בעולם מוכיחים שאפשר גם בלי ימי שבתון בבחירות

ב-17 בספטמבר ייצא המשק שוב ליום חופשה לרגל הבחירות החוזרות. ומה קורה סביב העולם? באוסטרליה, למשל, לא רק שאין שבתון אלא מי שלא מצביע צפוי לקנס. עם זאת, בארה"ב, שגם בה אין שבתון, בני המעמד הנמוך חוששים לפרנסתם ולא הולכים לקלפי. 

אך האם ימי השבתון תורמים לשיעור ההצבעה בבחירות? התשובה לא חד משמעית. 

כתבות נוספות בפרויקט:

● צריך לגלות אחריות: יום שבתון בבחירות הוא לא גזירת גורל

● הבחירות הן תענוג יקר, אז למה במשרד האוצר לא מוטרדים?

● שלושת המיליארד שמפרידים בין גנץ ללפיד. למה אף פולטיקאי לא יודע כמה עולות בחירות

● הנפגעים העיקריים מיום הבחירות הם העסקים הקטנים והבינוניים

אפשר להצביע וללכת לעבוד

יום השבתון נועד לעודד את שיעורי ההצבעה בבחירות - הלחם והחמאה של דמוקרטיה ייצוגית. השיטה הזו פופולרית ולפי ה-OECD רק שבע מדינות לא קבעו את יום זה כחג לאומי וכתוצאה מכך שבתון. עם זאת ימי שבתון, הצבעות בסופי שבוע ואפילו חובת הצבעה, אינם ערובה לשיעורי הצבעה גבוהים. בישראל יום הבחירות לכנסת הוא שבתון מאז קום המדינה ולמרות זאת שיעורי ההצבעה נמצאים במגמת נסיגה. בדנמרק, שבה יום הבחירות לא מוגדר כיום שבתון, שיעור ההצבעה שומר בשישים השנים האחרונות על יציבות ועומד על כ-85%.

הנתונים האלה מעוררים מחלוקת ערה לגבי ימי השבתון והעלות שלהם לעומת התועלת. גורמים פוליטיים ברחבי העולם מנסים לצמצם את עלויות הבחירות. במקרים רבים מדובר בניסיון לייעל מערכות מסורבלות שלא מתאימות לאוכלוסיות גדולות ולמציאות של העידן הדיגיטלי. מעבר לכך, כל שקל שייחסך מעלות הבחירות אפשר להפנות למטרות אחרות, לא פחות חשובות.

ויכוח לגבי השבתון

מדינות רבות לא מגדירות את יום הבחירות כיום שבתון, אך הן מקיימות אותן בסוף השבוע - שבת או ראשון. לפי ה-OECD רק תשע מדינות חברות מקיימות את ימי הבחירות שלהן באמצע השבוע. בישראל האפשרות הזאת לא רלוונטית משום שהיא תדיר דה פקטו את שומרי המסורת ומשום שהרעיון עומד בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה ופוגע בסטטוס קוו בנוגע לשמירת השבת.

המדינה שבה מתנהל הוויכוח הארוך והסוער ביותר לגבי נושא השבתון היא ארה"ב שמאז שנת 1845 מקיימת בחירות בכל יום שלישי בחודש נובמבר, יום חול ככול הימים. המסורת הזו נולדה בימים שבהם רוב תושבי אמריקה עסקו בחקלאות, בניסיון לצמצם את הפגיעה בפרנסה. שנים שיעור ההצבעה עמד על 80% והתכווץ מאז ל-50% עד 60%, מהנמוכים בעולם המערבי.

ההצבעה בימי שלישי הפכה ללא רלוונטית. מעבר לכך, מדובר בחסם עבור הבוחר האמריקאי הממוצע ועוד יותר עבור הבוחר מהשכבות החלשות. בבחירות האחרונות 80% מבעלי זכות ההצבעה בקרב הצעירים משכבות ההכנסה הנמוכות, לא הצביעו. מפקד האוכלוסין האמריקאי האחרון מצא כי הסיבה הנפוצה ביותר לא להצביע הייתה "עסוק מדי" או "לוחות עבודה מתנגשים". הנשיא לשעבר אובמה אמר בראיון ב-2016 כי ארה"ב היא "הדמוקרטיה המתקדמת היחידה שמקשה על אנשים להצביע".

העובדה כי הבחירות מתקיימות ביום חול ובאמצע השבוע, פוגעת בשיעורי ההצבעה ומייקרת את עלות המהלך. הקמפיינים לנשיאות ובתי הנבחרים בארה"ב ב-2016 עלו 6 מיליארד דולר.

חוקרי בתחום מדעי המדינה טוענים כי טרם הוכח שימי חופש מעודדים הצבעה, ומדגישים כי סטטיסטית, בכל העולם, מובטלים מצביעים פחות מאנשים עובדים. הסכנה, הם טוענים, שיום חופשה יהפוך לסוף שבוע ארוך שלא יסייע לשכבות החלשות שעדיין יאלצו לעבוד ביום זה.

המפלגה הדמוקרטית הציעה בינואר האחרון להכריז על ימי הבחירות הפדרליים כחג לאומי ולהכריח מעסיקים להעניק לעובדים ימי חופש כדי שיוכלו להצביע. הצעות דומות הוגשו כבר ב-2001, 2002 ו-2005. "בדיוק מה שאמריקה צריכה", אמר בבוז מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט מיץ' מקונל, "עוד חופשה בתשלום וחבורה של עובדים ממשלתיים שיקבלו תשלום כדי לצאת לעבוד עבור - אני מניח - קמפיינים של הקולגות שלנו מהצד השני".

