אבק הבחירות מתפזר, הפוליטיקה הקטנה מתחילה והחשדות נגד רה"מ חוזרים לאור הזרקורים

בחירות 2019 היו על שאלה מרכזית אחת: כן נתניהו, לא נתניהו. והתוצאה ברורה. מעל מיליון בעלי זכות בחירה נתנו בו את אמונם. מבחינתם, הוא האיש הנכון להנהגת המדינה, למרות כל החשדות החמורים נגדו. הבחירות האלו הוכיחו, שוב, שמיליוני ישראלים אוהבים את ראש הממשלה שלהם.

אפשר למנות הרבה סיבות לאמון שבו זוכה נתניהו. ראשית, ישראלים רבים רואים בו מדינאי-על. היחסים החמים שלו עם מנהיגי העולם, כולל נשיאי המעצמות פוטין וטראמפ, בהחלט תרמו למוניטין שרכש נתניהו ביחסי החוץ. שנית, ואולי מעל הכול, נתניהו מבחינת רבים הוא "מר ביטחון", למרות השנה האחרונה שהייתה לא שקטה בגבול עזה.

אבל גם בנקודה זו נתניהו זוכה להערכה. חרף ההתקפות עליו מימין ומשמאל, ידו לא קלה על ההדק. המדיניות המרוסנת שלו, לא להיכנס למבצע צבאי רחב היקף שיגרום לאבדן חיים ולשיתוק של המשק, הפכה לאהודה ומקובלת בקרב חלק ניכר ממצביעי הימין, גם הדרומיים. מדובר באותם אנשים שהיו כנראה ממררים את חייו של ראש ממשלה מהשמאל-מרכז, אם היה מבליג כמו נתניהו. דין אחד לנתניהו, דין אחד לכל היתר. הקושי הגדול של נתניהו הוא לא בקרב מצביעיו, אלא דווקא מול שותפיו הפוליטיים. ארבע הערות לסיכום מערכת הבחירות:

1. המפתחות בידי כחלון וליברמן

על אף ההצלחה של הליכוד, שהגדיל את כוחו בכ-20%, הסיטואציה הפוליטית שנוצרה מורכבת מאוד. לכאורה, נתניהו נמצא עם שותפיו הטבעיים - איחוד מפלגות הימין, ש"ס ויהדות התורה - שאיתם נוח לו מבחינה פרסונלית.

האתגר הוא בגזרת שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, שהתפטר מהממשלה בטונים צורמים וגם הרבה לתקוף את נתניהו לאורך קמפיין הבחירות. שניהם הבטיחו להמליץ על נתניהו, אולם הם לא ממהרים להתמסר לזרועותיו של נתניהו כמו השותפים האחרים.

 משה כחלון בוחר/ צילום: דוברות כולנו

נתחיל עם כחלון. ההודעות שלו אחרי סגירת הקלפיות היו מעט מבלבלות. הוא אמר שימתין לתוצאה הסופית לפני שיעשה מהלכים פוליטיים (חבל שאחרים כמו גנץ לפיד אשכנזי ויעלון לא המתינו, ועשו מעצמם צחוק), ועל הדרך הוסיף כי ימליץ על נתניהו. לא מעבר לכך.

בממשלה הקודמת כחלון נשכב על הגדר כדי לשמור על מעמדו ועצמאותו של ביהמ"ש. הפעם הוא לא מתכוון לעשות זאת. הוא מעריך שהשחיקה בכוחו נבעה בין היתר מהמאבקים הערכיים שניהל מול נתניהו. הוא נלחם למען תאגיד השידור הציבורי כאן ולא נתן יד לניסיונות חקיקה שיחלישו את ביהמ"ש. הוא לא מוכן יותר. שאחרים יישאו על גבם את הצלב. הוא רק רוצה לחזור הביתה בשלום.

השינוי הזה מוביל אותנו לשאלה הגדולה - האם יסכים לשבת בממשלה שנגד ראשה תלוי ועומד כתב אישום. התשובה היא ככל הנראה כן. נדמה שההודעות הנחרצות, "שלא יהיה כזה דבר ראש ממשלה שיושב תחת כתב אישום" יתפוגגו להן. לא נשמע זאת יותר. אלה היו דברים של הכהונה הקודמת. לא עוד.

אחד מן הדברים המדוברים ביותר בימים האחרונים הוא כניסה מלאה של כחלון לתוך הליכוד. חברי מפלגתו לא צפויים להתנגד. לכניסה והשתלבות בליכוד עשוי להיות יתרון גדול לכל הצדדים. לליכוד יהיה קל יותר לנהל את הקואליציה כשכחלון שותף מלא-מלא, ולכחלון תהיה פוזיציה טובה להתמודד על ראשות הליכוד, ביום שאחרי נתניהו כמובן. הוא לא יצטרך להיאבק שוב כדי לעבור את אחוז החסימה.

באשר לליברמן, הטריקים והשטיקים מוכרים. הוא נתן את המפתחות לח"כ עודד פורר, שיעבוד בלעצור את כל המטלפנים. איפה איווט? הוא בווינה, עושה חיים במסעדות ובחנויות, במלונות ובפגישות עם חברים. נח ממערכת בחירות בה נתניהו עשה כל מאמץ אפשרי בשטח להקריס את מפלגתו.

