום חולקים על הניתוח המשפטי הזה בנוגע למעמדו של נתניהו בשבעת הימים שלאחר הבחירות. פרופ' סוזי נבות, מרצה למשפט חוקתי במכללה למנהל, מבהירה כי בישראל לא קיים "ואקום" שלטוני, אף לא של יום אחד. הממשלה, גם אם היא ממשלת מעבר, ממשיכה בכהונתה עד לכינון ממשלה חדשה, ועל כן מעמדו של ראשה לא משתנה, והנשיא אינו נדרש לקחת בחשבון את מעמדו המשפטי של נתניהו. כך סבור גם פרופ' מדינה מהאוניברסיטה העברית, ושלושה מומחים נוספים למשפט חוקתי שביקשו שלא להיות מוזכרים בשמם.
ואולם, גם אם התזה של ויסמן מרחיקת לכת, לא בטוח שנתניהו יכול להירגע. לדברי מדינה, בבואו של הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר, רשאי ריבלין להתחשב במצבו המשפטי הבעייתי של נתניהו.
"שיקול-הדעת של הנשיא רחב מאוד. הוא יכול לקחת בחשבון את העובדה שעלול להיות מוגש כתב אישום סופי נגד נתניהו בעוד כשנה, ושבמקרה כזה הוא ייאלץ אולי להתפטר מראשות הממשלה". אף שמדינה מציין כי מדובר רק באחד ממכלול שיקולים העומדים בפני הנשיא, הוא אומר כי "במצב של תיקו בין הגושים ובין המפלגות המובילות, כשהנשיא חושב שיש שני חברי כנסת בעלי סיכויים שווים להרכיב את הממשלה, השיקול הזה יכול להכריע".
על כל פנים, פרופ' מדינה מדגיש כי "אילו היה מוגש כתב אישום סופי נגד נתניהו, אז בעיניי לא סביר שהנשיא יטיל עליו את הרכבת הממשלה. זו קונסטרוקציה שבה ייתכן והיה אפשר להחיל את הלכת דרעי-פנחסי על ראש ממשלה. ואולם, במקרה הנוכחי, לאור העובדה שעוד לא מדובר בכתב אישום סופי אלא כזה הכפוף לשימוע, פרשנות כזו היא הרחבה של הלכת דרעי-פנחסי שקשה לי לראות אותה קורית".
אם לסכם, לפי הקונצנזוס בקרב המומחים למשפט חוקתי, ההגנה החוקתית על נתניהו ממשיכה לחול גם בשבעת הימים הגורליים באפריל. עם זאת, במקרה תאורטי של שוויון בין הגושים, הנשיא עשוי לזקוף לרעתו של נתניהו את ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע. לפחות לפי הסקרים האחרונים, תרחיש כזה בהחלט עשוי להתממש.
*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו וכל החשודים האחרים בתיקי נתניהו מכחישים את המיוחס להם בפרשות המוזכרות. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, הם בגדר חשודים, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת לזכותם חזקת החפות.
כך הסלימה מערכת היחסים בין נתניהו לריבלין
מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ריבלין היא מן העכורות שידענו בתולדות המדינה. בארבע השנים שבהן מכהן ריבלין כנשיא מקיימים נתניהו והוא מפגשים פורמליים בלבד המחויבים על-פי חוק או כללי טקס, ומפעם לפעם מבקשים אנשי משרד החוץ (נתניהו הוא גם שר החוץ) להיעזר בריבלין למשימות מחוץ לגבולות ישראל.
לכאורה, אין לסכסוך הזה הצדקה פוליטית, שכן מבנה השלטון אינו מייצר שם חיכוך מובנה. נשיא המדינה נושא תפקיד ממלכתי סמלי, ולאחר מערכות בחירות מטיל את הרכבת הממשלה על הח"כ העומד בראש הסיעה הגדולה ביותר, או בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה (בהתאם למספר הממליצים). כל נשיאי המדינה, כולל ריבלין, לא עירבו בתהליך את דעותיהם האישיות. על כן, הקמפיין שניהל נתניהו באביב 2014 כדי למנוע מריבלין להפוך לנשיא היה יוצא דופן ביותר, במיוחד לאור העובדה שהשניים מגיעים מאותה מפלגה.
ריבלין שימש כיו"ר הכנסת עד אחרי מערכת הבחירות של 2013, אז החליט נתניהו שלא למנותו הלאה - מהלך שנתפס בציבור כהדחה. ריבלין, שכבר הפסיד במרוץ הקודם לנשיאות לשמעון פרס, התמודד שוב, אלא שבשיחות סגורות ניסה ראש הממשלה לקדם מועמדים אחרים. העימות הגיע לשיא כאשר במארס-אפריל 2014 הוחלט בצמרת הליכוד לקדם חקיקה שתבטל את חוק יסוד: נשיא המדינה. השותפות הקואליציונית של הליכוד התנגדו, וכך גם השרים גדעון סער והשר חיים כץ, שקידמו את מועמדות ריבלין. הזרעים לסכסוך בין נתניהו וסער נזרעו באותם ימים.
מערכת היחסים בין ריבלין לנתניהו הידרדרה עוד בחודשים האחרונים, אחרי שראש הממשלה האשים בגלוי את הנשיא בקונספירציה שבמסגרתה יטיל את הרכבת הממשלה על גדעון סער אחרי הבחירות. ריבלין הגיב אז באופן קיצוני: "יש פה פרנויה שדורשת טיפול של אנשי מקצוע". גם בחלק המוקדש לתיק 4000 בכתב החשדות נגד נתניהו, שפורסם בחמישי, הוא נחשד שדרש מאנשי אתר וואלה! לקדם באופן מלאכותי את מועמדותה לנשיאות של השופטת בדימוס דליה דורנר, ובמקרה אחר הכתיב באמצעות היועץ ניר חפץ ידיעה מפי "בכיר בליכוד" שתקפה את ריבלין.
ליחסים הטעונים בין נתניהו וריבלין נוספה לפני כשבועיים אמירה שהקפיצה את השחקנים הפוליטים. במהלך ישיבת סיעה ראשונה של ראשי "כחול לבן", באירוע ההשקה של האיחוד הפוליטי (לפני כשבועיים) אמר אשכנזי "אני מקווה שהרכבת הזאת תעצור במקום אחד, אצל נשיא המדינה. אני מנחש את מי הוא רוצה לראות שם".
בתוך כמה שעות פרסם ריבלין הבהרה ובה הביע הסתייגות מדברי אשכנזי. מבית הנשיא נמסר אז: "מבקשים להביע הסתייגות מהדברים שנאמרו הערב באשר להשערות הנוגעות להחלטת הנשיא לאחר תוצאות הבחירות. הנשיא יקבל את החלטתו על פי תוצאות הבחירות ובהתאם להתייעצויות שיערוך כפי שעשה כל נשיא ונשיא לאורך השנים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
