האם בשלו התנאים הפוליטיים להעלאת גיל הפרישה לנשים?

הליכוד העלה במו"מ הקואליציוני את הדרישה להעלות את גיל הפרישה לנשים, העומד כיום על 62 לעומת 67 לגברים • כלכלני האוצר ובנק ישראל תומכים, אך היוזמה הקודמת בתחום נתקעה בוועדת הכספים • האם יושגו הסכמות מול המפלגות החרדיות וישראל ביתנו, שהתוכנית תשפיע באופן מהותי על קהל בוחרותיהן?

משה כחלון ובנימין נתניהו / רויטרס
משה כחלון ובנימין נתניהו / רויטרס

אחרי קדנציה שבה מיעט באופן יחסי לעסוק בנושאי כלכלה, נראה שראש הממשלה נתניהו משנה כיוון במו"מ הקואליציוני הנוכחי: אחרי שהליכוד הציג את הכוונה להגביל את זכות השביתה ולדרוש בוררות חובה, כעת מגיע תורו של גיל הפרישה. סוגיה זו, בדגש על העלאת גיל הפרישה לנשים, הועלתה במו"מ הקואליציוני מצד הליכוד. לפי שעה נדמה שלא תהיה התנגדות עקרונית מצד השותפות הקואליציוניות הצפויות לחקיקה ורפורמה בנושא, אך השאלה, כרגיל, תהיה כיצד תיושם רפורמה כזאת.

גיל הפרישה לנשים עומד כיום על 62, לעומת 67 לגברים. המהלך להעלאתו תקוע כיום בוועדת הכספים, לאחר שהאוצר טרפד את הצעת החוק שקידמו חברי הוועדה להעלאה מדורגת של גיל הפרישה ל-64. הסיבה לכך הייתה העלות התקציבית הגבוהה של ההצעה, שנבעה בעיקר מהכוונה להאריך את זכאותן של נשים מבוגרות לשנתיים דמי אבטלה לעומת חצי שנה כיום. לפי הערכות באוצר, עלות ההצעה של ועדת הכספים מגיעה לכ-10 מיליארד שקל ב-10 שנים. ההצעה הנדיבה ביותר שהאוצר הסכים לקבל הייתה כרוכה בעלויות של כ-2 מיליארד שקל לאוצר המדינה, באמצעות תכניות הכשרה מקצועית וזכויות סוציאליות מוגדלות לנשים מבוגרות.

רבים מראשי המפלגות השותפים הקואליציוניים לליכוד כבר הביעו בעבר הסכמה לפעול בנושא. עם זאת, כאשר "גלובס" פנה לש"ס, איחוד מפלגות הימין וישראל ביתנו כדי להבין את עמדותיהם בנושא, אמרו מטעם המפלגות שהן לא מעוניינות לנהל את המו"מ הקואליציוני בתקשורת אלא לפעול אל מול הליכוד. בקרב בוחרי שלוש המפלגות, ובעיקר ישראל ביתנו, יש נשים רבות שהסוגיה תשפיע באופן מהותי על חייהן. בחברה החרדית נשים נושאות בנטל הפרנסה עד לגילאים מבוגרים, ובקרב יוצאות ברית המועצות לשעבר יש נשים רבות המועסקות בתחומי הסיעוד, המקצועות הפרא-רפואיים ועבודות כפיים.

מי שהוביל את היוזמה הקודמת בנושא הוא יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שצפוי להישאר בתפקידו. מטעמו של גפני, מספר 2 ביהדות התורה והדמות הכלכלית המשפיעה במפלגה, נאמר לנו שהוא תומך בהעלאת גיל הפרישה תוך שימוש במנגנון דיפרנציאלי הכולל סיוע לנשים ברמות שכר נמוכות, שימוש בתקציבי הכשרות מקצועיות וסיווג מקצועות לפי העסקה שוחקת, תוך קביעת כללים לתחומים מקצועיים שבהם אין להעלות את גיל הפרישה.

גפני השיג הסכמות בנושא כמעט מכל חברי הכנסת בועדת הכספים בכנסת היוצאת, אך לא צלח בפתרון מול האוצר. גורמים באוצר אמרו אז ל"גלובס" כי "גפני טיפס על עצים והציג דרישות לא ריאליות. בתנאים האלו אין על מה לדבר". לאחר שלא הגיעו להסכמות עם ועדת הכספים, העדיפו באוצר לחכות לבחירות ולכנסת החדשה, מתוך תקווה כי ישכנעו את ראש הממשלה הבא להכניס סעיף בדבר העלאת גיל הפרישה להסכמים הקואליציוניים. כעת נראה שמציאות זו עשויה בהחלט להתממש.

האם ליברמן יבקש את תיק האוצר?

גיל הפרישה לנשים הועלה מ-60 ל-62 על בסיס חוק מ-2004. לפי אותו חוק, גיל הפרישה אמור היה לעלות בהדרגה עד 64, אך ההלעאה המדורגת הוקפאה בשל חילוקי הדעות על הפיצוי לקבוצות האוכלוסייה שעשויות להיפגע מהמהלך.

