בדרך לקלפי - משדרות ועד צפת: מסע הבחירות של "גלובס" יצא לדרך

ראשי המפלגות השונות נוהרים בימים אלה לערי הפריפריה, למושבי הספר, לקיבוצים בדרום ובצפון. פוש אחרון לפני שהולכים לקלפי ב-9 באפריל. הם מבטיחים להם עתיד טוב יותר. ביטחונית, ודאי. אבל גם פתרונות כלכליים, תחבורתיים, רפואיים.

בניסיון להבין לעומק מה חושבים תושבי המדינה, מרכז ופריפריה, על מצבם, והאם הפערים ביומיום כה דרמטיים - אתמול (א') יצאה לדרך ניידת הבחירות של "גלובס". היא תעבור בערים המרכזיות, משדרות בדרום, דרך אשקלון, תל-אביב, ירושלים, ועד עכו וצפת בצפון. אנו מגיעים לדבר על הבעיות הבוערות של הכלכלה והחברה ועל החיים עצמם.

ונתחיל בחיים עצמם: תושבי הפריפריה חיים פחות מתושבי המרכז. ממש כך. יישובי פריפריה מחזיקים בכל השיאים השליליים - מתמותת התינוקות הגבוהה ביותר (באר שבע), ועד שיעורי ההשמנה והתחלואה בסוכרת הגבוהים ביותר (ג’סר א-זרקא).

אבל החיים הם יותר מכך. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, ובכל זאת הפערים בה נמדדים על-פי הגיאוגרפיה. "על כל 100 קילומטר של התרחקות מהמרכז, ההכנסה יורדת ב-15%", נכתב בדוח בנק ישראל מ-2015.

נתון סטטיסטי אחד ממחיש את הפער הדרמטי הזה: רמת ההכנסה לנפש. נתון שמשקלל הן את שיעורי התעסוקה הנמוכים יותר, את המשרות האיכותיות פחות, ואת המשפחות הגדולות יותר בפריפריה. ההכנסה לנפש בצפת (2,831 שקל לחודש), היא כמעט שליש מההכנסה הממוצעת לנפש בתל-אביב (7,620 שקל לחודש).

גם האבטלה בפריפריה גבוהה יותר. במחוז הדרום, לפי הלמ"ס, הגיעה האבטלה ב-2018 ל-5.3%. בירושלים 4.8% ובמחוז הצפון 4.3% - לעומת 3.5% במחוז תל-אביב. בבאר שבע שיעור הבלתי מועסקים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות (5.7%).
ואי אפשר לדבר על פריפריה ומרכז בלי להזכיר את הדמוגרפיה. על-פי דוח ה-OECD משנה שעברה, שיעור העוני בישראל (18%) דומה לזה של טורקיה (17%), אבל זה רק ממוצע שמסתיר שתי כלכלות קוטביות: בכלכלה הערבית/חרדית שיעור העוני הוא מעל 40%. בכלכלה הלא-חרדית/לא-ערבית שיעור העוני דומה לזה של גרמניה וצרפת.

בריאות

מתעלים על המרכז רק בדבר אחד - תמותת תינוקות

ח"כ איציק שמולי (העבודה), אמר לאחרונה בראיון ל"גלובס", ש"יש רק פרמטר אחד בבריאות שבו הפריפריה מתעלה על המרכז: תמותת תינוקות". שמולי צודק. החל מתוחלת חיים, דרך שיעור רופאים ואחיות לאלף איש, ואף שיעור מיטות אשפוז וחדרי ניתוח והמתנות לתורים לרופאים ולניתוחים - בכל אלה הפריפריה מקופחת דרמטית לעומת המרכז.

מה המשמעות בשנות חיים? בבאר שבע ובאשקלון חיים בממוצע 81 שנה; ואילו ברחובות וברמת גן - 84 שנה; שלוש שנות חיים. כך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2017).

מדוע אלה פערים שקשה כל כך לצמצם? ישנן סיבות רבות. העיקריות שבהן: אנשי רפואה רוצים פחות לעבוד בפריפריה, והמאמצים שנעשו כדי לתמרץ אותם להגיע לשם - לא מספיק הועילו.

המחסור במשאבים ובציוד רפואי נובע ממספר קטן יותר של מרכזים רפואיים, יחסית לאוכלוסייה, בהשוואה למרכז. המרחק של התושבים מהמרכזים הרפואיים בפריפריה, והיעדר הנגישות אליהם, הוא עניין קריטי. זמן הנסיעה מקרית שמונה, למשל, למרכז הרפואי הקרוב ביותר, זיו בצפת, הוא כ-40 דקות. בדרום המצב אפילו גרוע יותר. החלטת ממשלה קבעה עוד ב-2014, שצריך להקים בנגב בית חולים שני, לצד סורוקה. אלא שמאז חלפו ארבע שנים וחצי, והתהליך תקוע.

