"התקשרו אליי מהתאגיד שאכתוב שיר לאירוויזיון, אבל לא היה לי זמן"

מעטים יודעים, אבל הלהיט "תפסת לי מקום" של בניה ברבי, בלדה נוגעת ללב בלשון נקבה, היה מיועד במקור למירי מסיקה. גם מבקרי המוזיקה הבכירים בארץ טעו לחשוב שהשורות: "אני מצטערת על כל השנים שנשארת בחושך / איך לא ראיתי מה קורה לך בפנים / אני מצטערת על אלף מילים.../ כל־כך רציתי שתצא מהכלים", מתארות את מצוקתה של אישה שבורת לב, כשההיפך הוא הנכון.

התמלילן אבי אוחיון, זוכה פרס הישג השנה של אקו"ם, כתב על תחילת הקשר בין מסיקה לבעלה אורי זך, שנפגשו בקורס של שמוליק נויפלד כשהיו סטודנטים ברימון. זך, שליווה את מסיקה כל השנים, התאהב בה, חיזר אחריה, ונדחה שוב ושוב, עד שהצליח לתפוס לה מקום בלב.

"יום אחד מירי מסיקה התקשרה וביקשה שאכתוב לה שיר", מספר מכונת הלהיטים של הזֶמֶר העברי שאחראי, בין היתר, ל"דרך השלום" של פאר טסי, "שישי בצהריים" מבית אייל גולן ו"בוקרשט" בסלסוליו של עומר אדם, כשאנחנו יושבים על הכיסאות הצהובים מחוץ למלון לאונרדו סיטי טאואר בר"ג, בין פגישה לפגישה שלו, תוך שהוא נוגס בעוגות שוקולד וגבינה, כי לא הספיק לאכול כלום בבוקר.

"בכל ראיון היא סיפרה איך אורי זך חיזר אחריה והיא התעללה בו, אבל בסוף הוא הביא אותה. זה שיר סליחה על מה שהיא עשתה לו. הלחנתי אותו, שלחתי אליה ומירי הקליטה סקיצה והתעלפה. ואז היא רצתה לשנות מילים, שאריק ברמן יעזור לה לעבוד עליו ובסוף לא עשתה איתו כלום. בניה שמע והתלהב. הוא היה שבעה שבועות במקום הראשון בגלגלצ. בניה יכול לשיר את השיר ככה, והיא לא".

אולי היא לא התחברה למילים.

"אולי זה היה קצת נמוך לה".

מעליב קצת.

"כשאני שומע שיר, אני רוצה לקבל אנרגיה קודם כול, כדי לקבוע אם הוא טוב או לא. אני לא מקשיב למילים, כי שיר הוא אנרגיה לפני שהוא בא לספר סיפור. אם יהיה גם מסר טוב, ניצחת את העולם. אנשים אוהבים לשמוע כאילו מדברים איתם בשיר".

קשה לבוא בטענות למסיקה. יש אמנים שלא מוכנים למסחר את עצמם ושומרים על סטנדרט גבוה. זכותם.

"אמן שיגיד שהוא לא רוצה שכמה שיותר אנשים ישמעו אותו, הוא שקרן. אמרתי שביום שבו אקבל ביקורת טובה ממבקרים, אדע שאני בסוף הקריירה".

הקהל אוהב את אוחיון, אבל רוב המבקרים וחלק מהאמנים ששייכים לצד "הלבן" והאליטיסטי של תעשיית המוזיקה, גם אם הם ממוצא מזרחי, מתייחסים ללהיטים שלו כאל מוצרים נחותים ובזים להם. טביעות האצבע האוחיוניות כל-כך מובהקות, שלכבודו הומצא "דדי דדון" מ"ארץ נהדרת", בגילומו של אסי כהן, ששר את הבנליות של החיים במזרחית.

אבל הוא אוטם תנוכים וממשיך לדהור כל הדרך לעוד חבילת תמלוגים ושיאי השמעות, ומנצח ותיקים וגדולים ממנו באמצעות מסה מרשימה של תוצרת. "אני לא נעלב, כי זה עובד. אני יכול לתת קונטרה של בלדות שאמא'לה ואבא’לה יאהבו, בכל ז’אנר. הרי אין באמת מיינסטרים ואני לא עושה באמת מזרחי, כי אין פה מוזיקה מזרחית קלאסית. אני עושה סוג של גwאז עם עדן בן זקן, רוק אמריקאי עם עומר אדם, אר.אנד.בי עם נסרין קדרי, ואם הזמר מדבר בחי"ת ועי"ן ועושה סלסול, זה מזרחי".

אביב גפן אמר ששירים כמו "טיסה 5325", שכתבת למשה פרץ, עושים עוול לזמר המזרחי.

"כתבתי למשה שמונה שירים לתקליט שלו ומבקר כתב שאם היו מוציאים את 'קרמלה', 'כוס של יין' ו'בחור חדש', האלבום היה מעולה, אבל מה לעשות שאלה השירים שהכי הצליחו? עובדה שזה עובד. אביב גפן לא יכול לכתוב שיר כמו ‘טיסה 5325’. הוא יוצר ענק, אבל לא הוציא שיר רלוונטי כבר 20 שנים וכשהוא מוציא כבר שיר - הוא לא עובד".

