"לפני 150 שנה לרוב האנשים בעולם לא היה 'ג'וב'. הם עבדו בחקלאות והיו, בעצם, יזמים של התוצרת שלהם. תפקיד בעבודה זו המצאה חדשה, ואני צופה שהיא תחלוף ותהיה בעתיד רק פסיק קטן בהיסטוריה", אומרת פרופ' אלן רופל-של מאוניברסיטת בוסטון, בראיון ל"ליידי גלובס". "אנחנו עומדים בפני שינוי גדול; הטכנולוגיה תיקח יותר ויותר נפח משוק העבודה ואנחנו נצטרך להמציא את עצמנו מחדש. מסתבר שחוסר הוודאות, שהיה עד לפני חמש שנים נחלתם של עובדי הצווארון הכחול, מטפס בסולם ומאיים כבר על תושבי עמק הסיליקון. כולנו צריכים להתכונן ליום שאחרי, ואף אחד לא יודע באמת איך הוא ייראה".
רופל-של, שהתחילה את דרכה באקדמיה בחוג לביולוגיה, מצאה את עצמה בסופו של דבר פרופסור לעיתונות באוניברסיטת בוסטון, עמיתת מחקר בחוג לרפואה תעסוקתית באוניברסיטת הרווארד ועמיתת מחקר במכון הטכנולוגי של אוניברסיטת מסצ'וסטס. מזה שנים היא חוקרת לעומק את נושא שוק העבודה, לצד מדיניות כלכלית וצדק חברתי, ומרבה לכתוב על הנושא למגזינים נחשבים דוגמת ה'אטלנטיק'. ספרה האחרון, 'המשרה - עבודה ועתידה בעידן של שינויים רדיקליים', מתייחס לעתיד שוק העבודה, בעידן שבו טכנולוגיה ומכונות תופסות נפח גדול יותר במשק.
הנטייה שלה לנוע בין עולמות שונים איננה צירוף מקרים; לאורך השנים היא הקפידה ליישם בעצמה את הכלל הראשון שהכרחי לדעתה לסגל בעולם החדש - "השכלה רחבה וידע בסיסי נרחב יכינו אתכם לשינויים וליכולת גמישות בעולם שמשתנה מהר. ייתכן שגמישות היא התכונה החשובה ביותר שתצטרכו לסגל".
השינויים בשוק העבודה הפכו לדבר קבוע.
"השוק מהיר ומשתנה כל הזמן. כשהתחלתי לכתוב את הספר, ב-2010, כתבתי במשך כחמש שנים, ואז השקעתי עוד שנתיים בלשנות אותו, בגלל שהטכנולוגיה התעלתה על הציפיות שלנו והשוק המשיך להשתנות".
מה קרה?
"כשהתחלתי לכתוב, אנשים חששו פחות מפני האפשרות שהתפתחות טכנולוגית תנשל אותם מעבודתם. אנשים הסיקו מן ההיסטוריה, שטכנולוגיה תמיד הייתה שם, ושכשאחת חדשה מופיעה, הם יעילים יותר בזכותה, ויכולים לעשות בעזרתה דברים חדשים וטובים. ההשערה המרכזית הייתה שאם הטכנולוגיה תיקח מקומות עבודה, יהיה לזה אפקט קצר טווח, אבל בטווח הארוך זאת לא תהיה בעיה. ב-2013 כלכלנים ואנשי מקצוע אמרו לי לא לדאוג, אבל כשסיימתי לכתוב, ב-2018, החשש של אנשים בשוק העבודה גדל והפך למוחשי יותר".
מפני מה חוששים בעיקר?
"השינויים האלה מצליחים להדאיג אפילו את העובדים בעמק הסיליקון - בעיקר אנשים שמתמחים בתכנות ובמחשבים. עד לפני שנים בודדות, הגישה הייתה שככל שאתה יותר מומחה בתחומך, כך תרוויח יותר. זה עדיין נכון לאנשים שהמומחיות שלהם היא פנומנלית, או בתחומים כמו רפואה ופיננסים. בשוק משרות הביניים, לעומת זאת, הדרישה לעובדים מומחים ירדה, וזו הפתעה".