התוצאה היא תורים בלתי נסבלים בסורוקה, שרק הולכים ומתארכים.

הילה ויסברג

תיירות

מלונות בפריפריה? לא שווה ללא עידוד ממשלתי   

4.1 מיליון תיירים ביקרו בישראל ב-2018. מספר שיא שממנו נהנו בעיקר בירושלים ובתל אביב. גם יישובי הכנרת על מפת התיירות, אבל זה נובע מביקוש התיירות הצליינית.

הפריפריה משוועת לתיירות ומגיע לה, אלא שיש כאן ביצה ותרנגולת שצריך לפצח - מלונות צצו לאחרונה ביישובים סטנדרטיים פחות בזירת התיירות, דוגמת גדרה או חדרה, אבל הם צריכים להיות מוקפים באתרי תיירות שימשכו מבקרים לאיזור - החל בקולינריה משובחת או בפארקי שעשועים ובפעילות. ובכלל, כדי שתייר ירחיב את המסלול, צריך לגרום לו להאריך את השהות בישראל או למכור חבילות משולבות, עיר וכפר.

גם תיירות הפנים שיכולה להרים את הפריפריה, נתקלת במחירים גבוהים ובכבישים חדשים (ע"ע הארכת כביש 6 לאחרונה) שמאפשרים לישראלים "לתת גיחה", ולחזור הביתה בלי ללון ביישוב אחר.

ומעל הכל - המצב הביטחוני, הברומטר שאליו ענף התיירות רגיש מאוד, לא מסייע לישובי הפריפריה ליהנות מהיתרונות של תיירות משגשגת.

מיכל רז חיימוביץ'

נדל"ן

הביקוש הנמוך לדירות בפריפריה לא עומד להשתנות

כולם יודעים שקל יותר לקנות דירה ככל שמתרחקים מתל אביב. עד כמה הפערים גדולים? בדיקה שערך "גלובס" לפני כמה שבועות העלתה שהמחירים בתל אביב עלו ב-374% במונחים ריאליים ב-30 השנה האחרונות, וכיום דירה ממוצעת בעיר הגדולה עולה פי שלושה וחצי יותר מדירה במחוזות הצפון והדרום.

לא מאמינים? תעשו בעצמכם את מבחן מיליון השקל: קחו שתי ערים, נניח דימונה וגבעתיים, בעוד שבעיר הדרומית תמצאו עשרות הצעות שמתחילות בפחות ממיליון שקל, בגבעתיים ההיצע במחיר הזה עומד על אפס. ההבדלים העצומים מקורם בביקושים - כולם רוצים לגור במרכז, ומכאן זה תמחור פשוט שמושפע מהיצע ומביקוש.

השינוי במשוואה שבין הפריפריה למרכז לא עומד להשתנות בשנים הקרובות. זו לא נבואה, אלא מציאות - הקבלנים מבינים את זה הכי טוב, ולכן האיזור שבהם מקבלות הרשויות את מרב הבקשות להיתרי הבנייה הוא המרכז, וזה גם המצב בגזרת התחלות הבנייה.

גיא ליברמן

תחבורה

הפריפריה התקרבה למרכז, אבל הדרך עוד ארוכה

ההתקדמות הגדולה ביותר בתחבורה בעשור האחרון הייתה במסילות ובכבישים בין-עירוניים, או כמו שדוברי הממשלה אוהבים לקרוא לזאת "לחבר את הפריפריה למרכז". הרכבת הגיעה לכרמיאל, עפולה ולנגב המערבי, כביש חוצה ישראל הוארך צפונה ודרומה, כביש עוקף קריות הושלם, וזו רק רשימה חלקית. אבל יש עוד הרבה מה לעשות.

החברה הערבית, למשל, עדיין מוזנחת מאוד. תשתיות התחבורה בערים ובעיירות הערביות אינן מאפשרות, פעמים רבות, ותנועת אוטובוס פוגעת בבטיחות של הולכי הרגל. התוכנית להקים קו רכבת בואדי ערה (מסילת עירון) בוטלה, ועד היום אין אף תחנת רכבת ביישוב ערבי. יש גם לשפר את הבטיחות של כבישים רבים בדרום ובצפון, ובהם כביש 90 בו עדיין אין הפרדה בין המסלולים, ובשנה שעברו נהרגו בו 19 בני אדם.

