לא "ביטחון המזון" אלא "חקלאות ישראלית"

העדפה של תוצרת ישראלית נובעת מציונות, ולא מתוך מחשבה שנייצר את כל מזוננו

חקלאות בעמק האלה / צילום: איל יצהר
חקלאות בעמק האלה / צילום: איל יצהר

מנכ"לית מועצת החלב, מיכל קראוס, פירטה לאחרונה ב"גלובס" את יתרונות תכנון משק החלב ("משק החלב - "התייעלות" יכולה לעלות לנו ביוקר", 1.4.2019). במילים הבאות איני בא לסתור או לחזק את דעתה, אך בקצרה אציין כי המחסור בחמאה ובביצים מוכיח כי תכנון אינו משרת את מטרתו.

בשולי דבריה ציינה קראוס כי ישנה בעיה בהתבססות על יבוא מוצרי מזון מחו"ל, שכן "מיקומה הגאוגרפי של ישראל עלול להותיר אותנו חסרי אונים בסיטואציות ביטחוניות מורכבות...". ראוי לדייק בדברים אלה על-מנת שהציבור יבין את ההשפעות שיכולות להיות לנושא זה. ואגלה כבר עכשיו את הסוף - ההשפעה על יבוא פירות וירקות היא שולית ביחס לבעיות האחרות. לכן מי שרוצה לקדם את החקלאות - יקדם אותה מבחינה ערכית וכלכלית, ולא בגלל "ביטחון מזון".

"ביטחון מזון" משמעותו שמדינת ישראל היא משק אוטרקי בתחום החקלאי. קרי, חקלאות ישראל מסוגלת לספק את כלל הביקושים למזון שלה - הן בשגרה והן בחירום. וזאת, כאשר ייחסמו נמלי הים והאוויר ליבוא. במקרה זה יהיה מחסור של מוצרים רבים לכלל אזרחי ישראל: אורז, סוכר, קפה, תה ועוד - אלה מוצרים שאין כלל היתכנות לגידולם בארץ.

שטחה של ישראל הוא כ-22 מיליון דונם, ומתוך זה כ-4 מיליון דונם משמשים את החקלאות. שטחי הקרקע החקלאית המעובדת לא גדלו משמעותית ב-40 השנים האחרונות, וזאת בתקופה שבה אוכלוסיית ישראל גדלה פי 2.5.

מנתוני משרד החקלאות עולה כי כמיליון דונם מסך השטחים המעובדים משמשים לצורך גידול חיטה ודגנים, מתוך רצון לשמור על "שטחים פתוחים" בלבד. עוד מאות אלפי דונמים הם שטחים שמעובדים לצורך גידולים חקלאיים ליצוא. כל שאר השטחים החקלאיים משמשים לגידול תוצרת חקלאית לצריכה מקומית, דהיינו ל"ביטחון המזון".

מתוך האמור עולה כי רק כשני שליש מהשטח החקלאי מספק את כל "ביטחון המזון" של פירות וירקות שצריך להספיק לתושבי ישראל.

כמו כן, ישנם 3 מוצרים שאיננו יכולים היום לספק את כל הביקושים שלהם, והם דגנים, דגים ובשר בקר. לכן אנו מייבאים כמות של כ-95% מהדגן והחיטה, כ-75% מהדגים וכ-75% מבשר הבקר. אם היינו רוצים לספק את כל בשר הבקר לתושבי ישראל - לא ניתן היה לגדל אף לא גידול חקלאי נוסף מעבר למוצר זה בלבד. וזאת, מאחר שכל השטח שייעודו חקלאי היה נתפס לצורך גידול הבקר לבשר וגידול הדגנים לצורך האכלת הבקר הזה (רוב המזון שהבקר צורך לא ניתן לגידול בישראל).

לכן, מדינת ישראל בהגדרה אינה יכולה להיות משק אוטרקי שיכול לתת ביטחון מזון מלא לתושבים.

האמור אינו נכון ביחס לפירות וירקות, שבהם ישראל היא מבין המובילות בעולם בפריון לדונם, ויש לנו כמויות בשפע לצרכן הישראלי ואף כמויות גדולות ליצוא.

לכן, כאשר רוצים להגן על החקלאות ואף להעצימה, אבקש לא לשאת לשווא את טענת הפגיעה ב"ביטחון המזון", אלא להרים על נס את האיכות ולעודד את הציבור להעדיף רק תוצרת מקומית, אשר תסייע לכלכלה ולחקלאות הישראלית.

רק על-ידי "הצבעה ברגליים", בקנייה של תוצרת ישראלית, ניתן יהיה לצמצמם ולגרום לחוסר כדאיות כלכלית ליבואנים להביא מוצרים חקלאיים מחו"ל, ובכך נוכל לחזק את החקלאות הישראלית.

הכותב הוא יועץ למנכ"ל משרד החקלאות