למה זה גורם?
"זה גורם לכך שהרבה אנשים נמצאים בחוסר ודאות לגבי המשרה העתידית שלהם. זה האתגר הגדול. אנשים צריכים שתהיה להם מומחיות ומיומנות, אבל ברמות הביניים מוכנים היום לשלם פחות על מומחיות".
איפה מוותרים על מומחים?
"אחד הדברים הבעייתיים, לדעתי, הוא שהדרישה לעיתונאים בארה"ב ירדה, למרות שהמומחיות הזו חשובה מאוד לדמוקרטיה. לצערי, המשכורת שאנחנו מוכנים לשלם לעיתונאים פחתה, בגלל הרשתות החברתיות והעובדה שהגישה לתוכן של רוב כלי התקשורת היא קלה וחינמית באונליין. איך נוכל לשלם לאנשים לפתח את הכישורים החשובים לחברה ולספק את השירותים האלה? זה נושא קריטי".
איך אפשר להישאר רלוונטי בשוק העבודה?
"אני מעודדת את שני הילדים שלי ללמוד ככל שהם יכולים ולאתגר את עצמם כל הזמן. הבסיס הקריטי הוא יכולת אנליטית, יכולת חברתית והיגיון בריא. זה לא משהו שיעבור מהעולם, אלה כישורים שמכונות לא יכולות להחליף. אנחנו לא יודעים אילו עבודות יהיו נדרשות בעוד 20 שנה, אבל לתכונות האלה תהיה חשיבות, כי הן אלה שמאפשרות לך להיות גמיש ולהסתגל היטב. אז להישאר רלוונטי זה להשקיע במיומנויות האלה ולשים דגש על גמישות וסתגלנות, כי זה מה שמצפה לנו בעידן החדש".
יש תחומים שהטכנולוגיה לא מאיימת להכחיד?
"קחי את תחום המסעדנות, למשל. אנחנו יכולים לחיות על אוכל תעשייתי. זה לא מדהים, אבל זה אפשרי. ובכל זאת אנחנו בוחרים לשלם לשף, לשירות שאנחנו מקבלים ולעיצוב של המסעדה, בגלל שזה מה שאנחנו רוצים. המכונות יכולות בקלות להחליף את המסעדות ואת הצורך לבשל בבית, אבל אנחנו בוחרים לא לתת להן לעשות את זה. אנחנו נותנים למכונות לעשות את העבודה שאנחנו לא רוצים לעשות - כמו למלא טפסים, אבל לא נוותר על חוויות כמו הליכה למסעדה או בישול, כי יש להן ערך מוסף כשהן נעשות על-ידי בני אדם.
"מכונות אכן יוכלו להחליף הרבה פונקציות, אבל על מה לא נרצה לוותר? אנחנו לא נשלטים על-ידי הטכנולוגיה, אלא שולטים בה".
אילו עבודות יישארו רלוונטיות לאורך זמן?
"אנחנו יודעים שהדרישה למטפלים בזקנים ובילדים תישאר, אלה מקצועות אנושיים שדורשים אמפתיה, ולא יעברו אוטומציה. היו ניסיונות להפוך את השירותים האלה לאוטומטיים, אבל הם כשלו, כי הקשר האנושי במקצועות האלה הוא הכרחי וחשוב. כיום, אנשים שעובדים בעבודות האלה לא מתוגמלים כראוי, והם בעלי סטטוס נמוך, אבל זה לא יישאר ככה. הדרישה לעובדים מהסוג הזה רק תגדל.
"גם אמנים יצירתיים מאוד יישארו. אנחנו זקוקים לסופרים, ציירים ומוזיקאים, אבל יש מעט אנשים שמתפרנסים מזה. נכון, מכונות יופקדו על יותר ויותר מפעולות השגרה שלנו, וגם אנחנו הולכים להשתנות. בארה"ב מחקרים מראים שרוב האנשים לא מסופקים בעבודות שלהם. עבודה לא גורמת לאנשים להיות מאושרים".