ועל כל אלה, צריך להזכיר את הדלק. מכל ליטר, כמעט 65% הוא תשלום מסים למדינה. זהו מס פריפריה מובהק - ככל שאתה שאתה נוסע יותר - תשלם יותר. אם יוטל מס שימוש חכם יותר ואגרות וגודש, אפשר יהיה לשלם לפי דפוסי השימוש, באופן הוגן יותר.

דניאל שמיל

חינוך

מוזיאונים והצגות - עוד לפני 5 יחידות במתמטיקה 

אם רוצים להבין את מצב החינוך בפריפריה אפשר להתעכב על התוכנית לחיזוק לימודי מתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד. התוכנית, שהוביל שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט, באה לפתור עיוות מאוד בסיסי - בערים שלמות בפריפריה, כמו לוד ושלומי, לא הייתה ולו כיתה אחת של 5 יחידות. אולם כספים לבדם לא יכולים לצמצם פערים - התוכנית הגדילה את מספר הנבחנים בפריפריה, אך עוד יותר מכך, את מספר הנבחנים במרכז הארץ וביישובים החזקים. במשרד החינוך סיפרו, כי לא חשבו שקידום הנושא בפריפריה יהיה כל כך קשה. כדי לשפר את המצב, אומרים המומחים, יש צורך בהובלת תהליכים עמוקים יותר בפריפריה. הם מציינים, למשל, כי החשיפה של התלמידים למודלים לחיקוי או לפעילויות העשרה, כמו הצגות ומוזיאונים היא מוגבלת.

וזה, אם תרצו, אולי הסיפור כולו - הממשלות שלא הצליחו לגשר על נסיעה של שעה, נכשלו בשל כך גם בניסיון לשבור את מעגל ההשכלה הבין-דורי.

עמרי זרחוביץ'

תשתיות ותקשורת

מהירות גלישה גבוהה גם בקרית גת? דרך הקלות לבזק

נכון להיום הפריפריה סובלת מהיעדר השקעות בתשתיות תקשורת. המשמעות בשטח: לקוח שמעוניין במהירות גלישת אינטרנט גבוהה (100 מגה ומעלה), יוכל לקבל לקבל כזו באזור המרכז בעיקר - אבל ככל שיתרחק דרומה וצפונה הסיכוי למהירות גלישה גבוהה תתאפשר רק בבנייה חדשה, לרוב בבנייה לגובה. במילים אחרות, אם אתה גר בקרית גת ולא בבנייה חדשה לגובה, במצב הנוכחי תשכח מאפשרות לאינטרנט מהיר.

מדיניות משרד התקשורת מנסה לדחוף לתחרות בכל מחיר, באמצעות פרטנר וסלקום, בפריסת סיבים אופטיים - על מנת לאפשר רישות בכל הארץ. לשם כך בולם המשרד את בזק באמתלות שונות. אלא בכך הוא בעצם בולם את חיבור הפריפריה. הוט נמצאת במצב שהיא לא יכולה להיכנס לפרויקט סיבים, בגלל שאין לה כסף, בעוד פרטנר וסלקום פורסות סיבים רק באזורי ביקוש ובבניינים גבוהים. כך שהיחידה שיכולה לפרוס סיבים בפריסה ארצית זו בזק, בלעדיה לא יהיו סיבים אופטיים בישראל לכל המדינה. לכן, אם הפריפריה רוצה להשתוות למרכז לפחות מבחינת יכולת גלישה - יש להגיע להבנות שיאפשרו לבזק לצאת לפרויקט פריסת הסיבים, וגם להרוויח ממנו.

גד פרץ

התעשיינים

כשתוכניות ממשלתיות לא מחלחלות לשטח

על אף שורה של תוכניות ממשלתיות מהשנים האחרונות שנועדו להעלות את הפריון בתעשייה, לשפר את הסביבה העסקית, להסיר רגולציות ולהקל על הביורוקרטיה, נציגי התעשיינים בדרום ובצפון אומרים שבשטח - הם מוצאים עצמם חסרי אונים אל מול פקידות אטומה.

"כל התכניות שהוצגו בכותרות ענק לא מחלחלות לשטח", אומר יו"ר מרחב צפון בהתאחדות התעשיינים, הנרי צימרמן. "יש את התכניות להגדלת הפריון בתעשייה, בעקבות פער של 30% בין רמת הפריון הממוצעת במדינות ה-OECD לישראל. מפעלים שמקיימים מחזור שהיקפו מעל 200 מיליון שקל בכלל לא נגישים אל התכנית הזאת, ואחרים שירצו להעלות את הפריון במפעל שלהם - יצטרכו להקים את המפעל מחדש". ואולי צריך להתחיל לטפל ברמה היומיומית - כשברקע סבבי לחימה תכופים בין ישראל לחמאס בעזה, במפעלי התעשייה בדרום כבר מכירים את המראות של עובדים שמתייצבים לעבודה עם עיניים טרוטות. הם מגיעים לעבודה עייפים, היעילות של המפעלים נפגעת - ואף אחד לא יודע לכמת את זה. על ימים של לחימה - הממשלה מפצה את התעשיינים, אבל הפיצוי הוא רק על ימי עבודה שאבדו והוא לא כולל הפסדים במכירות.