לפני הבחירות הגיע לידינו מידע על פניות של אנשי שטח של הליכוד לכל גורם יוצא רוסיה באשדוד או בנתניה, או בערים מרכזיות, עם הצעות פוליטיות, רעיונות ומהלכים. כל דבר שניתן היה להציע, לשכנע, למכור, כדי שהבוחרים שעוד נותרו נאמנים לליברמן, יעברו ליכוד.

ליברמן, כך מספרים גורמים בזירה הפוליטית, מייצר ציר פוליטי חדש משלו. הוא עובד בחדרי חדרים על שיתופי פעולה חזקים עם השר אריה דרעי. ש"ס וישראל ביתנו, אולי נמצאות משני צידי המתרס בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה, אך למען הזזת כלים על לוח השחמט הפוליטי, הכול אפשרי.

ייתכן שליברמן יסייע לדרעי למנף את מצבו, באמצעות השתהות רבה לכניסה לקואליציה. ככל שליברמן ישב וימתין עד לרגע האחרון, כך הוא יעזור לדרעי לדרוש עוד דברים במו"מ הקואליציוני. גם תמיכה של ליברמן בחוק חסינות שישרת בין היתר גם את דרעי בבוא היום באה בחשבון.

ליברמן עשה זאת כבר בשנת 2015. הוא המליץ על נתניהו לראשות הממשלה, אך חיכה עם ההודעה על אי-כניסה לממשלה עד ל 24 שעות לפני הדד-ליין. הוא עדכן את איילת שקד על כך, והתוצאה הייתה מיידית, היא דרשה את תיק המשפטים - וקיבלה. כשהשעון דופק, כולם נלחצים, גם ראש הממשלה.

עם כל הכבוד לכחלון, ליברמן ודרעי, הדרמה הגדולה של מערכת הבחירות הייתה בנט ושקד. הם מצדם כמובן מתכוונים לעשות הכול כדי לפלס את דרכם למשכן הכנסת ומשם לשולחן הממשלה. הם דורשים עוד ספירה של קולות החיילים. המאבק הזה, שכבר החל, קורע גם את איחוד מפלגות הימין, בראשות רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. פרץ פרסם תמיכה פומבית בוועדת הבחירות והביע בה אמון, וזכה לתגובה חריפה מצד שותפו לסיעה סמוטריץ', שקרא להילחם לצד שקד ובנט.

2. בכחול לבן כבר חושבים על המערכה הבאה

ההצלחה של קבוצה של אנשים - בכחול לבן - שהקימו מפלגה משותפת, על בסיס חלקי של מפלגת יש עתיד, חיברו קצוות והגיעו למספר מנדטים חסר תקדים, היא מרשימה. זו עדות למספר הגדול של האנשים שרצו להדיח את נתניהו. בימים אלה הם מעכלים את העובדה שלא צלחו. רוב הציבור עדיין בצד שלו, למרות החשדות הכבדים.

בקמפיין של כחול לבן היו לא מעט בעיות: מיעוט נשים, כניסה לשלב הראיונות בשלב מאוחר מאוד, דבר שהפך את גנץ לבלתי מתורגל במדיום הקריטי הזה. השתיקה שלו ושל גבי אשכנזי, וההחלטה האסטרטגית לאפשר להם להשיב לכל טענה וכל שאלה רק באופן מדוד ומאוחר, הייתה טעות רצינית.

 ראשי כחול לבן/ צילום: רויטרס

בשלב הסופי, כאשר כולם ידעו שנתניהו ירוץ ויעלה בכל כלי תקשורת, וישדר את עצמו לדעת בלייבים אינסופיים, קולו של גנץ לא יכול היה להיות חזק באופן שווה. אין לו את המגפון של השלטון, אין לו את הכלים להחליט על רמת הגולן, מפגש צמרת עם נשיא ברזיל ולגייס את פוטין למענו. אפשר היה לעשות את זה אחרת.

אם ההנחה של גנץ, לפיד, אשכנזי ויעלון שהממשלה הבאה היא קצרת ימים, אז יש להם מועד ב'. הם צריכים לדבר יותר בגובה העיניים ולהשיב למגוון רחב יותר של שאלות. העובדה שנתניהו מצליח במשך שנים לטפס מעלה, בין השאר על הגב של העיתונאים - כמו הקמפיין "הם לא יחליטו" - לא הופכת את הגישה התקשורתית הזו לנכונה וראויה.

3. החשדות חוזרים לאור הזרקורים

החודשים הקרובים יהיו מביכים. נתניהו יקים ממשלה ויתכונן לשימוע במקביל. אם יתחיל משפט נגדו, זה ידמה לתקדים המשפט הפלילי נגד אשת ראש הממשלה נתניהו. השימועים נידחים, מתקיימים שימועים כפולים, כאילו שימוע הוא משפט זוטא ולא עניין מנהלי שאמור להיות רק הזדמנות קצרה לשטוח טיעונים. אחר כך יחלו משאים-ומתנים רחוקים מעין הציבור.

