המנצחים, המפסידים וכוכב היוטיוב שמשך בחוטי הבחירות לפרלמנט האירופי

מפלגות הימין והירוקים התחזקו, מפלגות המרכז נחלשו, ושיעור ההצבעה היה היסטורי • כמה הערות בעקבות תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי

מתאו סלביני, אלכסיס ציפראס, נייג’ל פאראג’, עמנואל מקרון / צילום: רויטרס עיבוד: טלי בוגדנובסקי
מתאו סלביני, אלכסיס ציפראס, נייג’ל פאראג’, עמנואל מקרון / צילום: רויטרס עיבוד: טלי בוגדנובסקי

1. כוכב היוטיוב נכנס לוואקום התקשורתי

לאיש שככל הנראה השפיע בצורה הרבה ביותר על הבחירות לפרלמנט האיחוד האירופי בגרמניה קוראים "Rezo", והוא כוכב יוטיוב גרמני עם שיער כחול ומאות אלפי עוקבים. כמה ימים לפני הבחירות העלה "רצו" לערוץ שלו וידיאו מושקע באורך שעה, בסגנון ג'ון אוליבר מ-HBO אך ללא הומור, שבו הוא מפרט כיצד נכשלה מפלגת השלטון (CDU) ביחד עם הסוציאל-דמוקרטים (SPD) במילוי הבטחותיה בתחום החברה, הכלכלה והאקלים. בשבוע האחרון צפו בווידיאו מיליוני בני אדם והוא הפך לסנסציה תקשורתית. כוכב היוטיוב נכנס בהצלחה לוואקום שמותירה תקשורת המיינסטרים בגרמניה, שמעדיפה לחבק את הפוליטיקאים מהמרכז מאשר לעודד את הקצוות, כחלק מלקחי ההיסטוריה. "רצו" חתם את הווידיאו בקריאה "להרוס את ה-CDU", ולא להצביע ל-SPD או ל"אלטרנטיבה לגרמניה" מימין.

במקרה או שלא, ספגו מפלגות "הקואליציה הרחבה" (CDU ו-SPD) את ההפסדים הגדולים ביותר ורשמו שפל היסטורי בתמיכה בהן בבחירות לפרלמנט האירופי. השמרנים בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל קיבלו 29% והסוציאל-דמוקרטים רק 15.5% - הפסד משולב של 18% לעומת הבחירות הקודמות. "הירוקים", לעומת זאת, הכפילו את כוחם ל-20.5%. "הפסדנו כי לא הגבנו טוב ביוטיוב", אמר בכיר ב-CDU לתקשורת.

למעשה, גם בלי קטעי וידיאו ויראליים, ברוב מדינות האיחוד האחרות נשחק המרכז הפוליטי - התמיכה במפלגות המרכז-ימין (שמרנים) ומרכז שמאל (סוציאל-דמוקרטית) שעיצבו את פניה של אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה ירדה (ראו תרשים), והתמיכה בקצוות הפוליטיים - בין שהם קוראים לאסור על הגירה או לצמצם את פליטת גזי החממה - עלתה. הפרלמנט האירופי תמיד היה יעד להצבעות מחאה, אך הפעם נראה כי המחאה הפכה לכוח משמעותי, ושני הכוחות הפוליטיים המרכזיים יצטרכו למצוא שותף פוליטי שלישי כדי להקים קואליציה, ולמנות את נשיא או את נשיאת הנציבות האירופית הבאים.

2. הימין התחזק, אבל לא באופן גורף

הימין האירופי המתנגד להגירה וקורא לרפורמות עמוקות באיחוד האירופי התחזק, ללא ספק. באיטליה הפכה מפלגת ה"ליגה" בהובלת מתאו סלביני לכוח הפוליטי החזק ביותר (34.5%), לראשונה; בפולין קיבלה מפלגת "חוק וצדק" 46% מהקולות. בהונגריה זכתה "פידס" של ראש הממשלה ויקטור אורבן ברוב מוחלט מהקולות (56%). אפילו באוסטריה, למרות שראש המפלגה נתפס בפרשת שחיתות מביכה, 17.5% מהציבור עדיין בחרו במפלגת החירות הימנית.

