כך מתכנן בנק ישראל לפתור את הפלונטר במאגר נתוני האשראי

רגע לפני עליית המאגר, שוק האשראי נכנס לכוננות ספיגה • החודש נחשף ב"גלובס" כשל שנוצר בהיעדר תקופת מעבר בין המאגר הישן לחדש, המאיים על יכולת הגופים הפיננסיים לאתר לקוחות בעייתיים ולנהל סיכונים • בינתיים בנק ישראל מצא פתרון חלקי: המאגר יכלול מנגנון ניטור נתונים, אך אלו יעברו לגופי האשראי רק בהסכמת הלקוח

אחרי מאמצים קדחתניים ועם מרחב תמרון מוגבל, מנסה בנק ישראל למצוא פתרון לפלונטר שנוצר בעקבות כניסת חוק נתוני האשראי החדש שמבטל מיידית את קודמו.

מהפתרון עולה כי המאגר החדש יכלול גם מודל של ניטור נתונים, שיהיה דומה לניטור הקיים במאגר הישן. קרי, מערכת שתתריע בפני הגופים הפיננסיים אם לקוח נקלע למצוקה כלכלית, כמו למשל במקרה של פתיחת תיק בהוצאה לפועל או בכניסה להליך פשיטת רגל. אלא שמדובר בפתרון חלקי: גם קבלת נתונים אלה תהיה כרוכה באישור מראש של הלקוח, בעוד בחוק הישן נתונים אלה מתקבלים באופן אוטומטי.

מדוע בנק ישראל היה צריך להקים בבהילות פתרון שכזה, והאם הוא אכן יפתור את הבעיות שצצו? לפני שננסה להבין זאת, הנה תזכורת קצרה להשתלשלות האירועים: בעוד שבועיים וחצי יעלה לאוויר מאגר נתוני האשראי, שמנהל בנק ישראל. מדובר בפרויקט מורכב ויקר, שהוקם תוך זמן קצר באופן יחסי, ושעשוי להביא לשינויים דרמטיים בתחום האשראי הצרכני.
לצד הכוונות הטובות, מתברר שלהקמת מאגר נתוני האשראי על בסיס החוק החדש, לצד ביטול חוק נתוני האשראי הישן, יש השלכות משמעותיות על המערכת הפיננסית ועל היכולת שלה לבצע ניהול סיכונים ותמחור של הלוואות. אלא שבמערכת הפיננסית הבינו את הבעיות בשלב מאוחר יחסית, רק לאחר שהליך החקיקה הסתיים.

גורמים בשוק האשראי אף מתריעים כי כתוצאה מהבעיות שהתגלו, בטווח הקצר עלולים אפילו להיווצר מצבים של מחנק אשראי או עליית מחירים. כלומר, תוצאה הפוכה לתוצאה שאמורה הייתה המערכת להביא.

"המחוקק לא נתן את דעתו לכל היבטי הפרויקט, והאמת שגם אנחנו לא ניתחנו נכון את מלוא ההשפעות וההשלכות של חוק נתוני אשראי החדש, והבנו את המשמעות שלהם מאוחר מדי", כך מודה גורם במערכת הבנקאית.

חבלי הלידה הצפויים למאגר נתוני האשראי החדש
 חבלי הלידה הצפויים למאגר נתוני האשראי החדש

הבחירות טרפו את הקלפים

מרגע עליית מאגר נתוני האשראי החדש לאוויר, מתבטל מאגר נתוני האשראי הישן. בעיקרון, מדובר בצעד מוצדק - המאגר החדש כולל מידע רחב, מקיף ומשופר יותר. אלא שהפסקה מיידית של המאגר הישן תשליך על יכולת הגופים הפיננסיים בכל מה שקשור למודל ניהול סיכונים ולתמחור ההלוואות (ראו הרחבה במסגרת).

סוגיה נוספת היא ניטור נתונים: כיום מקבלים הגופים הפיננסיים התראות אוטומטיות על לווה שנקלע לקשיים (פתיחת תיק בהוצאה לפועל, הגשת בקשה לפשיטת רגל וכדומה), ואילו כעת קבלת המידע תלויה בהסכמה שנותן הלקוח מראש.

