כחלון ופייגלין ראש בראש: מי יכתיב את המדיניות הכלכלית בממשלה הבאה

משה כחלון ומשה פייגלין נפגשו באולפן ערוץ 12 במהלך סבב הראיונות עם ראשי המפלגות שערכה רינה מצליח. "אני אוהב אותו מאוד, אבל בכל זאת אני מקווה שאני לוקח לו את התפקיד", אמר פייגלין לכחלון שמיהר להשיב למגישה רינה מצליח, "את מבינה לאן אנחנו הולכים? הוא לא רוצה לתת קצבאות לנכים הוא לא רוצה לתת קצבאות לקשישים, דבר אחד הוא רוצה לעשות פה קפיטליזם חזירי - אני מקווה שלא תצליח".

"חזיר שכמוני", השיב פייגלין הנעלב, וכחלון מיהר לתקן "הוא הגון. הוא אומר לאנשים אני לא רוצה שום רשת סוציאלית". מצליח התערבה ואמרה בשמו של פייגלין "הוא אומר שהוא רוצה שהעניים יהיו יותר עשירים", וכחלון השיב "אני לא יודע איך העניים יהיו יותר עשירים, אני יודע איך העשירים יהיו יותר עניים".

העימות המתוח בין פייגלין לכחלון מסתיר כמובן הבדלים אידאולוגיים עמוקים, גם בהשקפה הכלכלית אבל בין השניים יש גם קווי דמיון. כחלון ופייגלין הם אאוטסיידרים בעיני עצמם, שניהם חשים ניכור וחוסר אמון כלפי הממסד והאליטות שמנהלות לדעתם את המדינה. כחלון מתרגם את חוסר האמון שלו לרצון לשלוט במערכת כדי לשנות את סדרי העדיפויות. אצל פייגלין חוסר האמון הוא לא רק באנשים אלא גם בשיטה: מה שהופך אותו ליקיר האנטי-ממסדיים ומצביעי המחאה בבחירות הנוכחיות.

תפיסת העולם הכלכלית של פייגלין הייתה תמיד ליברטריאנית. ברוח הגישה האמריקאית שלא ראתה סתירה בין קיצוניות דתית ולאומנית לבין חירויות הפרט והפרדת הדת מהמדינה. פייגלין מאמין בשוק חופשי ותחרות כפתרון לכל בעיה, בביטול התכנון המרכזי ובצמצום כוחם של הרגולטורים.

הגישה הטהרנית הזו, שגם ראש הממשלה נתניהו שותף לה, ספגה מכה במשבר הכלכלי הגדול של 2008. בעולם קשה היום למצוא כלכלנים בולטים התומכים בה. כחלון מנסה להוציא את המיטב מכל העולמות, גם לחלק לציבור תקציבים והטבות וגם להוריד מסים בתירוץ שהורדתם מגבירה את הצמיחה, שמגדילה את ההכנסות ממס. הביקורת על המדיניות הפופוליסטית של כחלון בחוגי הימין הכלכלי עוררה התלהבות מסוימת מהרעיונות של פייגלין, שבניגוד לפוליטיקאים אחרים, לא ניסה להסתיר את השקפותיו.

אבל אסור להתבלבל - האוצר מבחינת פייגלין הוא תחנת ביניים בדרך להנהגת המדינה. הוא לא יהסס להילחם בהסתדרות ולהסית נגד איגודי העובדים, אבל אין סיבה להניח שירצה לנקוט מהלכים שישניאו עליו את הציבור הרחב.

בניגוד לדברי כחלון, פייגלין לא מתכוון לקצץ בקצבאות הביטוח הלאומי או בתקציבים חברתיים אחרים. אפילו באוצר מעריכים שגם אם משאלתו תתגשם והוא יחליף בתפקיד את מנהיג כולנו - ההבדלים בין פייגלין לכחלון יהיו הרבה יותר קטנים מכפי שנדמה לבוחריהם. 