אבל התוצאות שזרמו אתמול לא בישרו על שבירה חזקה לימין, כפי שהבטיח סלביני. בדנמרק ובפינלנד נחלש כוחו של הימין המתנגד להגירה, בין השאר בגלל שעמדותיו אומצו באופן חסר תקדים על ידי מפלגות המרכז. בגרמניה קיבלה "אלטרנטיבה לגרמניה" רק 10.5% מקולות הבוחרים, פחות מאשר בבחירות הכלליות, ויוזף שוסטר, יו"ר ארגון הגג של היהודים בגרמניה, אמר בראיון כי "ייתכן שהמפלגה כבר עברה את השיא שלה". "הנדידה הגדולה לימין לא התממשה", כתב המגזין "דר שפיגל".

העיתון הבלגי "דה מורגן" פסק, כי "האירו-סקפטים נעשים חזקים יותר, אבל ההפיכה שהבטיחו לא התממשה". למעשה, אם סוכמים את מספר הנציגים של מפלגות הסבורות כי יש משהו שגוי באופן בסיסי בדרך שבה האיחוד האירופי מתנהל, מגיעה הספירה לקרוב ל-200 חברי פרלמנט, מתוך 751. למזלו של האיחוד, הם מפוצלים בין שמאל לימין, בין ליברליזם כלכלי למדיניות כלכלית ממשלתית, בין לאומיות לבינלאומיות. כוחם של האירו-סקפטיים מעולם לא היה חזק כל כך כפי שהם בפרלמנט הנוכחי, וחוקי המשחק שהשתנו בהדרגה במזרח ובמרכז אירופה משתנים כעת גם בו.

העלייה במספר התרופות שאושרו
 העלייה במספר התרופות שאושרו

3. הניצחון הגדול של מפלגת הירוקים

בקלפי 615 בבית הספר שברחוב שוודטר בשכונת פרנצלאואר ברג בברלין היה קשה אתמול למצוא מישהו שלא מצביע ל"ירוקים". אחד אחרי השני סיפרו תושבי השכונה, הנחשבת ליאפית ומבוססת, מדוע זו הבחירה היחידה בעבורם. "כולם מתחילים לדבר על איכות הסביבה, אבל לירוקים יש כבר עמדות מגובשות ותוכנית טובה לפעולה בעניין", אמר ל"גלובס" לוקאס, צעיר גרמני שבא להצביע עם חברתו הספרדייה. בקלפי עצמה, דגלי גרמניה נפרשו לצד דגל העיר ברלין ודגל האיחוד האירופי באמצע, ולא נרשמו תורים. מצביע אחר, טוביאס, אמר: "כל מי שאני מכיר מצביע לירוקים, כל החברים שלי. בוא נאמר שאם היה מישהו שמצביע לאלטרנטיבה לגרמניה, או אפילו לשמרנים, הוא לא היה חבר שלי יותר".

הסיבה לכך היא שרבים בגרמניה רואים במשבר האקלים את הסוגיה החשובה ביותר של זמננו. הם גם רואים כיצד הנושא מטואטא מתחת לשטיח על ידי המפלגות הגדולות, שמבטיחות ירידה בפליטת פחמן דו-חמצני, אך לא נשארות נאמנות להבטחות. הירוקים בגרמניה הפכו בבחירות הללו לפרלמנט למפלגה השנייה בגודלה. הם לא מפחדים לשנות את המסר שלהם, ולצד מסרים פרו-סביבתיים עידנו קצת את הרטוריקה בעד גבולות פתוחים שאפיינה אותם בעבר. מועמדת המפלגה בבוואריה הבטיחה בעבר "שמירה על הביטחון" למצביעים וקראה להגדיל את מספר השוטרים. בין השמרנות הפוליטית לשמרנות הסביבתית אין מרחק רב - אלה אולי תומכים בחקלאים בשם המדינה, ואלה בשם הרצון לאוכל אורגני ומקומי - אך עמדותיהם דומות בנושאים רבים. ייתכן כי הבחירות אתמול מסמלות כי קואליציה שמרנית-ירוקה היא העתיד של גרמניה, ושל מדינות רבות אחרות. מבחינה זו, הירוקים קיבלו אתמול חותם רשמי כי ביכולתם להחליף את הסוציאל-דמוקרטים.