באחרונה פורסם ב"גלובס" כי בישראכרט ניסו לעקוף את המגבלה. הם ניסו למצוא פרשנות משפטית שתאפשר להם לקבל את נתוני הניטור גם ללא הסכמת הלקוח, ואף שלחו מכתב בנושא ללקוחותיהם. אולם החברה נבלמה על-ידי בנק ישראל שגרס כי המהלך אינו תואם את לשון החוק.

לאחר שהמצב הובן, נעשו בחודשים האחרונים ניסיונות לתקן את המצב. הפתרון הפשוט ביותר הוא לאפשר הפעלה במקביל של שני מאגרי המידע - הישן והחדש - לתקופת מעבר מוגדרת. במשרדי האוצר והמשפטים הסכימו לבצע תיקון חקיקה, ולמעשה אף הוכן תזכיר חוק בנושא, שמאפשר את "הריצה במקביל" של שני המאגרים לתקופת ביניים של 18 חודשים.
בתזכיר החוק נכתב כי "המעבר החד בין החוקים מייצר סיכון גבוה לגרימת נזק משמעותי לבעלי העניין במערכת נתוני אשראי, וכפועל יוצא מכך עלולה להיגרם פגיעה גם בלקוחות מבקשי האשראי".

אלא שלרוע המזל הגיעו הבחירות וטרפו את הקלפים - הכנסת התפזרה, והסיכוי להעביר שינוי חקיקה לפני כניסת החוק החדש לתוקפו התאפס. במקביל, נעשו ניסיונות למצוא פרשנות משפטית שתאפשר קבלת חלק מהנתונים מהמאגר החדש גם ללא הסכמת הלקוח (נתוני הניטור הקיימים בחוק הישן), אולם גם לכך לא נמצא פתרון.

אפשרות נוספת הייתה לדחות את העלייה לאוויר של המאגר, ולהמתין עד להשבעת הכנסת החדשה ולביצוע תיקון חקיקה. לפי החוק, ניתן היה לבצע דחייה שכזו בסמכות שר המשפטים, ובהסכמת נגיד בנק ישראל ושר האוצר. דחייה אחת של החוק כבר בוצעה בעבר, אולם הצדדים לא רצו לדחות שוב את עלייתו של המאגר לאוויר, בפרט כאשר מבחינה תפעולית הוא מוכן. העובדה שבתחילת החודש יצא בנק ישראל בקמפיין ציבורי להגברת המודעות למאגר החדש, סתמה את הגולל על האפשרות לדחייה נוספת בהשקת המאגר.

למרות העובדה שבבנק ישראל לא רצו לדחות את עליית המאגר לאוויר בזמן, הם מודעים לבעיות שעולות, ומנסים למצוא פתרון אפשרי. גם נגיד בנק ישראל, פרופ’ אמיר ירון, עסק בכך לא מעט בשבועות האחרונים.

בסופו של דבר, נמצא כאמור פתרון חלקי לסוגיה. הוחלט כי מאגר נתוני האשראי יכלול גם מודל של ניטור נתונים (בדומה למאגר הישן). כלומר, המאגר לא יכלול רק תמונת מצב של הלקוח ודירוגו, אלא גם יעביר באופן שוטף התראות אם מצבו התדרדר.

"לגופי האשראי היה זמן להיערך"

שלב אפיון המודל הזה הסתיים, וכעת הוא נמצא בשלב הפיתוח. המטרה היא שהמערכת תעלה לאוויר יחד עם מודל ניטור. אלא שחשוב לציין כי גם קבלת מידע הניטור תהיה כפופה להסכמה ולאישור של הלקוח - זאת בעוד לפי החוק הישן, מידע זה התקבל גם ללא הסכמתו.
לדברי גורם במערכת הבנקאית, "אין בעיה שמעתה בכל הלוואה חדשה נחתים את הלקוח על הסכמתו לקבלת הנתונים, אבל מה נעשה על מלאי ההלוואות שכבר ניתנו? איך נחתים עכשיו את כל הלקוחות, ולמה שהם בכלל יסכימו שנקבל מידע כזה. הרי הם מבחינתם כבר קיבלו את האשראי".