איך אנחנו יכולים למצוא סיפוק ומשמעות בעבודה שלנו?
"השאלה היא איזו משמעות אנחנו מייחסים לעבודה שלנו. העבודה עצמה היא חסרת משמעות בלי הפירוש האישי שלנו. את יכולה לחשוב שעבודה של מנקה בבית חולים היא חסרת משמעות, אבל יכולה להיות לה משמעות רבה, אם אנחנו כחברה נעודד אותה. לחלק מהמנקים יש קשר מיוחד לחולים, הם מרגישים שתשומת-הלב שהם מעניקים להם והעבודה שהם עושים היא חלק מתהליך ההחלמה, והעבודה שלהם יכולה להיות מלאת סיפוק ומשמעות עבורם, אם הם יוצקים את המשמעות הזו לתוכה. משמעות לא בהכרח קשורה לכסף ומעמד, אלא יותר ליכולת שלך להעריך ולהסתכל על דברים בצורה גמישה ושונה, שתעשה טוב לך ולסביבה שלך. אפשר לייצר סיפוק בהרבה דרכים; לבנות מערכות יחסים טובות בעבודה, להתמקד באתגר שיש לנו. צריך להיות פתוחים לאפשרויות, ולהבין שגם המשמעות יכולה להיות דינמית ולהשתנות".
איך השינויים המהירים בשוק העבודה משפיעים על הבריאות שלנו?
"רוב האנשים רוצים יציבות בעבודה שלהם. בארה"ב אפשר לפטר אותך מכל סיבה, או בלי סיבה. אנחנו המדינה היחידה במערב שיש בה חוק שמאפשר את זה, וזה גורם לאנשים להשתגע. יש אצלנו עלייה מתמדת בתופעות של חרדה ודיכאון בעקבות חוסר הביטחון הזה. לפני 30 שנה אנשים היו הרבה יותר מסופקים במקום עבודתם, בגלל היציבות שהייתה להם, והתחושה שהטכנולוגיה לא מאיימת על מקומם בשוק העבודה. זה משהו שהלכה למעשה גם פוגע ביכולת שלנו לנהל משא ומתן על התנאים שלנו. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לעשות מה שאומרים לנו, שאנחנו לא יכולים לחדש וצריכים לשמור על מקום העבודה שלנו, ומתעוררת בנו חרדה עצומה. הרבה מחשיבים את סביבת העבודה כמקור הראשון והמשפיע על הלחץ שהם חשים".
אם נקדיש יותר תשומת-לב לזמן פנוי, יהיה לנו יתרון במצב הזה?
"זה יתרון אם זה מבחירה. אם אתה מסוגל לבחור לעבוד רק מספר ימים בשבוע, זה יכול להיות נפלא. זה עוזר לבריאות וגם לפרודוקטיביות, כי שעות עבודה מטורפות לא ממש מועילות לאנשים. אבל אם אתה מרגיש שיש מישהו שמכריח אותך לעבוד פחות ושאתה לא תצליח להרוויח מספיק, זה מוביל לדאגות, לא לבריאות. אז כל אחד צריך לעשות את החישוב שלו ולראות מה הוא יכול להרשות לעצמו ועושה לו טוב".
למה לא לחפש עבודה שתהווה חלק מהעצמי, ותספק את המשמעות שלנו?
"כשאנחנו נותנים לעבודה משמעות כל-כך גדולה, היא הופכת להיות מי שאנחנו. אנחנו גם מסתכנים, מפני שאנחנו הופכים להיות פגיעים - עצם החשיבות של העבודה בחיינו הופכת אותנו לפגיעים במשא ומתן על התנאים שלנו, או בכל סיטואציה שבה נרגיש מאוימים. שנית, העבודה לא תהיה שם כל החיים, וכשתאבד אותה אתה עלול להיכנס לדיכאון ולמשבר עמוק, כי משהו שמגדיר אותך בצורה עמוקה וחזקה אבד. ולכן צריך לשים גבולות ולהיות מודעים למשמעות ולנפח היחסי שאנחנו נותנים לה בחיינו ובהגדרת העצמי שלנו".
