לכבוד פסח: פריחות, זרימות והתחדשות בטיולים הכי אביביים

השנה לא רק שזכינו לפריחה שכמותה לא נראתה כאן שנים, אלא שהאביב ארוך ויפה מתמיד. פריחות, זרימות, מפלים, ובהתחדשות הטבע, גם גורי שפנים ויעלים • המיטב של העונה

 צבעוני הרים בפסגת החרמון / צילום: יותם יעקובסון
צבעוני הרים בפסגת החרמון / צילום: יותם יעקובסון

חסד גדול עשו הגשמים והטמפרטורות הנמוכות עם האביב הישראלי. השנה לא רק שזכינו לפריחה שכמותה לא נראתה כאן שנים, אלא שבניגוד למילות השיר "קצר פה כל-כך האביב", העונה המתעתעת התעקשה להישאר עוד קמעה ולהרחיב מעט את הלב. זה הזמן לצאת אל הטבע וליהנות מהירק, הפריחה ושפע המים.

חרמון, פריחה מאוחרת

פעם בשנה זה קורה, בין כסות החורף הלבנה למערומי הקיץ האפרוריים, מנסה ההר הזקן מלבושים שונים ועוטה על עצמו קישוטי פרחים. בימים אלו נמצאת הפריחה במורדות ההר בשיאה. במרומי החרמון היא תגיע לשיאה רק במהלך מאי.

מי שמצפה למרבדי פריחה עצומים עשוי להתאכזב, אין כאן כאלה, אך מי שחשקה נפשו בנופים פתוחים, במראות לא מוכרים ובהמון מיני פרחים ייחודיים ימצא כאן הרבה יופי ועניין. פריחה יפה יש כעת סביב בריכת מן ובשיפולי הר כחל. ההעפלה אל פסגת החרמון ברכבל מאפשרת להתרשם מתלילות ההר. תוך כדי העפלה חוצים את הקו העליון שאליו מגיעים העצים.

כדי להדגים לילדים את השתנות לחץ האוויר אפשר להצטייד בחבילת חטיף כלשהו ולהראות כיצד היא מתנפחת תוך כדי עלייה. ניתן ללכת אל גבעות הקרב ולהשקיף מהן אל רמת הגולן וניתן גם לשוב לתחנה התחתונה של הרכבל ברגל, בשביל המסומן המתפתל בין טרשים מרשימים.

באזור זה נמצאת הצמחייה הכרקוצית, שבישראל ייחודית לחרמון בלבד. כרקוצית על שום מה? מדובר בצמחייה רב שנתית נמוכה מאוד, כהגנה מפני הרוחות וכובד השלג. השיחים סבוכים מאוד, כדי להגן על עצמם מפני הקור העז ומפני התאדות ובדרך כלל קוצניים, כדי למנוע מבעלי חיים לנגוס בהם. בולט במיוחד הוא הדובדבן השרוע, בן למשפחת הוורדניים, שבחודש מאי יתחיל לפרוח בוורוד. פירותיו האדומים, שמבשילים בקיץ, טובים למאכל.

במורד ניתקל בשרביטי התפרחת הצפופים של עריר הלבנון המזכירים חצב, בפרגה הקרחת שציבעה כתום עז, בכחלית ההרים, באשכולות התפרחת של השילטה (שפירותיה בצורת מגן ומכאן שמה), באליסון הלבנון הפורח בצהוב ועוד.

צפון רמת הגולן, זרימת נחלים

פריחה יפה אפשר למצוא גם בחלקיה הגבוהים של רמת הגולן. המאגרים כולם מלאו השנה ועלו על גדותיהם והזרימה בנחלים רבה. רכס חזקה הוא נקודה טובה להתחיל ממנה את הדילוגים בין התלים. אומנם פסגת ההר תפוסה על-ידי הצבא וסגורה בפני מטיילים, אולם גם מהדרך העולה אליו נשקפים נופים יפים על התלים הדרומיים ביותר ברמה. רכס חזקה הוא אחד המקומות היחידים בגולן שבהם השתמר החורש הפתוח שכיסה את האזור בעבר (ומכאן הביטוי המקראי "אלוני הבשן").

מרבדי בקיה בצפון הגולן/ צילום: יותם יעקובסון
 מרבדי בקיה בצפון הגולן/ צילום: יותם יעקובסון

העץ הדומיננטי ביותר כאן הוא אלון התבור, שניכר בעליו הרחבים, הנשירים בחורף. בעונה זו העצים מלבלבים בירוק רענן. מהעיקול החד יוצא שביל מסומן ירוק (קטע משביל הגולן). ניתן לרדת בו כמה קילומטרים עד הכביש למרגלות הרכס, אולם ניתן גם ללכת בו כברת דרך ולשוב לרכב. בין האלונים בולטים שיחים עגולים של חלבלוב מגובשש, שגונם ירוק זרחני מסנוור וריכוזים של קחוונים, פרגים ושאר פרחים.

כדאי גם להעפיל אל פסגת הר בני רסן, שמו המעוברת של תל ע’סניה, הקרוי על שם בני ע’סאן, בדואים שהתיישבו כאן במאה השלישית לספירה. מראש התל מזדקרות טורבינות רוח ליצור חשמל, שהוצבו בשנת 1993 ומנצלות את הרוח שנושבת תדיר בראש ההר (שגובהו 1072 מטר). הדרך משובשת, אך טובה לכל כלי הרכב. הטיול תחת כנפי הטחנות המסתובבות, המשמיעות רחש מסתורי, מניע גם משהו מבפנים. לסקרנים: גובה כל עמוד 30 מטר. אורך כל כנף 18 מטר ומשקלה 1,200 ק"ג.
מההר נשקפת פתחת קוניטרה מצפון. ממזרח ניתן להשקיף אל עומק סוריה וממש מתחת לאף מרבדי קחוונים, ורוניקה לסוגיה, שרביטי תפרחת של לוענית ועוד. למרגלות התל מרבדי חרציות שצועקים בצהוב.

