טרמינל ה-VIP החדש בנתב"ג תקוע, וזה באשמת המגזר הציבורי

אחת "השיטות" הנפוצות בסקטור הציבורי הוא לנצל הזדמנות ולדרוש עם כל שינוי סטטוס ורפורמה חדשה תוספת של עובדים או שכר • כך קרה בטרמינל החדש של מלונות פתאל בנתב"ג, שפתיחתו נדחתה אחרי שרשות המסים נזכרה לבקש תוספת של עד 15 עובדים • פרשנות

אזור הטרקלין בטרמינל פתאל בנתב"ג / צילום: רגב כלף
אזור הטרקלין בטרמינל פתאל בנתב"ג / צילום: רגב כלף

אחת הבעיות המשמעותיות של המשק הישראלי היא הביורוקרטיה, המשפטיזציה והרגולציה שיושבות כאבן-ריחיים על צווארו של הסקטור העסקי. אפשר לראות את זה היטב דרך החלטות המתקבלות על-ידי הממשלה. רובן של ההחלטות לא מתבצעות או מתממשות, ואם מתממשות זה אחרי מסע ארוך של ייסורים - והן לא מתממשות משלל סיבות, רובן קשורות למנגנוני הפקידות שמעכבים כל החלטה במקרה הטוב ובמקרה הרע קוברים החלטות בגלל אג'נדות שאינן מן העניין.

בסופו של דבר, המערכת הזו, המנגנונים האלה, הרבה יותר חזקים מכל שר שהוא, יהא החזק ככל שיהיה - וזה כולל גם את ראש הממשלה. מרחב התמרון של שרים וראשי ממשלה מול המנגנון בכל משרד והמנגנון המשפטי הוא די צר, ואם מישהו מנסה להעמיד את המנגנונים האלה על מקומם, הוא בדרך-כלל גם משלם מחיר.

אל המנגנונים המעכבים מצטרפים גם הוועדים בסקטור הציבורי. אני בעד התארגנות עובדים, תמיד חשבתי שהכוח של מעסיקים שמנוצל על-ידי חלקם לרעה, חייב להיות מאוזן על-ידי כוחם של המועסקים באמצעות התארגנות עובדים. כוח בכלל ועודף כוח לאורך זמן הוא תמיד מתכון לצרות, ולכן חייבים להיות איזונים ובלמים. ביטחון תעסוקתי הוא דבר מבורך וחשוב לעובדים, אבל באותה מידה הביטחון הזה חייב להיות גמיש, כי אחרת זה מתגלגל מהר מאוד לשלטון ועדים וקושי בניוד עובדים. זו אחת הבעיות בסקטור הציבורי - שילוב של שלטון פקידים עם שלטון ועדים שמצמצמים את מרחב התמרון ואת יכולת הביצוע של השרים.

אחת "השיטות" הנפוצות בסקטור הציבורי היא דרישות מן היקב ומן הגורן בכל פעם שיש רפורמה חדשה, שינוי כלשהו בסטטוס של היחידות הציבורית ועוד. או-אז צצות באופן אוטומטי בקשות לתוספת שכר, לתוספת תקנים - אחרת הרפורמה או השינוי בסטטוס לא יצא אל הפועל. זה מנגנון הרסני וסחטני שמעכב תהליכים.

הנה דוגמה לכך: מלונות פתאל זכתה באוגוסט 2015 במכרז שפרסמה רשות שדות התעופה לתכנון, הקמה והפעלה של טרמינל בנתב"ג לטיסות פרטיות ולאח"מים. ההסכם נקבע לתקופה של כ-10 שנים, והיקפו לא משמעותי להיקף פעילותה הכולל של מלונות פתאל, שמניותיה נסחרות בבורסה.

הטרמינל, שהיה אמור להיפתח בסוף 2018, הושק בסוף רק לאחרונה בהשקעה של 18 מיליון שקל והיה אמור להיפתח ב-7 לאפריל. למה "אמור להיפתח"? כי בינתיים הוא לא נפתח, כי ועד רשות המסים דורש תוספת תקנים של עד 15 עובדים. למה? ככה. האם צריך תוספת כזו גדולה של עובדים (מוכסים) בשביל טרמינל אח"מים ששופץ? ממש לא. האם אפשר להסתדר עם מצבת העובדים הנוכחית? קרוב לוודאי שכן, בוודאי שלא צריך עוד 15 עובדים, אולי אחד או שניים.

בשביל תוספת תקנים נדרשת הסכמת משרד האוצר (אגף התקציבים), אבל זה לא שש לאשר זאת בצדק. בדרך-כלל אגף התקציבים גם יודע לעשות רעש ציבורי יפה בכל פעם שיש דרישות של עובדים שלא מוצאות חן בעיניו. נכון שמדובר במקרה מאוד נקודתי ולא רפורמה משמעותית - אבל נדמה לי שיש פה פלונטר.

אגף התקציבים ורשות המסים (האחראית על המכס) זה הרי אותו גוף - משרד האוצר - שמנסה עכשיו לפתור סכסוך פנימי, שהוליד הודעה משותפת של האוצר ורשות המסים - בזו הלשון: "המעבר לטרמינל פתאל יגרום לשינוי בנפח הפעילות וכתוצאה מכך גידול בכוח-האדם הנדרש למתן שירות במקום. אגף התקציבים ורשות המסים פועלים במשותף לקידום פתרונות בנושא".

זה יפה ששני הגופים של משרד האוצר "פועלים במשותף לקידום פתרונות בנושא", אבל למה צריך כל-כך הרבה זמן למצוא "פתרון", ולמה בכלל צריך למצוא פתרונות רק בדקה ה-90 כשכל העובדות והנתונים היו ידועים מראש? ולמה כל שינוי מצריך אוטומטית "גידול בכוח-האדם", ואי-אפשר למצוא פתרונות פנימיים לטרמינל שבסך-הכול עבר שיפוץ מאסיבי?

אני מניח שתימצא בסופו של דבר איזשהי פשרה, תמיד זה כך. אחרי עוד פשרה ועוד פשורה כולם ירימו גבה, כולל באגף התקציבים, למה הסקטור הציבורי מתנפח, ולמה הגידול בשכר ובמספר העובדים הרבה יותר גבוה משיעורי הגידול באוכלוסייה.

זה לא פלא שמספר המועסקים בסקטור הציבורי עלה ביותר מ-20% בעשור האחרון, זה לא מפליא שהשכר הממוצע בסקטור הציבורי עלה ב-25% במונחים ריאליים בעשור האחרון לעומת 11% בשכר הממוצע המשק. תסתכלו על מה הדוגמה הקטנה של הטרמינל החדש בנתב"ג, ותבינו למה זה קורה.