ומה שמשאיר את אוחיון מחובר לקרקע ולמציאות בהצלחה הפנומנלית שלו הוא ה"דיי ג'וב" שלו - סוכן מכירות ב"גסטרו ליין", חברה לציוד למטבחים תעשייתיים למסעדות, בתי מלון, בתי חולים ומוסדות ציבור גדולים. הוא מצביע על התיק האפור שלידו ואומר שהוא עכשיו בהפסקה מהעבודה.

"אני יכול לתת גז על המוזיקה ולהתפרנס רק מזה. ברוך השם יש הכנסות יפות וזה גדל וגדל, אבל אני צריך ליצור יש מאין".

מפחיד אותך שפתאום זה יתייבש?

"אני לא פוחד שלא אכתוב את השיר הבא. כל שיר הוא מתנה מבחינתי, ואני לא יכול לסמוך על זה. אם אני אקום בבוקר לכתוב, זה יהפוך לעבודה ויש לי כבר עבודה במכירות שגם מפרנסת אותי באופן קבוע ובטוח, וגם שומרת לי על הפרופורציות".

הוא נולד ברמלה וגדל בחבורה של "מה קשור" ו"הדורבנים". הם שרו וניגנו, הוא היה הרקדן בחבורה. בגיל 18 נכנס לתחום הריקודים הלטיניים ואחרי שירות בבה"ד 10 כטבח, יחד עם דורון מדלי שהיה מדריך חובשים, פתח מועדון ריקודים בראשל"צ וניהל אותו עד גיל 27. אחרי שהתחתן, החליט לחפש כיוון אחר, הגיע למפעל של לנדוור בחולון וגילה שהוא סוכן מכירות לא רע. כשנמאס לו למכור, הוא החליט למצוא פרנסה אחרת, ואז קיבל פנייה מגסטרו ליין, להיות, ובכן, סוכן מכירות.

במקביל, לפני עשור, כשישב עם החבר’ה, המנגל והגיטרה, אחד החברים אמר לו, 'למה לא תכתוב שיר?'. אז הוא כתב שיר אחד ואחריו עוד ועוד, בכל סגנון אפשרי חוץ ממזרחי. כשאסף 20 שירים, הקים הרכב והתחיל להופיע איתו כסולן בברים ברחובות ובפלורנטין. ואז כתב את "חוזרים לשכונה" עם ציון ברוך והשניים הוציאו אותו כסינגל, שלא הצליח להיכנס לפלייליסט בגלגלצ.

"וזה היה המזל הגדול שלי, כי הבנתי שאני צריך לצאת מהפרונט ותוך כדי תנועה אני כותב וכותב. המתופף של שלומי שבת אמר שהוא מחפש שירים. אמרתי, יאללה, אנסה לכתוב קטע מזרחי, קצת פרודי, ושלומי לקח אותו, ואז כתבתי לרותם כהן, מרגול, התחברתי לאסף צרויה שיש לו אולפן, השגתי מיילים של זמרים ושלחתי להם שירים, בלי להשתמש בקשרים שלי, לבד, כי לא רציתי להכביד. עומר אדם לקח שיר של אסף ושלי, וב-2014 נכנס פאר טסי לתמונה. הוא בא לאולפן, הקליט שיר אחר, וביקשתי שיקליט סקיצה ל'דרך השלום' שכתבתי כמה ימים לפני, והרגשנו שיש כאן משהו".

עלית על הנוסחה המנצחת.

"אין דבר כזה ‘נוסחה מנצחת’, אבל יש כללים. שיר לא אמור להיות יותר משלוש דקות וחצי, הפזמון צריך להגיע מהר, לפניו צריך לבוא מהלך מוזיקלי מכין, והוא צריך להיות טוב יותר מהבתים. עד 'דרך השלום' כתבתי בשפה גבוהה והוא היה דליל, סיפר סיפור קטן מאוד שכל אחד יכול להתחבר אליו. הכי קל לספר סיפורים פשוטים בשפה שלי. את יודעת כמה קשה לכתוב את ‘שישי בצהריים’? שלא יהיה נמוך מדי ואסור לו לעלות למעלה, ולא לזלזל באינטליגנציה של אנשים".

אתה צריך להוריד את עצמך לשפה יותר נמוכה.

"ממש לא. הראל סקעת מבקש ממני להשמיע לו שירים שלי שעומדים לצאת, ותמיד הוא אומר 'הלוואי ויכולתי לשיר אותם', כאילו הוא לא יכול להרשות לעצמו. יש ז'אנר אשכנזי שאני כותב עכשיו, כי תקופת הסיפורים מיצתה את עצמה".

היית בצוות השיפוט הישראלי באירוויזיון. רוב השירים היו פח.

"בעיקר בחצי הגמר הראשון. את ההולנדי דירגתי במקום שני או שלישי. אהבתי את האיטלקי וההולנדי מאוד".

ואת קובי מרימי?

"הוא מהמם, דפק ביצוע של החיים, אבל השיר היה לא טוב".

למה לא כתבת לו?

"לא הספקתי. התקשרו אליי מהתאגיד, אבל רצו משהו תוך שלושה ימים ולא היה לי זמן. דווקא בא לי לכתוב לאירוויזיון. נראה מי יזכה השנה".

לא הגיע הזמן לוותר על המכירות ולהקדיש את עצמך רק למוזיקה?

"אולי, אם פעם אצליח בחו"ל. העולם היום נהיה קטן יותר, וכשזה יקרה, יהיה לי בסיס כלכלי אמיתי שיאפשר לי לקום, להכין לאשתי ארוחת בוקר בבית שלנו ברמלה, בשום אופן לא בת"א, ולרדת לאולפן. עד אז, אני עובד".