תפיסה כללית

כחלון: כלכלת שוק עם רגולציה. מאבק במונופולים להורדת יוקר המחייה בדגש על מחירי המזון

פייגלין: כלכלת חלחול. פייגלין מתנגד לכלכלה ריכוזית ומבקש לאמץ מדיניות כלכלית ליברלית המעודדת יוזמה חופשית ומביאה עמה צמיחה ושגשוג לכל שכבות האוכלוסייה

מיסוי

כחלון: מבטיח להמשיך להוריד מסים ותומך בשימוש בנקודות הזיכוי ככלי לסיוע למשפחות צעירות

פייגלין: יבטל את שיטת המס הפרוגרסיבית וינהיג במקומה את שיטת המס השטוח (Flat tax): מס בשיעור אחיד החַל על כל סוגי ההכנסות - ללא מדרגות מס, ללא נקודות זיכוי וללא הקלות 

תמריצי מס לחברות בינ"ל

כחלון: מס מופחת לחברות בינלאומיות שישקיעו בישראל, ולחברות הפועלות הפריפריה

פייגלין: יבטל הקלות מס לחברות בינלאומיות ולחברות הפועלות בפריפריה

קצבאות וביטוח לאומי

כחלון: הצמדת קצבאות הזקנה לשכר החציוני במשק לזוג (60% מהשכר ליחיד) וינקוט שורת צעדים נוספים לחיזוק התמיכה בקשישים ובחולים סיעודיים

פייגלין: הורדה ניכרת בדמי הביטוח הלאומי בעקבות הפרטה חלקית של שירותי הביטוח הלאומי (ביטוח סיעודי, ביטוח נכות וביטוח מפני תאונות עבודה), ללא פגיעה במקבלי קצבאות בהווה

חינוך

כחלון: מימון לימודים לתואר אקדמי עבור משרתים בכוחות הביטחון ותושבי "הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית"; הגבלת המחיר למעון לילד ל-1,200 לחודש

פייגלין: מעבר לשיטת השוברים בחינוך. משרד החינוך יעניק לכל זוג הורים שובר לשימוש במוסד חינוכי לפי בחירתם

יוקר המחיה

כחלון:  בכולנו מבטיחים הרחבת הצעדים לפתיחת שוק המזון בישראל לתחרות, ביטול מכסים, הוזלת המחירים בסופרים באמצעות צמצום פערי התיווך של רשתות המזון ועידוד יצרנים ויבואנים קטנים. כחלון מבטיח לקדם תחרות בטואלטיקה, במשקאות באמצעות ייצור מקומי ובאמצעות הורדת מכסים והסרת חסמים ביבוא מקביל

פייגלין: יבטל לחלוטין, באופן הדרגתי, את המכסים ואת מכסות היבוא. בנוסף, ייבחנו מחדש כלל ההגבלות על יבוא שהתקבלו מנימוקים שאינם כלכליים ויוסרו הגבלות שאינן סבירות. מבטיח להגביל את מכון התקנים

תחבורה

כחלון: מבטיח להקים קבינט תחבורה, שיבחן פתרונות בתחום ניהול הביקושים. כמו כן, יקדם הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות שיקדמו שירותי תחבורה ציבורית משופרים; יקדם פתרונות "תחבורה חכמה", ויתקצב את פרויקט המטרו

פייגלין: מתנגד לסבסוד התחבורה הציבורית. מבטיח להוריד מסים על רכב פרטי ועל מוניות. יתמוך בתחבורה שיתופית ו-Uber ובהעברת התכנון המרכזי מידי משרד התחבורה לרשויות תחבורה מטרופוליניות

דיור

כחלון: הקמת רשות תכנון עצמאית, קידום התחדשות עירונית בפריפריה, עידוד בניית "עשרות אלפי דירות להשכרה ארוכת טווח", מיגון והרחבת אלפי דירות בפריפריה ורכישת "אלפי דירות לדיור הציבורי בדגש על אוכלוסיית הקשישים"

פייגלין: פירוק רמ"י והעברת קרקעות המדינה הפנויות לידי האזרחים; צמצום המגבלות על בנייה והעברת סמכויות התכנון מהשלטון המרכזי ל"קהילה המקומית". כמו כן, החלת הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

המועמד של פייגלין לתפקיד שר האוצר: היועץ לשעבר של כחלון

גלעד אלפר הוא המועמד הרשמי של מפלגת "זהות" לתפקיד שר האוצר הבא והאיש שכתב את החלק הכלכלי במצע של המפלגה. אלפר היה באופן רשמי אחד מיועציו הכלכליים של שר האוצר הנוכחי משה כחלון, כחבר במועצה הכלכלית המייעצת לשר האוצר. מדובר בגוף פורמלי שכמעט ולא היה פעיל במהלך כהונתו של כחלון. אלפר פרש מהמועצה בשלב מסוים, אך הוא ממשיך להשתמש בתואר.

אלפר מגדיר את עצמו "כלכלן במקצועי וליברל בדעותיי". בשנים האחרונות אחרונות עסק "בהסברת המסרים הליברליים", ובמסגרת זו הקים את הבלוג "קפיטליזם", וכתב טורים באתר "מידה" ובעיתונות הפיננסית.

