דרום אמריקה בסטיישן: בדיוק כשחשבנו שאנחנו הנבחרים היחידים על האי, פגשנו עוד אור לגויים

הכפר הגלובלי זה כאן בבהה גרנדה • תוך חמש דקות התאחדו להם כל יהודי העולם למדורה ענקית שכללה מרשמלו וישי ריבו אחד • דרום אמריקה בסטיישן, שבוע 10

החוף בבהה / צילום: פרטי
החוף בבהה / צילום: פרטי

אחרי שש שעות של נסיעה נעימה, הנהג של הוואן פנה ימינה בחדות לדרך עפר משובשת מאוד. חודשיים וחצי בניכר, אבל באחת, כל תסביכי הישראליות צפו: הנה הוא חוטף אותנו רק בגלל שדיברנו עברית. בטח צאצא של הנאצים שברחו לכאן אחרי המלחמה, חשבתי. אבל אלביס, הנהג הברזילאי עם הלוק של המאסטרו, ידע מה הוא עושה. אחרי שעתיים מטלטלות שכללו הקאה של הרביעית ומוות קליני של הגברת הראשונה, הגענו סחוטים לאי של אהבה, חלום ושלווה: בהה גרנדה.

עדי והבנות / צילום: פרטי
 עדי והבנות / צילום: פרטי

"ברוך הבא לנוח על חופיי", חשבתי, אלא שאז נח לו על גבי יתוש בצבע טורקיז מהמם והחל לבצע בי את זממו. כדי לרכך במעט את הכאב, פניתי למקלחת מרעננת של מים צהובים שנראה כאילו נשאבו מהים של עזה. התנגבתי במגבת מסריחה ואמרתי לגברת שמקלחת זה למפונקים, והעיקר שיש מה לאכול. אלא שמזומן לא היה בנמצא על האי, ומהר מאוד התברר שהכספומט הקרוב הוא לא ממש קרוב: "שעה מעבורת ושעה נסיעה באוטובוס, ואם יהיה לך מזל, יישאר כסף כשתגיע", אמר לי בפורטוגזית הפקיד בפוסדה. לפחות יש גוגל טרנסלייט.

"בואנה דיה", נשפה הראשונה בעורפנו בשמונה בבוקר, "אני רעבה טילים". אל תצחקי על טילים, החריתי אחריה כאילו הייתי אמנון אברמוביץ' ויחד צעדנו לעבר ארוחת הבוקר שכללה בעיקר טפיוקה בשלל טעמים. מעולם לא מצאתי את ויקיפדיה מדויקת יותר: "טפיוקה הוא חומר גלם עמילני דל טעם המשמש להכנת מזון". אין כמו חוכמת ההמונים. הלכנו לחפש במקום אחר חומר גלם רב טעמי ובריא יותר בדמות לחם עם נוטלה. ישתבח שמו של הדגן הלבן.

אבי הבנות / צילום: פרטי
 אבי הבנות / צילום: פרטי

בדיוק כשחשבנו שאנחנו הנבחרים היחידים על האי, פגשנו עוד אור לגויים. או כפי שאנחנו, בפמילייה שלנו, מכנים את התרמילאים הישראליים: הגיוניים. ארבעת ההגיוניים היו אחרי צבא, ומהר מאוד נחתה בקרבי התובנה שהמרחק ביני לבינם גדול משמעותית מהמרחק בינם לבין הראשונה. והשנייה. והשלישית. מזל שהרביעית מסרבת להתחיל לדבר, אחרת גם היא הייתה מצטרפת אליהם ל"שני משוגעים" של עומר אדם על החוף. ברגליים יחפות שתינו ת'נוף, וקבענו להדליק מדורה על החוף.

אופיר / צילום: פרטי
 אופיר / צילום: פרטי

שעה ארוכה חיכינו לבואם, כדי ששם נוכל להיות לעולם ביחד. הראשונה כבר התאכזבה, אבל אז, למשמע קול צחוקך, ממעמקים קראתי אליך, הגיח לו משום מקום, קאיו. עלם חמודות מקומי, דובר עברית משובשת, אמא'שלו ברזילאית ואבא'שלו ישראלי שחי בהודו. הכפר הגלובלי זה כאן בבהה גרנדה. תוך חמש דקות התאחדו להם כל יהודי העולם למדורה ענקית שכללה מרשמלו וישי ריבו אחד, באמת ובתמים, אחת ולתמיד. מה נאמר, היה ערב בלתי נשכח. אלא אם כן שתיתם בקבוק יין שלם לבד, כמוני.
כדי לקיים תרי"ג, החליטה הגברת הראשונה בבוקרו של יום המחרת לאפות אוזני המן. לא עזרו כל המחאות שלי שמדובר במאפה נחות, והעובדה שפרג הוא אוכל תרנגולים, מצוות אנשים מלומדה. וכך, יצאנו לנו לתור אחר ההגיוניים.

אחרי שבועיים וחצי על האי, הרגשנו כאילו אנחנו מכירים כאן את כולם: את מיקלה - איטלקייה מחבקת שהיגרה לכאן לפני עשור ומבשלת ניוקי אלוהי, את ריקרדו ופרננדו - צמד אחים ארגנטינים שצורבים על הפריז'ה פיקנייה מהגיהינום, ואת ארתור הברזילאי שחי שנה במלבורן עם ישראלים ויודע נפש בהמתו. כלומר, ספק הוויד על האי. רגע לפני שנוכל להיות שם לעולם ביחד, נפרדנו בדמעות מהאי של שנינו, שלי ושלך, לעולם ביחד. אי של אהבה, חלום ושלווה. 

נועם והחבר'ה בברזיל / צילום: פרטי
 נועם והחבר'ה בברזיל / צילום: פרטי

דברים לדעת

טאיפו דה פורה: אתר צלילה מרהיב שנמצא 8 ק"מ מבהה גרנדה. שונית האלמוגים הגדולה ששוכנת ממש בסמוך לחוף מאפשרת גם למי שמסתפק בשנורקל כמונו לראות עשרות מינים של דגים צבעוניים ויצורים מימיים מוזרים אחרים.

גאות ושפל: הדבר החשוב ביותר שצריך לברר מדי יום בבהה גרנדה הוא את שעות השפל והגאות של הים. ההבדל הוא עצום.

המדד השבועי

בקבוק יין: 35 ריאל

ישראלים בבהה גרנדה: 11 לא כולל אותנו

ארוחת בוקר לכולנו: 45 ריאל

קרפ נוטלה: 32 ריאל

חבילה של 12 חיתולים: 20 ריאל

השכרת באגי (סוג של טרקטורון שמאוד פופולרי בחופי ברזיל) ליום: 120 ריאל

"עמלת מזומן" בתחנת הדלק: 20%

המשפחה: ההורים: אבי ועדי ילדות: עומר (11), עידן (9), אופיר (5), נועם (שנה וחצי)