הנציב רוזן: הפרקליטות והמשטרה שיגרו סנגור למעצר-בית תוך פגיעה בזכות ההיוועצות של לקוחו

נציב תלונות הציבור על מערך התביעה קיבל תלונה של סנגור בגין חקירתו ומעצרו בחשד לשיבוש הליכים • לאחר שחקירתו נסגרה מחוסר אשמה, טען הסנגור לרשלנות פושעת של הפרקליטות והמשטרה • רוזן קבע כי שליחת הסנגור למעצר-בית, תוך הגבלתו ביצירת קשר עם לקוחותיו, היוותה פגיעה חמורה בזכות הלקוחות להיוועצות עם עו"ד ופגיעה בשמו של הסנגור

השופט דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות / צילום: תמר מצפי
השופט דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות / צילום: תמר מצפי

המשטרה והפרקליטות הורו לחקור ולשלוח סנגור פלילי למעצר-בית בעת שייצג חשודים בתיק רצח, בחשד שהדליף מידע מחדרי החקירות לגורם חיצוני, ללא שיהיו בידם ראיות מספיקות לביסוס החשדות נגדו - כך קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נציב תלונות הציבור על מערך התביעה), השופט בדימוס דוד רוזן. זאת, במסגרת החלטה שבה קיבל את תלונתו של עורך דין בגין חקירתו ומעצרו, במסגרת תפקידו, בחשד לשיבוש מהלכי משפט.

הנציב קבע כי שחרור סנגור פלילי למעצר-בית, תוך הגבלתו ביצירת קשר עם המעורבים בפרשה, לרבות לקוחותיו, עלה כדי פגיעה חמורה בזכות החוקתית להיוועצות עם עורך דין. "ולא פחות חמור", כתב הנציב בהחלטה, "בעקבות ההחלטה לעניין מעצרו ותנאי שחרורו של הסנגור, הוכתם שמו של הסנגור, קבל עם ועדה, כחשוד בביצוע עבירה פלילית חמורה".

ההחלטה עוסקת בתלונתו של סנגור פלילי נגד התנהלות הפרקליטות והמשטרה בחקירת פרשת רצח חמורה, שבמסגרתה ייצג שניים מהחשודים המעורבים בפרשה. לפי התלונה, הפרקליטות אישרה את חקירתו באזהרה של הסנגור - במסגרת תפקידו - בחשד לביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, מבלי שהיה לה כל ביסוס ראייתי לכך.

עוד התלונן הסנגור כנגד החלטת גורמי המשטרה לעצרו ולשחררו בתום חקירתו למעצר-בית של 5 ימים, תוך הטלת איסור מוחלט על יצירת קשר עם המעורבים בפרשת הרצח, לרבות לקוחותיו, למשך 10 ימים. הגבלה זו, טען הסנגור, הייתה בלתי מידתית ומנעה ממנו מלייצג באותו שלב שניים מהחשודים בפרשה.

משחקירתו של הסנגור נסתיימה בלא כלום ונסגרה מ"חוסר אשמה", טען הסנגור להתנהלות קיצונית ופוגענית של הפרקליטות והמשטרה, שננקטה תוך רשלנות פושעת של הנוגעים בדבר.

חשד להדלפה

בתגובה שהגישה לנציב, ביקשה הפרקליטות לדחות את התלונה, בנימוק שההחלטה לאשר את חקירתו של הסנגור באזהרה נוגעת להפעלת שיקול-דעתה המשפטי. כמו כן טענה הפרקליטות כי בנסיבות חקירת פרשת הרצח, חומר הראיות בעניינו של הסנגור ביסס את החשד שלפיו הוא שיבש את החקירה.

לעניין נסיבות חקירת הפרשה, הפרקליטות פירטה כי מדובר היה בחקירת פרשה חמורה ביותר, שעירבה חשודים אלימים ומסוכנים במיוחד. הללו, כך נטען, לא היססו לפגוע במי שהעיד נגדם, ולפי כתב האישום שהוגש בסוף החקירה, המעורבים בפרשה לא בחלו מלרצוח עדים, שהעידו בעבר במשפטם. לאור זאת, ציינה הפרקליטות, ונוכח החשש הרב מדליפת מידע, הובהר לסנגורים כי אין להעביר לאחרים כל מידע שיגיע אליהם במסגרת ייצוג החשודים בתיק או לשוחח על כל פרט מפרטי החקירה עם אחרים, מלבד לקוחותיהם. על אף הבהרות אלה, נטען, התעורר חשד כי הסנגור היה מעורב בהדלפת מידע מחדר החקירות לאדם אחר. במצב הדברים המתואר, טענה הפרקליטות כי ההחלטה לאשר את החקירה הייתה הנכונה באותו שלב, בהינתן הנתונים שהיו קיימים אותה עת.

אגף החקירות והמודיעין במשטרה הגיב גם הוא לתלונתו של עורך הדין וטען כי ההחלטה על הטלת מעצר-הבית ועל הגבלת קשריו של הסנגור עם המעורבים בפרשה התקבלה ברגישות הראויה, לנוכח תפקידו של הסנגור, וכי היא הייתה סבירה בנסיבות העניין.

