על חומותייך עיר דוד: החומה כמשל, וכטיול

"האגן הקדוש", כך כינו הבריטים את העיר העתיקה וסביבתה. לעומת הבריטים, שהתפעלו מהחומות העות’מניות בנות המאה ה-16, רצה דוד בן גוריון, שבוע בלבד לאחר מלחמת ששת הימים פשוט להרוס אותן. "אנו רוצים שירושלים תהיה עיר גדולה, אחת. להריסת החומה יהיה ערך פוליטי עולמי. אז יידע העולם שיש ירושלים אחת, ובה אפשרי מיעוט ערבי".

והנה, עומדות החומות במקומן ולאורך חלקים נכבדים מהן נמתחת טיילת ציורית. לטיילת החומות שני חלקים: צפוני, המתחיל בשער יפו ומסתיים בשער האריות (סגור בימי שישי) ודרומי, המתחיל בשער יפו ומסתיים מעל שער האשפות (לפרטים נוספים: www.pami.co.il). החומות מאפשרות מבט מיוחד על העיר העתיקה. עד 1967 חלקה המערבי של החומה וחלקים מדרומה ומצפונה נשקו לקו הגבול בין ישראל לירדן. לאורך החומה ועל בניינים שמולה ניתן לראות סימני יריות, זכר לימים כואבים.

אותו קו תפר עירוני מקפל גם קוריוזים כדוגמת סיפורה של נזירה מבית החולים הצרפתי שב-1954 שיניה התותבות נפלו לשטח ההפקר שמתחת לחלונה. האו"ם נחלץ לערוך תיאומים בין ישראל לירדן כדי שהשיניים יושבו לבעליהן.

הגם שמאז ירושלים חוברה לה יחדיו, עד היום מהווה החומה חיץ בין חלקיה השונים. מצבן של התשתיות בחלקה המזרחי של ירושלים רעוע בהרבה ממצבן במערבה. לפני כמה חודשים פרסמנו כאן כתבה על היוזמה היפה של פמ"י (החברה לפיתוח מזרח ירושלים) להקים מזרקה ופינות ישיבה בסמוך לשער שכם. אלא שמאז, עזובה פושה במקום. המזרקה איננה עוד ובבריכה צפה אשפה.

פמ"י אחראית גם על הפעלת טיילת החומות. באופן מתמיה מיקמה החברה את נקודת ממכר הכרטיסים לטיילת במעבר צר בירכתי חנות. מרגיזה פי כמה ההחלטה השרירותית לסגור זה זמן את אחד הקטעים היפים ביותר של הטיילת; משער הפרחים עד שער האריות. למרבה הצער, מידע זה לא מופיע באתר האינטרנט של החברה או של עיריית ירושלים ולא נמסר למי שרוכש כרטיסים. החברה שומרת על אלמנט ההפתעה, שמתגלה למי שמנסה להמשיך משער הפרחים מזרחה ומגלה לפתע שהשער נעול. פנייה לפמ"י הניבה את התגובה הבאה: "טיילת החומות הצפונית פתוחה עד שער הפרחים עקב סיבות ביטחוניות". ליתר הטענות בחרו בפמ"י שלא להתייחס.