אין להשוות את הביקורת על התנהגות גנץ לשחיתות של נתניהו

וגם: כולם חושבים שמערכת הבחירות לא יכולה לרדת לשפל נמוך יותר, אבל שכחו מה הלך פה בבחירות קודמות

בני גנץ / צילום: שלומי יוסף
בני גנץ / צילום: שלומי יוסף

1.

התיאור של מבקר המדינה בנוגע להתנהלות המשטרה וחברת "המימד החמישי" של בני גנץ הוא תיאור של שחיתות מוסרית ושחיתות ציבורית, אף אם אינה פלילית. המבקר מצייר תמונה שלפיה בזכות ה"מקורביזם" של גנץ וחבריו לבכירי המשטרה, קיבלה החברה העסקית שלהם עדיפות על פני חברות שיכלו להתחרות בה, עדיפות שיכולה הייתה להיות שווה כסף. המון כסף. מהדוח עולה עוד כי לצורך קידום החברה, הועברו דיווחי שקר.

אז נכון, אין כאן חשד לפלילים. אבל יש כאן יותר מחשד לניצול לרעה של כוח, ויש כאן אי-אמירת אמת, ויש כאן "מקורביזם" ו"מחובריזם" - כל אותן התנהגויות פסולות שמפלגת "כחול לבן" וגנץ מתיימרים בעצמם לצאת נגדן.

ולכן, חבל מאוד שהדיון הציבורי סביב דוח מבקר המדינה על אודות מערכת היחסים הקלוקלת בין המשטרה ובין "המימד החמישי" מתמקד היום בשאלת הפליליות או אי-הפליליות של המקרה. אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות שבה הציבור צריך לשפוט את המפלגות המתמודדות ואת העומדים בראשיהן, על סמך אמות-מידה ציבוריות וערכיות, ולא רק על סמך גיליון המרשם הפלילי שלהם. טוב לדעת שגנץ, שותפו, רם בן ברק, המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, והמעורבים הנוספים בפרשייה לא ביצעו עבירות פליליות. אבל ציבורית, מוסרית, מבקר המדינה מאיר אותם באור מאוד בעייתי, וראוי שהציבור יביא בחשבון גם את דוח המבקר בבואו לקלפי ב-9 באפריל.

המניעים להחלטה של הליכוד לשים בכל זאת את הדגש על הטענה שיש לפתוח בחקירה פלילית נגד גנץ ואלשיך עקב ממצאי המבקר, הם שקופים: ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו מנסים להמשיך לצייר כאן תמונה כאילו נתניהו מופלה לרעה ביחס לגנץ ואחרים ונרדף בידי מערכת אכיפת החוק. התמונה הזאת היא כמובן שקרית: עם כל הסלידה מהתנהגות החברה של גנץ מול המשטרה, כפי שמתאר המבקר - אי-אפשר להשוות אותה לשחיתות החמורה שהתגלתה ועודנה מתגלית במעשיו של נתניהו.

2.

בגלל השחיתות הזו, הבחירות האלה הן גם שירת הברבור של תקופת שלטונו של בנימין נתניהו - דבר שניכר היטב בקמפיין הבחירות שלו. אם ערב הבחירות הקודמות היה נדמה לנו שנתניהו חצה את הגבול, כשהסית נגד הערבים אזרחי ישראל כדי לקבל עוד קולות (ומיד אחרי שהשיג את מטרתו מיהר להתנצל בפניהם) - בבחירות הנוכחיות צירפו נתניהו ואנשיו למורשת "מטרת הניצחון בבחירות מקדשת את האמצעים" שלהם את התקשורת וגם את בג"ץ, את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה.

בכל מה שקשור להתרת דמה של מערכת המשפט כדי להגיע להישג פוליטי, יש לנתניהו ולליכוד מתחרים רציניים, שאפילו קיצוניים יותר מהם. מפלגות הימין האחרות, ובראשן "הימין החדש" של נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד, לא בוחלות באמצעי הפגיעה בבג"ץ, במאבקן על לב הציבור הימני. אחת הדוגמאות היא "סרטון הבושם" של שקד. דוגמה אחרת היא שילוט חוצות של המפלגה שעושה הקבלה בין בג"ץ ובין ארגון טרור שלוחם נגד מדינת ישראל - בסיסמה "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את חמאס".

הערת אגב - לנתניהו, לשקד, לבנט ולאחרים ממש לא משנה שרבים מאותם משפטנים בכירים שיושבים במוסדות שהם תוקפים בבוטות כה רבה, הם אנשים דתיים, חובשי כיפה, שבאים מתוך הציבור שמצביע לימין. שופט העליון, נעם סולברג, הוא אדם דתי שגר בהתנחלות; השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ונוספים שייכים לציבור הדתי-לאומי; היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, הוא בנו של ברוך (מיקי) מנדלבליט, שהיה לוחם באצ"ל ופעיל בתנועת חירות. המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, הוא בוגר מדרשיית נעם בפרדס-חנה, ישיבת מרכז הרב המפורסמת בירושלים וישיבת ההסדר בחיספין.