המשמעות של העלאת גיל הפרישה היא לא בהכרח יציאה משוק העבודה, אלא דחיית המועד של תחילת קבלת קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי (בניגוד לקצבת הפנסיה שאפשר למשוך מגיל 60). על פי ניתוח שעשתה הוועדה להעלאת גיל הפרישה, 45% מהנשים בגילאי 63-62 ייפגעו מדחיית תשלום קצבת הזקנה. מדובר בשתי קבוצות של נשים, מהחלשות והעניות ביותר בחברה, שלמחציתן אין מקור הכנסה אחר. הצעת האוצר כללה שורת צעדים שנועדו לפצות את הנשים שייפגעו, כמו הארכת תקופת דמי האבטלה והשקעות בתוכניות הכשרה מקצועית, אך גפני טען שאין בכך די.

המהלך להעלאת גיל הפרישה זוכה לתמיכה רחבה מצד כלכלני האוצר ובנק ישראל, וגם הנגידה הקודמת ד"ר קרנית פלוג הביעה תמיכה בו. לדעת הכלכלנים יש להעלות את גיל הפרישה בשלב ראשון ל-64 לפחות, וכן להצמיד אותו לעלייה בתוחלת החיים.

במענה לביקורת על הפגיעה בנשים מבוגרות טוענים בחטיבת המחקר של בנק ישראל כי העלאת גיל הפרישה לנשים תגדיל גם את שיעורי התעסוקה של נשים מעל גיל 60 - וזאת לאור תוצאות דומות שהושגו בעקבות העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62. בנוסף מציינים בבנק ישראל כי על-פי חישוביהם קצבת הפנסיה הממוצעת לנשים תגדל בקרוב ל-10% כתוצאה דחיית גיל הפרישה בשנתיים (בשל העובדה שהנשים יספיקו לחסוך יותר ויזדקקו לפחות שנות תשלום).

שר האוצר היוצא משה כחלון מינה וועדה ציבורית בראשות הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי, שהמליצה על העלאה מדורגת של גיל הפרישה ל-64. ואולם כחלון סירב לקבל את המלצות הוועדה לאחר שהתברר כי חלק מחברי הוועדה מסתייגים מחלק מההמלצות. כחלון חשש להצטייר כמי שפוגע בנשים מבוגרות וחלשות, והודיע כי יתמוך רק בפתרון שיושג בהסכמה מוחלטת, ובכך נתן למעשה זכות וטו לכל מתנגד.

בוועדת הכספים דרשו מכחלון לנקוט עמדה, אך הקדמת הבחירות אפשרה לכחלון למסמס את הדרישה. אילו הבחירות היו מתקיימות במועדן, בחודש נובמבר, סביר להניח כי היה נאלץ להכריע בסוגיה, כיון שהחל מיולי הקרוב תקוצץ קצבת הפנסיה של כלל המבוטחים בקרנות הפנסיה הוותיקות (שמחושבת על-בסיס ההנחה שגיל הפרישה יועלה ל-64), אם לא יימצא עד אז פיתרון שיאפשר את דחיית גיל הפרישה.

אחד הגורמים שישפיעו על העלאת גיל הפרישה, אם כן, תהיה זהותו של שר האוצר הבא. היום נפגשו בפעם השניה, ראש הממשלה נתניהו וח"כ אביגדור ליברמן. האחרון סירב לומר אתמול איזה תיקים ממשלתיים הוא מבקש, ואמר שהעניין לא יעלה עד שלא ייפתרו סוגיות יסוד כמו חוק הגיוס, הגיור, חוקי הגמלאות ונושאים נוספים.

ל"גלובס" נודע שקיימת אפשרות שליברמן לא יהיה שר הביטחון הבא. נתניהו, כך מסתמן, מעוניין להמשיך ולהחזיק בתפקיד שר הביטחון, ולא שש להחזיר את התיק לליברמן. על כן, השאלה המרכזית היא אם יו"ר ישראל ביתנו ידרוש את משרד האוצר, התיק הבכיר השלישי היחיד שבו עוד לא כיהן, אחרי שהיה שר החוץ במשך ארבע שנים.

זכויות העמיתים צפויות להיחתך כבר ביוני

בצל הדיווחים על כוונת הקואליציה הנרקמת להעלות את גיל הפרישה לנשים, נראה כי לפי שעה גורמי המקצוע בסביבת עמיתים - קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, ממשיכים ללא שינוי בתוכנית לחתוך את זכויות העמיתים בקרנות בכ-1.3% כבר בחודש הבא.

זהו המתווה היחיד שעומד עתה על הפרק, כל עוד הדרג הפוליטי לא יקבל החלטה על שינוי החוק, על הזרמת כספים מתקציב המדינה לצורך מימון הגירעון או על העלאת גיל הפרישה לנשים מעבר ל-62. מהלך זה ישפיע על מאות אלפי מקבלי קצבאות בקרנות הוותיקות, והוא נעשה בהתאם להוראות שהוחלו על הקרנות.