מה עלינו לעשות כדי להתאים את חיינו למצב של שינוי תמידי?
"לחשוב מחדש על מה חשוב לנו. התפקיד שלנו לא מגדיר אותנו. יש מגוון של עבודות ודברים שאנחנו יכולים לעשות שביכולתם להעניק לנו יציבות, סיפוק, חשיבות, ואולי אפילו הכנסה נוספת. חלקנו נצטרך להתפזר על כמה עיסוקים על מנת לייצר מקור הכנסה. זה אכן אתגר, אבל אנחנו צריכים להכיר באתגר ולהתפתח למקומות חדשים. אני חושבת שצריך להבין שלא חכם היום להשקיע 100% מהזמן ומהיכולת שלנו בתפקיד הנוכחי שלנו".
הרבה מאוד אנשים מייצרים תלות במקום העבודה בגלל הטוטליות שלהם בתפקיד.
"זאת הבעיה, בעיקר אצל הדור הצעיר. הם נותנים את הכול למקום עבודתם ומקום העבודה לא מחזיר להם באותה מידה. ואז הם נפגעים, מתאכזבים, והתשוקה שלהם לעבודה יורדת. ואז, לעתים, הם נכנסים למלכודת; הם משקיעים יותר ויותר כי הם חושבים שהם ירגישו שוב את התשוקה. החברה היום מעודדת אותנו לעשות את זה, אבל כאינדיבידואלים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני זה. זה התפקיד שלנו, אבל לא החיים שלנו. את צריכה לתת מעצמך לתפקיד ולעבודה שלך, אבל לא את כל-כולך. יש לך עוד דברים חשובים - משפחה, חברים, תחביבים שיגרמו לך לסיפוק וביטחון".
מרוויחים ואומללים
כשמסתכלים על שוק העבודה היום, מה אנשים מחפשים?
"אנחנו אולי מרוויחים יותר ויעילים יותר, אבל כשמסתכלים על העובד הממוצע, הוא עובד הרבה יותר שעות ובלחץ מתמיד. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שאנשים מחפשים משמעות בעבודה. ניסינו להטמיע בדור הזה, בניגוד לדור של ההורים שלנו, שצריך למצוא עבודה עם משמעות, ועכשיו אנחנו נמצאים במלכוד.
"מצד שני, אנחנו לא מחויבים למקום העבודה כמו פעם, כשאנשים נשארו 40 שנה באותו מקום, ובכל זאת, אנחנו מפחדים לאבד את מקום העבודה. אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו. בעידן הזה היזמות תהיה לא רק בתחומים של טכנולוגיה, אלא בכל תחומי החיים. אנחנו נצטרך להיות יזמים על מנת למצוא את עצמנו ולפרנס את עצמנו בשוק העבודה שמשתנה".
בשוק העבודה החדש, אנשים גם מחליפים עבודות באופן תדיר יותר.
"אנשים מחליפים הרבה תפקידים כי הם מגיעים לנקודת רוויה במקום מסוים ורוצים לעשות משהו אחר. למבוגרים קשה יותר להחליף קריירה בגלל אפליית הגיל במשק. אבל אם נחשוב על עבודה כעל משהו שהוא מעל תפקיד ספציפי, לאנשים מבוגרים יש ערך גדול בגלל הניסיון שלהם, והם יכולים להיות מטפלים נהדרים או מנטורים.
"אנחנו צריכים לצאת מהמחשבה השבלונית על תפקידים ומקומות עבודה ולמצוא מקום לדברים אחרים ולתפקידים שונים. אני לא רוצה להגיע לגיל 80 ועדיין ללכת למשרד כל יום, אני רוצה לעשות דברים אחרים".
מה את חושבת שמפחיד אותנו מלבד חוסר הוודאות בנוגע לעבודה הבאה?