לפעמים קשה לשאת את כמות הלכלוכים, השקרים והספינים שמייצרת מערכת הבחירות. "נחמה" מסוימת אפשר למצוא בכך שאין חדש תחת השמש - רוב, או כל, מערכות הבחירות בתולדות ישראל היו מלוכלכות ועמוסות בהסתה ושקרים של המועמדים איש כלפי מתחרהו. נכון שאמצעי התקשורת היו אחרים ומעטים, ושלציבור הרחב לא היו הכלים שיש לו היום כדי להשתתף באורגיית ההתנצחות הקיצונית הבלתי נגמרת בין השמאל לימין, אבל לכלוכים היו כאן תמיד. בן-גוריון השווה את מנחם בגין לפאשיסט וכינה אותו בלעג "המנהיג", נתניהו טען ש"שמעון פרס יחלק את ירושלים", ובגין? בגין הדגול, הנערץ, שבדיוק לפני 40 שנה חתם על הסכם שלום היסטורי עם מצרים, היה אולי גדול המסיתים נגד חלקים מהציבור הישראלי. את מה שנתניהו יודע היום, בגין ידע מזמן.

כולנו זוכרים לדיראון עולם את "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי" של נתניהו. בגין אמר דברים די דומים על הקיבוצניקים, שלדבריו הובאו לכיכר מלכי ישראל בתל-אביב באוטובוסים כדי להניף את הדגל האדום "של הקומ-נאציזם". בגין אמר את הדברים הללו ערב הבחירות לכנסת ב-1981, באותו נאום מפורסם שנשא בכיכר ששינתה את שמה בהמשך (בין היתר על רקע הסתה פרועה שגם בה היה מעורב נתניהו) ל"כיכר רבין".

יום קודם לכן אמר הבדרן המנוח, דודו טופז, גזען ומסית בפני עצמו, בעצרת של המערך, שאנשי עדות המזרח הם "שין גימ"לים" וכינה אותם "צ'חצ'חים". בגין קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. "אודה ואתוודה בפניכם: עד הבוקר לא שמעתי את המילה 'צ'חצ'חים' ולא ידעתי מה פירושה", הוא פתח את נאומו בפני הקהל המשולהב והמשיך: "אבל כאשר אותו, מה שמו? דודו טופז (בגין עיוות כאן במתכוון את הגיית שמו של טופז) אמר את האיוולת, את דברי ההבל ורעות-הרוח שלו, כל הקהל שעמד אמש פה הריע".

בגין עצר לרגע, הביט בים האנשים שלמרגלותיו, ואז נעץ את החרב הרטורית, הצודקת והמוצדקת: "אני אספר לדודו טופז למי הוא התכוון", הוא אמר והחל להרים את קולו, "בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים. גם במחתרת, פינשטיין היה ממוצא אירופאי, איך קוראים לו? אשכנזי. משה ברזני היה ספרדי מעיראק. בלילה, לאחר שנידונו למוות והיו צריכים בבוקר בבוקר להוליך אותם אל התלייה, והרבי התעקש להוביל אותם, והם לא רצו לפגוע ברב, הם לקחו בליבותיהם רימון יד, לחצו (ברזני ופיינשטיין היו לוחמי אצ"ל, שנתפסו על-ידי הבריטים והתאבדו בצינוק בטרם הועלו לגרדום, ב-21 באפריל 1947. בגין היה מפקדם, ח"מ)". ואז בגין נופף באגרופו מעלה וצעק: "אשכנזי? עיראקי? יהודים! אחים! לוחמים!". הקהל בכיכר לא ידע את נפשו. כעבור יומיים הליכוד ניצח בבחירות.

3.

אין לי מושג, ואני גם לא מעוניין לדעת, מהי עמדתם הפוליטית של סנגורי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עורכי הדין נבות תל-צור, פיני רובין, עמית חדד וטל שפירא והשופט עודד מודריק. אולי הסנגורים יצביעו עבור הליכוד בראשות נתניהו, אולי הם יצביעו למפלגה מתחרה. העמדה הפוליטית של הסנגורים אינה רלוונטית לטיב הייצוג שהם מעניקים לנתניהו.

ובכל זאת, אם נתניהו יודח מראשות הממשלה וילך לאופוזיציה, משהו בליבם של סנגוריו עשוי לעלוץ. עד עכשיו הם עבדו עבור נתניהו בחינם. פרו-בונו. כסף הם לא ראו עד היום. הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה להפסיד בבחירות. אבל אם הוא יפסיד, הוא לפחות לא יזדקק לאישור ועדת ההיתרים של מבקר המדינה כדי לגייס מבעלי הון תרומות למימון הגנתו המשפטית.