להחזיר את החופש לטעות

החברה איבדה את סבלנותה לכישלונות עסקיים, והמחיר עלול להיות כבד

יזמות / צילום: שאטרסטוק
יזמות / צילום: שאטרסטוק

השנה מציינים ברחבי העולם 150 להולדתו של מהאטמה גנדי. גנדי, שדגל במחאה לא אלימה היה גם משפטן. בין שלל האמירות שלו, ישנה אחת (ידועה פחות), שכדאי לחשוב עליה, לקראת חג הפסח שלנו: "חופש לא שווה כלום, אם הוא לא כולל את החופש לטעות". האמירה זו של גנדי היא על-זמנית ורבת משמעות למגוון רחב של תחומים. חלקם התפתחו בהרבה מאז הימים בהם נאמרה. האמירה נכונה גם לתחומי הכלכלה והניהול בכלל ולחברות הנקלעות לקשיים בפרט.

הכלכלה המודרנית מתבססת על יוזמות של בודדים שזוכים למימון של גורמים מגוונים, פרטיים או ציבוריים. אלה שמממנים את היזמים ו/או הממציאים, סומכים עליהם ומקווים שבאמצעות הידע המקצועי, היוזמה שלהם ויכולותיהם הניהוליות - הכספים המושקעים יסייעו לחברה לצמוח, לגדול ולהוות עבורם השקעה מוצלחת.

נוצר כאן אינטרס משותף של היזמים והמממנים/משקיעים, שרוצים במילים פשוט להרוויח. לתוך המשוואה הזו נכנסים גם עובדי החברה. המשולש שנוצר כאן הוא מנוע כלכלי - רעיונות שהופכים למוצרים - בעזרת משקיעים, מנהלי החברה ועובדיה. ואולם, בבסיס המשולש שלנו עומדים היזמים ורעיונותיהם.

למרבה הצער, יוזמות ורעיונות, כמו גם הביצוע, כושלים לעיתים. ככל שהחברה או העסק הכושל גדולים יותר, כך גם גדל הרעש והיקף הפגיעה מכשלונם. בין אלה ישנו, גם, הקושי הגדול של היזם/הממציא/המנהל - הקושי לקום מהכישלון ולהיבנות מחדש. הסטטיסטיקה מראה שמרבית היזמים הם "סדרתיים" וממשיכים לחשוב וליזום כל פעם מחדש. משום כך גם לנו כחברה יש אינטרס ישיר בשיקומם של היזמים, שהם למעשה מנוע הצמיחה של כולנו.

הכדורסלן מייקל ג'ורדן מספר בהרצאותיו על כישלונותיו המהדהדים והתפקיד שהיה להם בהצלחתו: "החטאתי מעל 9,000 זריקות בקריירה שלי, הפסדתי כמעט 300 משחקים, ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקלוע את הזריקה המכרעת... והחמצתי". כישלונות אלו, לדבריו, לא עצרו אותו מעולם, ההפך. "נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי", והוא אכן הצליח.

ג'ורדן הנחשב בעיני רבים כשחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורסל - שהישגיו כוללים, בין היתר, 6 אליפויות NBA במדי השיקאגו בולס, שתי מדליות זהב אולימפיות במדי נבחרת ארה"ב, 10 זכיות בתואר "מלך הסלים" בליגת ה-NBA וגם קיבל מנשיא ארה"ב את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.

למרבה הצער, בשנים האחרונות נדמה שהפכו יזמים ומנהלים שכשלו לשק החבטות של החברה הישראלית. החקיקה ומערכת המשפט שלנו מכירים היטב בחשיבותם של המנהלים והיזמים, והם מקבלים בדרך-כלל הגנה מסוימת כאשר החברות שייסדו מגיעות לחדלות פירעון, תוך שבמרבית המקרים, מערכת המשפט אינה מייחסת זדון לכישלון של החברה.

ואולם, נדמה שהקושי אינו קשור לבתי המשפט, אלא לנו כחברה. אנו חייבים לראות במגזר העסקי בכלל וביזמים בפרט, נכס. גם אם חברה מגיעה לכדי חדלות פירעון או מבקשת לנקוט הליך הבראה, אל לנו כחברה לצאת ולהתקומם, כאינסטינקט בסיסי, כנגד היזמים והמנהלים באופן אישי.

נכון שיש לראות כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, אך ככלל - יחס כזה עלול להביא בסופו של דבר לפגיעה בכולנו כחברה הרוצה לצמוח עסקית וכלכלית.

לקראת חג הפסח, כשכולנו מדברים על חירות ועל חופש, כדאי לזכור גם את החירות לטעות ולהיכשל, כחלק בלתי נפרד מההצלחה הבאה.

הכותבת היא שותפה במחלקה המסחרית במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות׳