בצפון הרמה נמצא הר כרמים, שהדרך אליו מתפתלת בין מטעים. גם בפסגתו מוצב לא מאויש. התעלות וגדרות התיל מפירות את הפסטורליה, אבל הנוף מפצה. מצפון נפרסים ברכת רם, הכפר מסעדה ומעבר להם בקעת יעפורי על שלל מטעיה, שיפולי החרמון ומג’דל שמס.

 

עין גדי, פריחה מדברית

נדמה כי אין עונה יפה ועולצת מזו לבקר בנאת המדבר השוכנת לחופו של האגם הנמוך ביותר בעולם. בעונה זו הטמפרטורות עדיין נוחות ואפשר לראות פריחה מדברית בין חגווי הסלע שבמדרון. הודות לממטרים שירדו כאן, עשב ירוק ורענן מבצבץ פה ושם בין הסלעים והגבים עודם מלאים במים. אם לא די בכך - גדולים הסיכויים לצפות בגורי שפן סלע שאך נולדו וכן בגדיי יעלים בני יומם שחבל הטבור שלהם טרם ניתק ממקומו.

שמורת עין גדי מציעה כמה וכמה אפשרויות טיול - הן בנחל דוד והן בנחל ערוגות. אחד המסלולים היפים והפחות מתוירים (ומהיותר מאתגרים) מתחיל בחניית הרכבים של בית ספר שדה. חוצים אותו בעקבות סימון ברור של שביל שחור, יוצאים דרך שער בגדר היקפית (אם הוא נעול, יש לפנות אל אחד מאנשי המקום) ומעפילים במעלה הר ישי.

בבת אחת נפתח הנוף; חלקו התחתון של קניון נחל דוד, הכר הפורה שמשתרע בינו לבין נחל ערוגות, חוף ים המלח, קו מצוק ההעתקים והקיבוץ עצמו.

בנקודה מסוימת מטפס השביל מעל מצוק קטן ומגיע למדרגת סלע. כאן מתפצלים שבילים. יש לפנות שמאלה, בעקבות הסימון האדום (הסימון השחור מוביל אל פסגת הר ישי), בשביל השומר על קו גובה אחיד לאורך מדרגת הסלע מעל נחל דוד ונשקפים ממנו נופים יפים על המצוקים סביב ועל ים המלח. כשמגיעים לפיצול שבילים נוסף, ניתן להמשיך עם המסומן ירוק, המקיף את הערוץ עצמו או לרדת בעקבות הסימון האדום אל עבר מפל החלון שממנו מראה יפה על חלקו הרטוב והירוק של הנחל ממוסגר ב"חלון" סלע.

הדרך אל מפל החלון עוברת דרך כמה גבי מים. מהמפל יש לחזור כברת דרך קצרה עד לעלייה התלולה הקצרה על גדתו השמאלית (דרומית) של הערוץ. בסופה מגיעים לשביל המסומן ירוק ופונים שמאלה. בהמשך השביל מקדש כלקוליתי שגילו מוערך ב-6,000 שנה, מעיין עין גדי, עין שולמית ובריכות השכשוך בתחתית נחל דוד.

גדיי יעלים/ צילום: יותם יעקובסון
 גדיי יעלים/ צילום: יותם יעקובסון

שמורת הר מירון, אדמוניות

סביב פסח פורח אחד הצמחים הנדירים והמיוחדים בישראל - אדמונית החורש. היא פורחת אך ורק במרומי הר מירון, שבהם פורחים כעת גם סחלבים נדירים ושלל פרחים אחרים, כגון לטמים, שיחים בוערים בצהוב של קידה שעירה ונוספים.

כדי להגיע אל אתר הפריחה נוסעים בכביש בית-ג’אן ופקיעין (כביש מס’ 864) לעבר בית ג’אן. בכניסה לכפר פונים ימינה בדרך שלאורכה סימון שבילים שחור. בסמוך ליציאה מהכפר נפרדים מהדרך המסומנת שחור ועוקבים אחר דרך המסומנת כחול, לעבר הר הלל. חולפים על פני מזבלה וממשיכים הלאה אל תוך השמורה.

אדמונית החורש, הפורחת לשבועיים בלבד / צילום: אורלי גנוסר
 אדמונית החורש, הפורחת לשבועיים בלבד / צילום: אורלי גנוסר

כעבור שני קילומטרים מגיעים להתפצלות דרכים. האחת, מסומנת ירוק, מובילה דרומה להר כפיר, והשנייה, מסומנת בכחול, מובילה שמאלה להר הלל. ממשיכים לעבר הר כפיר.

כעבור כשני קילומטרים מגיעים לחניון מוסדר שממנו יוצא שביל ברור, מסומן שחור, שמאלה אל אזור הפריחה של האדמוניות. השביל הצר עובר בחורש ים תיכוני יפהפה. הוא מעפיל אל הר הלל, גולש אל מורדותיו הצפוניים ומסתיים במפגש עם דרך הרכב המסומנת כחול.

פונים בה שמאלה ובמפגש עם הדרך הירוקה שוב שמאלה, אז נותרים שני קילומטרים הליכה חזרה אל עבר נקודת ההתחלה. דרך ארוכה יותר יוצאת מחניון הפסגה של הר מירון וחולפת בחורבת ב"ק, שלה סיפור התיישבות תקדימי ומרתק.