משקה בתחפושת: מה קורה כשמיישנים וויסקי בחבית משומשת

למרות כל הדיבורים על איכות המים, השעורה וכמובן ה"טרואר" הסקוטי המהולל, מה שמשנה יותר מכול כשזה מגיע לטעמו הסופי של הוויסקי, הוא באיזו חבית בילה הנוזל הזהוב, וכמה זמן עשה זאת

מזקקת גלנמורנג'י. / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
מזקקת גלנמורנג'י. / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

עולמו של הוויסקי הסקוטי, במיוחד בכל המדובר בסינגל מאלטים, הוא מגוון להפליא, כמעט אינסופי. שפע של מזקקות המציגות שלל משקאות משלל גילאים ו"תעלולים". מכיוון שפורים הוא חג התעלולים והתחפושות, בחרתי להתמקד הפעם באחד ה"תעלולים" הכי נפוצים, מקובלים ואהובים בתעשייה הסקוטית, והוא ז'אנר הסיומות או ה"פינישים" בלעז.

וויסקי מבלה כידוע שנים, לעיתים ארוכות מאוד, בחבית. רוב יצרניו מודים שלמעשה - למרות כל הדיבורים על איכות המים, השעורה וכמובן ה"טרואר" הסקוטי המהולל - אותו מרכיב אזורי חמקמק, מקבילו של הטרואר הצרפתי ביין - בסופו של יום, וגם בתחילתו, מה שמשנה יותר מכול כשזה מגיע לטעמו הסופי של הוויסקי, הוא באיזו חבית בילה הנוזל הזהוב, וכמה זמן עשה זאת.

דיברנו על כך לא מעט כאן. ככל שהזמן ארוך יותר, עד גבול מסוים לפחות, כך מתפתח טעמו של הוויסקי. וככל שהחבית משובחת יותר, כך משתפר טעמו. חבית היא עניין מורכב. סוג העץ (כמעט תמיד אלון), מוצאו, גילו ושאר סוגיות נכבדות הם גורמים חשובים מאוד. אלא שחשוב לא פחות הוא איזה וויסקי, או אלכוהול אחר, בילו שם קודם.

הסבר מתבקש: וויסקי סקוטי אינו מתבגר בחביות חדשות ובתוליות, כמו למשל וויסקי אמריקאי, אלא בכאלו ששימשו קודם לכן להתבגרותו של וויסקי אחר, בדרך כלל וויסקי אמריקאי. החוק ביישון וויסקי אמריקאי דורש שימוש בעץ חדש.

אחר כך מובלות החביות אחר כבוד לסקוטלנד (או אירלנד), ומשמשות שם ליישון הוויסקי הסקוטי, הדורש משהו קצת יותר עדין ומרוכך. מקור אחר לחביות משומשות, לא פחות נחשק ובעצם הרבה יותר, הוא ספרד. וליתר דיוק, העיר חרז וחביותיה המהוללות ששימשו קודם לכן ליישון שרי. חביות אלו, אגב, הופכות נדירות יותר ויותר, ככל שייצור השרי פוחת עקב ביקוש מתדלדל. וכך, גם יצרנים הנאמנים לחביות השרי, מקאלן למשל, עוברים לשימוש גם בחביות אחרות.

הוויסקי הסקוטי המתיישן בחביות המשומשות הללו, אמריקאיות או ספרדיות, מקבל, בין השאר, גם את טעמיו של המשקה הקודם שנספגו בעץ. עד כאן, בקצרה ככל שניתן, הסבר פשוט על עניין החבית. אלא שהעניינים מסתבכים קצת.

אי-שם בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, הגו פרנסי מזקקת גלנמורנג'י (Glenmorangie) המהוללת רעיון מהפכני. מדוע לא יבלה הוויסקי שלהם חלק מזמנו בעוד סוג של חבית. רוצה לומר, 10 או 12 שנים בערך, ולפעמים הרבה יותר, שכשכת בחבית של ברבן אמריקאי, בוא תתחבר קצת, לכמה חודשים, לחבית של פורט, למשל. ניסו וראו כי טוב, ובעיקר ראו כי טוב בעיני הצרכנים.

ומכאן והלאה הלכו העניינים והסתבכו. מסיומות קלאסיות, של פורט, מדירה וכמובן שרי, הלכו האופציות והתרחבו. היום פוגשים סינגל מאלטים המקבלים סיומת של חצי שנה בחביות שהתיישנו בהם בעבר לא רק יינות הקינוח הספרדיים והפורטוגליים הקלאסיים הנ"ל, אלא גם כאלה שאירחו קודם לכן גם יינות סוטרן, וזו עוד בחירה הגיונית לכאורה, מכיוון שגם אלו בעצם יינות קינוח, גם אם צרפתיים, אבל גם יינות בורגון (לא ממש יין קינוח מתוק התורם טעם "הגיוני" לוויסקי) ואפילו כאלו המגיעים מיקב מזרח תיכוני בשם... כרמל (לשעבר מזרחי). לא בגלנמורנג'י אומנם, כי אם במזקקת ברוכלאדי המקסימה, אבל רק ללמדכם. ויש גם סיומות של בירת פורטר סקוטית, חביות עץ אלון יפני ומה לא. הנה לפניכם אם כן כמה סינגל מאלט עם סיומות קלאסיות של גלנמורנג'י.

טעימה | גלנמורנג'י עם "סיומות"

גלנמורנג'י קווינטה רובן Glenmorangie Quinta Ruban. הקווינטה רובן הוא אחד ה"פינישים" הוותיקים של גלנמורנג'י, והוא מבלה לא פחות משנתיים בחביות ששימשו קודם לכן ליישון פורט, אחרי עשור בחביות ברבן אמריקאי. זהו וויסקי עז צבע, עמוק, עשיר, כבד ומתוק למדי. קינוח מושלם. 292 שקל

גלנמורנג'י נקטר ד'אור Necktar d'Or. הנקטר ד'אור, או נקטר הזהב, מסיים את התבגרותו בחביות שאירחו קודם לכם את יין הקינוח הצרפתי האגדי סוטרן. טעם הענבים המתקתק והחושני אכן משאיר את רישומו על הוויסקי הזה והופך אותו למרתק במיוחד. מצטיין הטעימה. 347 שקל

גלנמורנג'י לסנטה Lasanta. הלסנטה מבלה גם הוא עשור בחביות ברבן לפני שהוא עובר לעוד שנתיים בחביות שרי משני סוגים, אולורוסו ופדרו חימנז. לפיכך, הוא בעצם הסינגל הכי "קלאסי" בסדרה, אם תרצו. וויסקי רך ומלטף, עמוק ועשיר בטעמי צימוקים. משקה לילי מוצלח מאוד. 268 שקל

גלנמורנג'י אלטה Allta. המצטרף החדש לקטלוג של גלנמורנג'י אומנם אינו וויסקי עם פיניש קלאסי, אבל הוא כל-כך מרתק ששווה להזכירו. מדובר בוויסקי שאומנם התיישן לאורך התקופה כולה בחביות ברבן, אבל יוצר תוך שימוש בשמרים הפראיים הטבעיים המתפתחים על השעורה המשמשת לייצור. התוצאה, למרות חוזקה האלכוהולי (51.2%), עדינה ורכה מאוד, פרחונית, מעט ונילית והדרית, וגם, כמתבקש, "שמרית" משהו. וויסקי מורכב ומענג להפליא. 450 שקל

צרו איתנו קשר *5988