"עד לאחרונה, המכונות החליפו את היכולות הפיזיות שלנו. אבל הן לא התחרו ביכולות החשיבה של המוח אנושי. בשנים האחרונות למכונות יש יכולת למידה עמוקה וזה מתפתח כל הזמן. פתאום, הדבר שמגדיר אותנו כאנושיים, כבעלי קוגניציה, נמצא בסוג של סכנה. למרות שאנחנו שולטים במכונות, הפחד הזה קיים".
לתואר אקדמי עדיין יש חשיבות?
"כמובן. אני חושבת שמי שאוהב ללמוד ורוצה ללמוד, צריך לעשות את זה. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהם חייבים לעשות את זה, כי הם צריכים עבודה. להשיג עוד תארים לא בהכרח יעזור לך למצוא עבודה. זה תלוי מה אתה לומד, מי אתה, ומה אתה יכול לעשות עם זה. יותר מדי אנשים הולכים לאוניברסיטה רק כדי לקבל חתיכת נייר, ובסופו של דבר הם השקיעו כמה שנים, שילמו הרבה כסף, רק כדי לגלות בסוף שזה לא עוזר להם".
מה ההבדל היום בין אלה שסיימו לימודים גבוהים לבין אלה שלא?
"מי שהלך ללמוד מכיוון שחשב שהנייר ייתן לו את האפשרות להרוויח כסף ולמצוא עבודה טובה, עבר שלוש שנים של חוסר עניין ושילם הרבה כסף, ימצא את עצמו - מבחינת יכולת השתכרות והיצע תפקידים - במקום דומה מאוד לאלה שסיימו תיכון. בארה"ב, ההבדל הוא בערך 3,000 דולר לשנה. זה בקושי מכסה את החובות שהסטודנטים לקחו כדי לשלם את הלימודים".
השינויים הגלובליים והטכנולוגיים יהפכו את החברה שלנו לאחראית וסוציאלית יותר?
"עבודות היום יכולות להיעשות בכל מקום, וזה בסדר, אבל כחברה אנחנו צריכים לדאוג שיהיו תנאי עבודה טובים ולהגן על כל עובד. אם אני מסתכלת על ארה"ב, הדור הצעיר שמתחת לגיל 30 פחות מפחד מהמילה 'סוציאליזם' בהשוואה למי שזוכר את הגוש הסובייטי. מי שנולד אחרי נפילת חומת ברלין מסתכל על החברות הסוציאל-דמוקרטיות, כמו אלה שיש בסקנדינביה, כעל משהו חיובי, גם אם ההורים שלו, שנולדו לפני המלחמה הקרה, חושבים אחרת. בארה"ב אנשים הרבה יותר בעד ועדי עובדים מאשר הם היו לפני עשור. אם נסתכל על דור ה-Z, בני ה-20 ופחות, הם משתנים מהר מאוד. אולי זה בגלל שהקפיטליזם הלך רחוק מדי בכיוון אחד, ועכשיו הציבור פונה לגישה אנושית יותר".
לבחור מה לפתור
"חידוד של יכולות אנליטיות בגיל צעיר מאפשר לנו להבין אילו בעיות כדאי לפתור, אילו שיעורי בית כדאי לעשות, איפה כדאי להשקיע את המאמץ. זה מה שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו.
"בסיס ההבדל בין ילדים עניים לעשירים הוא שילדים עניים לא נחשפים לקבלת החלטות מתוך אפשרויות בחירה. במערכת החינוך ילדים מקבלים רק הנחיות מה לעשות. אבל דווקא במערכת חינוך שבה לומדים ילדים עשירים, הם נחשפים לאפשרויות בחירה, וכן יכולים להחליט בעצמם עם אילו בעיות להתמודד".