4. שיעור ההצבעה הגבוה בעשרים שנה

האיחוד האירופי חי. שיעור ההצבעה בבחירות לפרלמנט עמד על 51%. זהו השיעור הגבוה ביותר בשני העשורים האחרונים, ומהווה סיבה לשמחה בבריסל בנוגע לרלוונטיות של המוסד הדמוקרטי. מצד אחד, זוהי סיבה לחגיגה; מהצד שני, רבים מהכוחות שנבחרו לאיחוד האירופי שואפים באופן גלוי להרוס אותו. לדוגמה נייג'ל פאראג', הפוליטיקאי הבריטי שהיה הרוח החיה מאחורי הברקזיט. פאראג' נבחר לפרלמנט האירופי כבר ב-1999, מקבל את משכורתו מהאיחוד במשך שני עשורים, אך פועל באופן עקבי כדי לפרק אותו. בבחירות בבריטניה הוא קיבל ככל הנראה 33% מהקולות בראש מפלגת ברקזיט שהקים לפני שלושה שבועות בלבד, ועקף את השמרנים ואת הלייבור יחד. אין שבועת נאמנות בפרלמנט האירופי, אין מחויבות לו. השאלה אם הפרלמנט - והאיחוד כולו - יצליחו להתגונן בפני הניסיונות לחבל בהם מבפנים, או שיצליחו להמיר אותם לרפורמות שיגבירו את התמיכה בהם - תתברר בחמש שנות הכהונה הקרובות של הפרלמנט.

5. המפסידים הגדולים: ציפראס ומקרון

הבחירות לפרלמנט משמשות לעתים כמבחן אלקטורלי עדכני לנעשה ב-28 המדינות החברות בו, מעין "בחירות אמצע" לקואליציות השולטות. אחד המפסידים הגדולים היה ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, העומד בראש מפלגת "סיריזה" מהשמאל, שפיגרה ב-9% אחרי יריביה השמרנים. בהחלטת בזק הודיע ציפראס כי יוון תלך לבחירות, וכי התאריך המיועד הוא 30 ביוני. בצרפת ספג עמנואל מקרון מכה פוליטית סמלית, כאשר מפלגתו (LREM) הגיעה רק למקום השני, אחרי "האיחוד הלאומי" של מארין לה-פן. הבחירות היו מעין ניסיון למדוד עד כמה הציבור מעריך את הנשיא, למרות הפגנות האפודים הזוהרים, למרות הבטחות הסרק בנושא הכלכלה והאיחוד האירופי, והתוצאה - לא ממש. באיטליה, ההפסדים של תנועת "חמשת הכוכבים" הפכו אותה באחת מהשותפה הבכירה בקואליציה עם "הליגה" (לפי תוצאות הבחירות בבחירות הכלליות), לשותפה הזוטרה. בגרמניה ההפסד הצורב לקואליציה הרחבה עשוי לזרז את העברת השלטון מהקנצלרית מרקל ליורשתה אנגרט קראמפ-קארנבאואר.

6. יעלו או יירדו? השווקים צריכים לעכל

מבחינה כלכלית, יידרשו לשווקים עוד כמה ימים נוספים, אולי שבועות, כדי לעכל את משמעות הבחירות. הרבה תלוי בהשלכות המיידיות ביוון, צרפת וגרמניה, וגם בקרב שנפתח כעת על התפקיד החשוב ביותר באיחוד האירופי - נשיא הנציבות. מי שנחשב למועמד המוביל לפני הבחירות, מנפרד וובר ממפלגת העם, ייאלץ לבנות קואליציה חדשה, כשהוא "צבוע" בצבעי ההפסד של הגוש שלו. מי שיכולה להרוויח מכך היא הדנית מרגרטה וסטאייר, שהודיעה רשמית כי תשאף להפוך לנשיאה הראשונה של הנציבות. לזהות הנציב או הנציבה הבאה יהיו השלכות על המסלול שבו יצעד האיחוד, והוא צפוי להשפיע גם על השווקים האירופיים. בכל מקרה, משימתו של הנשיא החדש תהיה לנהל בהצלחה פרלמנט אירופי מפוצל מתמיד, שמייצג אירופה שבה קולות מחאה, קיצונים ופופוליסטים משמאל ומימין מיוצגים באופן חסר תקדים.