התשתית החוקית לשילוב בעלי מוגבלויות קיימת - רק צריך לאכוף אותה

יש לדרוש מהמפלגות שיקדישו חלק מהמצע שלהן לישראלים עם מוגבלויות

בעלי מוגבלויות / צילום: Shutterstock
בעלי מוגבלויות / צילום: Shutterstock

ולאדי עם שיתוק מוחין, אייל עיוור, גליה עם מוגבלות נפשית, אוריין לקויית שמיעה. כשהם מצליחים במאבק הקשה של אנשים עם מוגבלות למצוא עבודה - הם יפסידו את הקצבה שלהם אם יזכו לשכר של 3,700 שקל. הם חלק מ-815 אלף איש עם מוגבלויות מעל גיל 20 שחיים בישראל. כולל ילדים מספרם יותתר ממיליון.

אני לא מצפה שהבחירות הקרובות לכנסת יעסקו בנושא של אנשים עם מוגבלות, אבל אני מצפה שכל מפלגה תתייחס במצע שלה לעניין החשוב הזה, שרלבנטי לכל אדם שמיני בישראל ולמשפחה שלו. החברה הישראלית לא באמת משלבת ולא מכילה את האנשים שיש להם ולהן מוגבלות. יש הדרה שלהם, אפלייה והם סובלים מסטיגמות ודעות קדומות. 

סוגייה כאובה מאוד היא נגישות. בשנת 2019 חלק גדול ממוסדות המדינה, בתי הספר, המדרכות ושירותים חיוניים חסומים בפני אנשים שמשתמשים בכסאות גלגלים, עיוורים, חירשים ואנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. החוק קיים כבר, צריך רק לאכוף את חוק הנגישות ולהנגיש.

אנשים עם מוגבלות, שלא יכולים לעבוד, צריכים לקבל את הזכות לחיות בכבוד באמצעות קצבאות סבירות שיאפשרו להם לדאוג לעצמם ולצרכיהם. לצערי זה לא המצב כיום.

מחקר של משרד הכלכלה הצביע על חסמים רבים בפני משפחות מיוחדות, שיש להן ילדים עם מוגבלות. הדבר גורם להפסד של 7.5 מיליארד שקל מדי שנה למשק - כתוצאה מההתעלמות וההזנחה של המשפחות המיוחדות על ידי המדינה.

חובה לייצר פתרון מערכתי שישמור על הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בשוק העבודה. אין סיבה שהם גם לא יעבדו וגם ישלמו מחיר כפול על הסיטואציה שהם חווים בהיבט המשפחתי ובהיבט התעסוקתי.

ומה לגבי מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות ושל משפחותיהם? הם לא מצליחים לדעת מה מגיע להם, וגם לא לקבל את מה שמגיע להם. אם יוקם מנגנון של "נקודת שירות אחת" לאנשים עם מוגבלות ומשפחותיהם מול תשעה משרדי ממשלה שונים במקום לטרטר אותם - זה יאפשר מיצוי זכויות!

השינוי יבוא רק ממקום אחד - שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות. לשילוב יש היבטים רבים, אבל הכל מתחיל ונגמר בעבודה. אנשים עם מוגבלות לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה בגלל סטיגמות ודעות קדומות כלפיהם ובעיקר בגלל חסמים שחוקי המדינה מטילים עליהם - חובה לטפל בזה.

לפי מבקר המדינה, המשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקל כל שנה. מחקר של משרד הכלכלה קבע שהמשק מפסיד כל שנה 7.5 מיליארד שקל כתוצאה מכך שמשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים נפלטות משוק העבודה.

אז מה עושים? לא מדובר כאן בהשקעה לא סבירה. רוב החוקים קיימים, אבל פשוט לא נאכפים. התועלת מאכיפה שלהם תהיה עצומה ותביא להכנסות של מיליארדים למשק ולצמיחה. למשל, לאכוף את החוק לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי. למשל, להעלות את הסכום שממנו מתבטלת הקיצבה ("דיסריגארד") מ-3,700 שקל בחודש לסכום של 15 אלף שקל (פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק).

אז למה בעצם אף אחד לא סופר מיליון אנשים עם מוגבלות ואת משפחותיהם?!

התשובה תינתן בקלפיות.

הכותב הוא מייסד מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה.  סמנכ"ל שיווק ורגולציה של חברת החשמל