מנגד, גורמים משפטיים טוענים שהאחריות היא של הגופים הפיננסיים: "חוק נתוני האשראי החדש כבר קיים מזה שלוש שנים. לגופים הפיננסיים היה מספיק זמן לאתר את הלקוחות ולהחתים אותם. זו תקלה שלהם שלא נערכו כראוי".

אז מה יקרה ביום שאחרי עליית מערכת נתוני האשראי לאוויר - בעוד כשבועיים בלבד? בטווח הארוך המערכת החדשה תשפר את התחרות באשראי הצרכני, בעיקר ללקוחות "הטובים", שעליהם תהיה יותר תחרות מצד הגופים הפיננסיים השונים.

אולם השאלה המעניינת היא מה יקרה בטווח הקצר. במערכת הבנקאית פסימיים: "עלולה להיווצר תקופת ביניים ארוכה ללא מקור מידע מהותי למודלים של הבנקים, דבר שיכול לפגוע ביכולת החיזוי של המודל, וכתוצאה מכך בשיעור חדלות הפירעון", מעריך גורם באחד הבנקים.

האם כתוצאה מכך הבנקים יקטינו חשיפה לאשראי הצרכני או לחלופין יפצו את עצמם בהעלאת הריבית? בשנה הקרובה נדע את התשובה. 

הבעיות: פגיעה במודל ניהול הסיכונים והיעדר תקופת מעבר

עד היום מאגר נתוני האשראי היה מוגבל למדי. המאגר כלל רק נתונים שליליים על לקוחות, כגון הפיכתם למוגבלים בחשבון, פתיחת תיק בהוצאה לפועל ונתונים דומים. הבנקים וגופי האשראי החוץ בנקאיים נעזרו במאגרים הללו, וקיבלו מהם ניטור באופן שוטף. כך אם הלקוח נקלע לבעיות, הם ידעו אם לפעול לעצירת מסגרת האשראי או לצורך החזר החוב. בנוסף לכך, נתוני המאגר שימשו את הבנקים לבניית מודל ניהול הסיכונים שלהם, שעל בסיסו מחליט הבנק אם לתת הלוואה או מסגרת אשראי ללקוחות השונים, באיזה היקף ובאיזה מחיר.

אלא שעליית מאגר נתוני האשראי החדש מבטלת מיידית את המאגר הישן, מה שפוגע במודלים הקיימים של הבנקים. מנגד, עדיין אין מספיק נתונים מהמאגר החדש שמאפשרים פיתוח מודל חדש. כלומר, נוצרת תקופת ביניים שבה המודלים הישנים לא רלוונטיים והמודלים החדשים עדיין לא קיימים. תהליך זה יקשה על מרבית הגופים הפיננסיים לנהל את הסיכונים ואת פעילות האשראי הקמעונאית.

ללא תקופת מעבר, ייאלצו נותני האשראי הגדולים במשק להפסיק באופן מיידי את השימוש במודלים לניהול סיכוני אשראי במתכונתם הנוכחית, בלי שתהיה להם יכולת להסתמך על מודלים חדשים שטרם פותחו, בשל היעדר נתונים.

גם עולם ניטור ההתראות משתנה - אם בעבר התראה בדבר התדרדרות מצב הלקוח הייתה מגיעה באופן אוטומטי, כעת לפי החוק החדש היא תגיע רק אם הלקוח הסכים לכך. זו הייתה מטרת החוק - לוודא שהשליטה על המידע היא בידי הלקוח בלבד, וששום מידע לא עובר ללא רשותו.

אלא שגם מצב זה משפיע על יכולת הבנק לנהל את סיכוניו, בוודאי כשמדובר בתיק הקיים שלו, ובכספים שכבר ניתנו על סמך המודל הישן ועל סמך ההנחה שהבנק יקבל לידיו התראות בזמן אמת כאשר מצב הלקוח מתדרדר.