כמה זמן חלף מאז החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד אשת ראש הממשלה? בספטמבר 2017 הוא הודיע על הגשת כתב האישום. בינואר 2018 נערך שימוע. אחר כך היו השלמות, ביוני 2018, הוגש כתב אישום, והנה ישראל צועדת לקראת יוני 2019 ודבר לא קרה.

אם כן, אחת מן השתיים, או שמדינת ישראל חושבת שיש מעשה פלילי, או שאין מעשה פלילי, ואם המצב הוא שלא היה כלום ואין כלום - יתכבדו הרשויות ויסגרו את התיקים. אם הן חושבות שיש דברים המחייבים עשיית צדק, המריחות ולוחות הזמנים הללו לא סבירים בשום קנה מידה.

אם החשדות נגדו כבדים, שוחד היא עבירה חמורה, הרי שהתנהלותם לא ברורה, מגוחכת. אם יש דברים בגו, ויש צורך בהעמדה לדין, אז מדוע מהלכי ההמתנה הממושכים?

4. קמפיין מלוכלך, מלוכלך מדי

עיתונאים רבים אמרו בשבועות האחרונים שמסעות ההכפשות במהלך הקמפיין לא היו שווים משני הצדדים. יש מי שינסה לפטור את האמירות האלה בהנחה הבסיסית שהתקשורת כולה "שמאלנית ומגויסת", ורואה את הדברים בחד צדדיות.

אך יש גם אמת ועובדות והתרחשויות. המהלך שטופטף באמצעות גורמים מסוימים, הגיע מסביבת בלפור, כולל מסע הכפשות מתוכנן היטב מראש. הדברים הובאו והוצגו אי-שם כבר בסוף ינואר 2019. מספר טיעונים הוצגו כבר אז, בשיחות פרטיות עם אנשי תקשורת. הם נאמרו הרבה לפני שאותם המסרים שובטו לתוך קטעי וידאו וקליפים של הליכוד, ולתוך ציוצים וסטטוסים בפייסבוק.

הנה מה שנאמר, אך לא גובה כלל בעובדות כלשהן: גנץ מנוהל על ידי אנשים אחרים, גנץ לוקה בבעיות נפשיות, טיפול תרופתי, התנהלותו האישית בעייתית, עם רמיזות לתכנים מסוימים בניידים שלו, משפיעה עליו לרעה והופכת אותו לאדם סחיט.

לא בלחש, הדברים הללו נאמרו בשיחות פרטיות בהן ניסו לשכנע עיתונאים לפרסם זאת, אך כאמור לא נתמכו במידע מוצק.

אחרי אותן שיחות ומסרים, הנושאים הללו מצאו את עצמם בידיהם של פעילים פוליטיים בטוויטר או בפייסבוק ואף ברמזים יותר מובהקים על ידי מספר עיתונאים שמזדהים אישית כתומכי ימין ותומכי הליכוד.

בשלב המוקדם יותר, דיברו על גנץ כפוליטיקאי-בובה שמנוהל על ידי אחרים. אח"כ הגיעה הפריצה לנייד שלו, לצד ניסיון לשכנוע מסיבי שיש שם משהו לא ראוי. אחר כך ניסו לשכנע שיש מצב נפשי לא מאוזן, כאשר השיא של הטיעון הזה הגיע באמצעות עיוות תמונת פנים (דבר שאפשר לעשות גרפית לכל אדם בעולם, באשר הוא אדם) והמצאת שטויות על כושר נפשי לקוי.

לעיתונאים שמורה זכות חופש הביטוי, אך עד לרגע זה, לא ניתן היה לראות הוכחות להרבה מן הדברים שנכתבו ושודרו. העיסוק המוגבר בכישלון העסקי של המימד החדש שגנץ עמד בראשה הוא לגיטימי לחלוטין, אבל כל שאר ההמטרה המסיבית של אישיות פסיכוטית או דברים אחרים, הייתה מזעזעת, לא פחות.

בעולם המודרני, מספיק לשחרר רמזים הרשתות החברתיות ולנסות לדחוף עיתונאים לקבל על כך תגובות או לחפש מידע, כדי לייצר קמפיין השפלות והכפשות. הפעם ראינו את אחד הקמפיינים הגרועים בתולדות המדינה.

האם ניתן להאמין שמי שהיה רמטכ״ל של צה״ל, הוא אדם שקבוצה של יועצים בני 30-40 מושכים בחוטים שלו ומכתיבים לו מה להגיד? האם יכול להיות שכל הדברים האחרים נכונים?

בצד הימני לא בחלו בהפצה של "זבל" בלתי מבוסס, בלי שום כחל ושרק. היה גם מאמץ מדויק וברור להרחיק את הגורמים המפיצים מקשר לליכוד או לנתניהו. אבל מי שנחשף לשיטת העבודה וידע לזהות את שרשרת המידע, הבין בדיוק היכן נוצר המידע המכפיש ואיך נראתה טבלת הזרימה של החומרים.