איך לנהל את תחילת הקריירה
"הדור הצעיר צריך יכולת חשיבה אנליטית חזקה. אני לא מתכוונת לכישורים מתמטיים - הם צריכים לדעת לחשוב בצורה גמישה, להיות בעלי ידע כללי, לדעת שפות, היסטוריה, פילוסופיה, ולרכוש השכלה בסיסית טובה. הם זקוקים לזה, כי הם לא יודעים מה טומן בחובו העתיד, והכישורים האלה עוזרים לפתח יכולות אנליטיות שיסייעו לא רק לפתור בעיות, אלא לדעת אילו בעיות צריך לפתור, ואיך לשתף פעולה עם עוד אנשים. זה יותר חשוב מאשר ללמוד שפת תכנות ספציפית".
יש היום דרישה גבוהה למתכנתים.
"אם אתה לומד שפת תכנות ספציפית, אתה אולי יכול לקבל עבודה מיד. אבל מה יקרה אם שפת התכנות הזו תאבד את הרלוונטיות שלה, ותוחלף באחת חדשה? השינוי בעולם הטכנולוגי מהיר מכפי שציפינו. אז מה יקרה כשהתכנות גם הוא יהפוך להיות אוטומטי? מה יעשו המתכנתים? זה בסדר ללמוד את הדברים האלה, אבל בתקופה הנוכחית, תקופה של חוסר ודאות, זה לא מספיק. לעומת זאת, בניגוד לצעירים, כן כדאי לבני ה-40 שצריכים עבודה עכשיו ללמוד שפת תכנות או לפתח מיומנות ספציפית חדשה, כי גם עבודה בטוחה עם הכנסה בטוחה לעשור הקרוב זה מספיק טוב. אם אתם בני 18 וכל החיים לפניכם, זה עניין אחר.
"מעמד הביניים נמצא בסיכון. גם המתכנתים. עלות ההעסקה שלהם גבוהה, והיום מתפתחת טכנולוגיה שיכולה להחליף אותם - כמו תוכנות של למידה עמוקה ויכולות AI. בניגוד, למשל, לאלה שאין להם מיומנות נדרשת, אבל לפעמים לא כדאי כלכלית להחליף אותם במכונות. יותר זול, כנראה, להחזיק עובד שיהפוך המבורגרים על הפס במקדונלד'ס, מאשר לתחזק מכונה שתעשה את זה. פעם שילמנו לפי המיומנות וההכשרה של המועסק, והיום אנחנו מבינים שבחלק מהמקומות נוכל להחליף אותם במכונות זולות".
האם לעבוד מהבית
"הרעיון של עבודה מהבית הוא עתיק. גם בשנות ה-90 חשבו שיהיו יותר עובדים שיעבדו מהבית, אבל המספרים לא צמחו בקצב שציפו. הייתה התנגדות לכך, כי חשבו שאנשים שעובדים מהבית הם לא פרודוקטיביים. יש היום חברות רבות שעומדות על כך שעובדים יעבדו רק מהמשרד. אני חושבת שמה שהכי נכון לתקופה הזו, היא עבודה בחללים כמו wework, שמאפשרים מסגרת. זה טרנד מאוד חזק, ואני חושבת שהרעיון של לעבוד באווירה של קהילה הוא טוב עבור אנשים רבים. זה יכול להיות מאוד פרודוקטיבי ומספק. אני לא יודעת אם זה טרנד שיחזיק לאורך זמן, אבל אני כן יודעת שאנשים שעובדים לבד מהבית מרגישים הרבה פעמים בודדים ואומללים. זה לא מתאים לכולם. מצד שני, שום דבר לא מתאים לכולם".
האם האונליין באמת יכחיד את החנויות הפיזיות
"מה שיפה זה, שלצד העובדה שהחנויות הגדולות שהיה בהן הכול נסגרות עכשיו, נפתחות הרבה חנויות בוטיק עם קונספט ייחודי, כאלה שיש בהן יחס אישי. אפילו חנויות ספרים עם פן ייחודי שפונות לקהל לקוחות מסוים, מתפתחות. צריך ערך מוסף על מנת למשוך לקוחות, ואם יש לך את זה, אתה יכול להצליח. אין ספק שזה דורש יותר יצירתיות ולהבין מה אנשים רוצים וצריכים".
כתבות
ני"ע