תמונה קודרת

הנציב רוזן דחה את טענות הפרקליטות והמשטרה וקבע כי מלימוד תמלילי האזנות הסתר שיורטו במסגרת חקירת הפרשה, ושעליהם התבסס עיקר החשד נגד הסנגור, לא ניתן להסיק כי הסנגור הוא שהדליף מידע למי שאינם מרשיו. לפי קביעת הנציב, האמירות המיוחסות לסנגור באותם תמלילים מסתכמות בהבעת פרשנות משפטית למצב עובדתי מסוים, מבלי שהלה ציין פרטים או עובדות מתוך חקירת הפרשה.

הנציב הדגיש בהחלטה כי חשוב לזכור שעורך דין פלילי, המייצג חשודים בעבירות פליליות, נדרש לעתים קרובות להביע עמדה משפטית כחלק טבוע מחובתו לפעול בנאמנות לטובת שולחו, וכי הגדרת התנהלותו של הסנגור כחשוד בביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט היא, במידה רבה, מרחיקת לכת. עם זאת, הנציב ציין כי תהיה דעתו אשר תהיה, מצווה הוא לשוות לנגד עיניו הגדרות הקבועות בחוק, ובהתאם לכך - על בסיס מכלול הנתונים שהתקיימו במועד קבלת ההחלטה על-ידי הפרקליטות, המדובר בהחלטה המצויה בליבת שיקול-הדעת של הפרקליטות.

אולם, הוסיף הנציב, הדברים שונים בתכלית בסוגיית מעצרו של הסנגור ותנאי שחרורו, שבה לדבריו, הצטיירה תמונה עגומה וקודרת. מבדיקה שערך הנציב עלה כי חומר החקירה שהתגבש במועד קבלת ההחלטה להורות על שהייתו של הסנגור במעצר-בית ובתנאים המגבילים היה זהה, למעשה, לחומר החקירה שהתגבש בסיומה של החקירה בעניינו - קרי: אותו מסד ראייתי שעל בסיסו, הורתה הפרקליטות, בסופו של יום, על סגירת התיק נגד הסנגור בעילה של "חוסר אשמה".

כמו כן, על בסיס חומר החקירה, החליט בית משפט המחוזי לדחות את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום שלא להאריך את הגבלת איסור הקשר עם המעורבים בפרשה, תוך שקבע: "אני רואה לנכון להעיר כי התכנים שהוצגו בפניי, שעל יסודם מיוחס החשד לסנגור, רחוקים מלספק. בספק אם הם הצדיקו את המהלכים שננקטו נגדו עד כה".

ועל כך כתב הנציב: "לאמור, סנגור פלילי העושה מלאכתו בייצוג חשודים השוהים במעצר וצפויים להיות מושמים על ספסל הנאשמים כנאשמים בעבירות רצח, נעצר בשל חשדות הכרוכים במילוי תפקידו המקצועי, באופן שאלה החשודים נותרים במעצר, בעיצומה של חקירת משטרה מאומצת, ללא בא-כוחם".

נוכח האמור, הנציב קבע כי ההחלטה לשחרר את הסנגור למעצר-בית, תוך הטלת איסור על יצירת קשר עם המעורבים בפרשה פגעה בזכות חוקתית, זכות ההיוועצות של לקוח עם עורך דינו. הנציב הגיע למסקנה כי מעמדו המיוחד של עורך הדין - וביתר תוקף, הזכות החוקתית של הלקוח להיוועצות עם עורך דין - נפגעו בצורה קשה בנסיבות המקרה; וזאת בנוסף לפגיעה במוניטין של עורך הדין שהוכתם כמי שחשוד בפלילים.

הנציב המליץ בפני פרקליט המדינה ובפני המפכ"ל לנקוט צעדים שיהיה בהם לחדד את ההנחיות הרלוונטיות ולהדגיש את הזהירות וכלל הרגישות הנדרשת קודם ביצוע מהלכים שיש בהם חשש, על פני הדברים, לפגיעה בלתי ראויה ובלתי מידתית בזכות ההיוועצות של אזרח עם סנגורו.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במסגרת חקירת מקרה רצח דבורה הירש ז"ל, עלה החשד נגד עורך הדין בגין שיבוש מהלכי משפט, והוא נחקר לאחר קבלת אישור של הפרקליטות. מתפקידה של המשטרה לחקור ביסודיות כל מקום שעולה חשד לביצוע עבירה פלילית, במטרה אחת ויחידה: להגיע לחקר האמת, וזאת ללא כל קשר למשלח-ידו של החשוד, שכן כולם שווים בפני החוק. החלטת שחרורו של החשוד למעצר-בית והגבלת קשריו עם המעורבים למשך תקופה קצרה לאור החשדות שהיו נגדו באותה העת, התקבלה ברגישות הראויה בהסתמך על חומר הראיות הקיים באותה עת ובכדי לאפשר את המשך החקירה שהבשילה לבסוף לכתבי אישום חמורים שהוגשו על-ידי הפרקליטות נגד המעורבים ברצח".