יובל אזולאי

חקלאות והתיישבות

מה עושים עם אדמות כשהחקלאות כבר לא כמו פעם

השיח עם תושבי הפריפריה ערב בחירות 2019 כפוף למצב הביטחוני, אבל כשיסתיים הסבב הנוכחי צריך לחזור גם לשגרת העשייה. בין הפערים המביכים מול המרכז בולט גם התחום של ההשקעה בהתיישבות ובחקלאות. ב-2010, בחגיגת 100 שנים לדגניה, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על תקציב של מיליארד שקל לשיפור תשתיות הקיבוצים בפריפריה, גם כדי לאפשר קליטת תושבים חדשים.

בשנתיים הראשונות, לפי מזכיר הקיבוצים ניר מאיר, הגיעו 200 מיליון שקל ובהמשך עוד 50 מיליון, אבל התקציב נעצר.

במושבים בפריפריה רוב החברים לא עוסקים בחקלאות, משום שאין כיום יכולת לקיים משק משפחתי קטן. קיימות הגבלות ארכאיות על היכולת לארגן חטיבות קרקע גדולות, ולהשתמש בקרקע לעיסוק שאינו חקלאי. למשל, רק בקו העימות ניתן להקים פרויקטים סולאריים בתנאים נוחים, והציפייה היא להרחבת התנאים הנוחים לכלל הפריפריה, כי הרי כולנו חיים בקו עימות.

משה ליכטמן

עסקים קטנים ובינוניים

הדרה ממכרזים ורגולציה חונקת

בדומה לטענות של תעשיינים בצפון ובדרום, גם בהתאחדות המלאכה והתעשייה מתלוננים על בעיית זמינות של כוח אדם מיומן, ועל מחסור בתשתיות שיאפשרו להם לשפר את כושר התחרות שלהם. אזורי הצפון והדרום סובלים מתת-פיתוח כלכלי, והם מתאפיינים בפעילות כלכלית חלשה ביחס לאזור המרכז ולזרימת השקעות דלה.

העסקים הקטנים והבינוניים מהווים את הרוב המוחלט של המגזר העסקי בישראל. למרות זאת, הם נאלצים להילחם על קיומם במציאות של הדרה ממכרזים שמפרסמת המדינה, רגולציה חונקת וסביבת מס גבוהה. בפריפריה, כך לפי נתוני התאחדות המלאכה והתעשייה, מצבם מורכב יותר. למשל, העסקים הקטנים בפריפריה נאלצים לשלם למערכת הבנקאית ריבית שגבוהה באחוז אחד בממוצע לעומת עסקים קטנים שפועלים במרכז על האשראי שניתן להם, וזאת גם בשל מיעוט מידע שמאפשר הערכת סיכון הולמת בידי הבנקים.

יובל אזולאי

הייטק

פארק הייטק אחד בבאר שבע, וזהו פחות או יותר

פארק ההייטק בבאר שבע היה בתקופות מסוימות גאוות הממשלה, וראש הממשלה בנימין נתניהו דאג ליחצן אותו היטב בנאומיו. 2,500 העובדים כיום הם בוודאי בשורה משמחת למקום, שלא היו בו עובדי הייטק לפני כעשור. ואולם, אפשר להסתכל על הפארק גם אחרת - סמל לכישלון מדיניות הממשלה להרחיב את שורותיה של תעשיית ההייטק לפריפריה. ניסיון לייצר מרכז סייבר שיתחרה בשדרות רוטשילד לא צלח, בין השאר מכיוון שמעבר היחידות הטכנולוגיות לנגב תקוע.

אם נוהגים להגיד שמרכז הארץ נמצא בין חדרה לגדרה, בתעשיית ההייטק צימצמו את הגבולות לגוש דן. סטארט-אפ קצת חריג ירחיק עד נתניה. הממצאים לפנינו: 77% מהסטארט-אפים נמצאים במרכז הארץ, 12% בצפון (כולל חיפה), 8% בירושלים. בדרום הארץ פועלים רק 3% מהסטארט-אפים. מקור לגאווה זה בטח לא.

עמרי זרחוביץ'