על-פי אתר "זהות", אלפר הוא אנליסט זה כ-20 שנה, בוגר בהצטיינות של החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א ובעל תואר MBA מביה"ס לכלכלה ומנהל עסקים בנורווגיה (NHH). בעבר עבד בסניף הלונדוני של הבנק הגרמני קומרצבנק ובמריל לינץ’ בניו יורק, והיה בין מייסדיו של סטארט-אפ נורווגי. בשנות ה-90 עבד גם במערכת "גלובס".

"חיכיתי שנים רבות להקמה של מפלגה כמו "זהות", שתייצג תפיסה ליברלית אמיתית ואת השינוי שישראל צריכה כל-כך", כתב אלפר באתר המפלגה, "ההצטרפות ל"זהות" הייתה עבורי המעשה המתבקש, ואעשה ימים כלילות כדי להביא את "זהות" להישג שיאפשר לה השפעה אמיתית". 

ובינתיים: גם נתניהו נזכר בכלכלה הישראלית?

"הדרך היחידה להתגבר על גירעונות זה קיצוצים בתקציב המדינה ובמקביל להוריד מסים". האמירה הזו שנשמעה מפיו של נתניהו בראיונות סוף השבוע היא לא פחות ממטלטלת. קודם כל, בגלל העובדה האירונית שההוצאה הממשלתית האזרחית דווקא גדלה במהלך הקדנציה של הממשלה שבראשותו ובשיעור דו-ספרתי של כמעט 20% והגירעון המבני כבר מתקרב ל-4% תוצר. אבל ההפתעה הגדולה יותר היא בשפה: "קיצוצים בתקציב המדינה?" את צירוף המלים הזה קשה מאוד למצוא במצעי המפלגות שמתמודדות בבחירות הקרובות לכנסת. האם הוא חש שמה שנחשב לכמעט לא תקין פוליטית, מאז ימי המחאה החברתית של 2011, חוזר פתאום להיות אופנתי?

חדי האוזן הבחינו במנגינה ישנה ומוכרת. "מר כלכלה" רוצה לחזור להגה, שאותו הפקיר בידי מר מע"מ אפס יאיר לפיד ומר צמצום פערים משה כחלון. "אני מסוגל, רוצה ומלא אנרגיה להמשיך את הפיתוח של הכלכלה החופשית שלנו", אמר נתניהו לרני רהב ושרון גל בערוץ 13.

מזהה שינוי

זה לא בהכרח אומר שנתניהו מתכוון לשמור לעצמו את תפקיד שר האוצר, אם ירכיב כמובן את הממשלה הבאה, אבל זה כן אומר שנתניהו מזהה שינוי בהלכי הרוח בציבור. האף הרגיש של נתניהו מריח שהאג’נדה הניאו-ליברלית חוזרת לאופנה ושההסתדרות חוזרת להיות שנואה.

ומה מתכנן נתניהו לעשות אם הגה הכלכלה יחזור לידיו? בדיוק מה שעשה ב-2003 כשר אוצר. להוריד מסים ולקצץ בהוצאות הממשלה. בתודעה הציבורית ייזכרו בעיקר הקיצוצים - הפגיעה בקצבאות הילדים נחשבת למהלך שהניע את החרדים לתוך שוק העבודה. קיצוצים אחרים כמו בתמיכה בהורים יחידנים עוררו על נתניהו ביקורת ציבורית ועלו לו ביוקר בקלפי. מאוחר יותר ב-2011 חשפה המחאה החברתית צדדים בעייתיים נוספים במדיניות הכלכלית ההיא: אי-השוויון בהכנסות זינק לרמת שיא ואיים על המרקם החברתי. יוקר המחיה הפך בלתי נסבל בגלל שהאוצר הגדיל את המיסוי העקיף כדי לפצות על אובדן ההכנסות מהפחתת המיסוי הישיר.

לא מה שהיה בעבר

נתניהו צריך להכיר שמה שהיה נכון ב-2003 לא בהכרח נכון ב-2019. כלכלנים כמו עומר מואב או אבי שמחון ישמחו לראות את מס ההכנסה ומס החברות ממשיך לרדת - אבל מולם ישנם כלכלנים לא פחות מכובדים כמו קרנית פלוג, מנואל טרכטנברג או מישל סטרבצ’ינסקי - שסבורים שאחרי 4 שנים של הורדות מסים, הגיע הזמן לשנות כיוון. אבל כל הסיכויים הם שהמסים אכן יוסיפו לרדת - כי זה כנראה הנושא היחיד שגם כחלון וגם פייגלין מסכימים עליו.