זכויות הגמלאים החברים בעמיתים - שמונה קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר (מבטחים הוותיקה, מקפת הוותיקה, קג"מ, בניין, אגד, הדסה, נתיב, חקלאים) - צפויות להשתנות באמצע 2019, בהמשך להליך ארוך שנים שהפך לסופי בספטמבר 2017, אז בלמו ועדות הכנסת את התוכניות להעלות את גיל הפרישה לפנסיה לנשים ל-64, ולקבוע אותו כברירת מחדל על 62.

בשל כך, ובהתאם להוראות התקנון האחיד של הקרנות הוותיקות שבהסדר, יש לבצע חיתוך זכויות לעמיתים בשיעור של 1.26%. כלומר, הפחתת הקצבה החודשית לגמלאים וגם של תשלומים חד-פעמיים לחוסכים שמעדיפים למשוך את הסכום שמשויך להם (כשהאחרונים כבר חווים את החיתוך בזכויות מאז ספטמבר האחרון).

שר האוצר היוצא כחלון כתב בעבר בטוויטר כי אף שההליך להפחתת קצבאות הזקנה בקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר כבר יצא לדרך, דבר זה "לא יקום ולא יהיה במשמרת שלי" וש"קצבאות הפנסיה לא ייפגעו ובטח שלא קצבאות הזקנה". ואולם, על מנת לעצור את ההליך לקיצוץ בזכויות בקרנות הוותיקות, שכבר יצא לדרך אשתקד, יש לקבל הכרעות חדשות בדרג הפוליטי. 

הדרג הפוליטי יצר את משבר הפנסיה ויכול לפתור אותו. השאלה היא מי ישלם | רון שטיין

משבר הקיצוץ בזכויות החוסכים לפנסיה נוצר על ידי הח"כים ובגללם, כתוצאה מחוסר הרצון ומהפחד שלהם להתמודד עם הצורך בעדכון גיל הפרישה לנשים, או להסכין עם פגיעה באוכלוסייה מובחנת אחרת: הגמלאים בקרנות. מי שיכול וצריך לפתור את הקושי שנוצר הוא אותו דרג פוליטי, שיצטרך להכריע בין שלוש ברירות לא פשוטות.

שתי הברירות המוכרות שכעת על הפרק הן להיתפס כמי שפוגעים בנשים חלשות שעובדות במקצועות פיזיים אם גיל הפרישה לנשים יועלה, או להיתפס כמי שפוגעים בפנסיונרים, שאולי יאבדו בקרוב 1.3% מהקצבה החודשית שלהם.

האפשרות השלישית היא, כמו תמיד, להעביר את החשבון לכלל הציבור, ששוב יממן את המבוגרים שנמצאים בפנסיה התקציבית או בקרנות הוותיקות, ושעדיין נהנים מפנסיה בתנאים מיטיבים בהרבה מאלה שיש לאוכלוסייה הצעירה שחוסכת באמצעות אפיקי "הפנסיה הצוברת". זאת באמצעות תשלומי המסים שמממנים חלק ניכר מהתקציב, שבאמצעותו ממומנים כל השירותים שהציבור מקבל מהמדינה.

מציאות זו מתהווה על כר של שינויים ותשלומי עתק שהציבור כולו כבר נתן וממשיך לתת לקרנות הוותיקות. הקרנות הוותיקות מקבלות סיוע מהמדינה, וכרית ביטחון לשינויים בריביות, בהיקפים של שלוש ספרות במיליארדי שקלים.

הסיוע האמור ניתן על בסיס חישובים שנסמכו על כך שגיל הפרישה לנשים יהיה 64 (אף שבמקור דובר על גיל פרישה זהה לנשים ולגברים - 67). במקביל נקבע כי הקרנות יפעלו על פי הוראות התקנון האחיד, שעל פיו אי-העלאת גיל הפרישה לנשים ל-64 גורם לגירעון אקטוארי ממשי ופרמננטי, שיש לפתור באמצעות חיתוך קצבאות לכל העמיתים בקרנות הללו.

על זאת יש להוסיף היבט חשוב מאוד: המגמות בארץ ובעולם המפותח מלמדות על התארכות תוחלת החיים של כלל הציבור, כאשר הנשים חיות יותר שנים מגברים. המציאות הזו באה לידי ביטוי בכך שהנשים שיוצאות לפנסיה לפני הגברים גם עובדות פחות שנים מהם וגם חיות בממוצע לאחריהם - וזה ממחיש צורך בהתאמת גיל הפרישה לנשים, שלא ייעלם למרות חששות הח"כים.

וכך אנו שבים לבעיה שנמצאת היום לפתחה של הקואליציה החדשה, בכל הרכב שבו תפעל: פגיעה בנשים מוחלשות, פגיעה בפנסיונרים, או פגיעה בכל הציבור.