מי שלא מצביע מקבל נקנס

27 מדינות ברחבי העולם מכריחות את האזרחים שלהן להצביע. 12 מדינות בדרום אמריקה, 4 מדינות באסיה, 3 מדינות באפריקה, 6 באירופה (רק אחת ממערב אירופה - בלגיה) ו-2 באוקיאניה. בעלי זכות ההצבעה חייבים לקחת חלק בבחירות ולרוב גם במשאלי עם. מי שבוחר להיעדר מהקלפי מסתכן קנס ואף במאסר.

האם זה עובד? לא תמיד. בבלגיה, שם חובה להצביע, נפלו שיעורי ההצבעה ל-88% מ-95% בארבעים השנה האחרונות.

מודל החיקוי בהקשר הזה היא אוסטרליה שמאז 1924 מחייבת כל אדם מעל גיל 18 להצביע. ההחלטה הזו הובילה לשיעורי הצבעה מרהיבים שעומדים על כ-95%. הבחירות, שמתקיימות תמיד בשבת, נראים כמו חגיגת ברביקיו לאומית. הקנסות לאלו שלא מצביעים עומדים על כמה עשרות דולרים. בלגיה, מצרים, סינגפור, בולגריה, פנמה, הונדורס, קונגו, ליכטנשטיין ופנמה הן רק חלק מהמדינות שאימצו את השיטה האוסטרלית ומקיימות חובת הצבעה. עם זאת, סטטיסטית, לא ניכר כי החובה מסייעת משמעותית להעלאת שיעורי הבחירה או מצמצמת בבירור את עלויות ימי הבחירה.

בזבוז של מיליארדים

אחד הפרמטרים שמשפיעים על שיעור ההצבעה הוא משך הקמפיינים. הקמפיין באוסטרליה נמשך 58 יום מהרגע שבו הוכרז על קיום בחירות. אוסטרליה לא לבדה. כל מדינות חבר העמים הבריטי, נוהגות בשיטה דומה של קמפיינים קצרים. בבריטניה אורך הקמפיין לא עולה על 60 יום, ואף שהבחירות לא נהנות מיום שבתון ומתקיימות בימי חמישי, עלות הבחירות האחרונות במדינה הסתכמו ב-140 מיליון ליש"ט (משאל העם על הברקזיט הסתכם ב-142 מיליון ליש"ט). שיעור ההצבעה בבריטניה עמד בבחירות האחרונות על 68.9%, לעומת 83.6% בשנות החמישים.

בקנדה שעורכת בחירות בתנאים דומים משך הקמפיין עמד שנים על עד 50 יום, ב-2014 הוארך לעד 78 יום ולאחרונה התחילו מגעים להחזירו ל-50 יום. המפלגות מוגבלות מאוד בפרסום של עד 1.5 מיליון דולר קנדי ועלות הבחירות האחרונות עמד על 443 מיליון דולר קנדי (זינוק של 53% לעומת 2011). שיעור ההצבעה בקנדה עלה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות והוא עומד על 68.3%, אך הוא הדרדר בעקביות מאז שיאו ב-1958, אז עמד על 80.6%.

בגרמניה, המדינה הגדולה באירופה, הקמפיינים הפוליטיים נמשכים רק שישה שבועות. הפוליטיקאים מקבלים מימון ממשלתי ומוקצה להם זמן מוגדר בטלוויזיה וברדיו, בהתאם לכוח הפוליטי שלהם.

בארה"ב אוהבים להגיד על הפוליטיקאים שברגע שהם נבחרים לתפקיד, הם כבר מתחילים לעבוד על הקמפיין הבא. אליזבת וורן למשל, היתה ראשונה להודיע כי תתמודד כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות 2020 (בחירות שיערכו בנובמבר 2020), היא עשתה זאת בינואר 2019 - שנתיים של קמפיין בחירות. אחת הסיבות לכך בארה"ב היא גודלה של המדינה ורצונם של המועמדים להגיע לכמעט כל אחת מ-51 המדינות ו-350 מיליון האזרחים בהן. סיבה אחרת היא פשוט משום שאפשר.

בהודו הסתיימו הבחירות ממש לאחרונה ב-19 במאי. במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם נפרסה ההצבעה לבדה, ללא תקופת הקמפיין, על פני לא פחות משישה שבועות ועלתה סכום אסטרונומי של כ-7 מיליארד דולר.

יותר בחירות? פחות הצבעה

תדירות גבוהה של מערכות בחירות משפיעה באופן שלילי על שיעורי ההצבעה, ולא פחות מכך מגדילה את העול הכלכלי שמהוות בחירות על תקציב המדינה. בישראל מערכות בחירות אמורות להתקיים כל ארבע שנים, בעוד שברוב מדינות המערב הפער עומד על חמש שנים. בפועל, בחמישים השנים האחרונות לא פחות מ-17 מערכות בחירות. אם המערכת הפוליטית הייתה פועלת בהתאם לכללים, המערכות האלה היו אמורות להתפרס על פני 68 שנים. במדינות מערביות המספרים נמוכים יותר. בחמישים השנים האחרונות היא 16 מערכות בחירות בבריטניה, 14 בקנדה, 12 בארה"ב, 9 בצרפת ואפילו איטליה הרעועה עברה רק 13 מערכות בחירות. אוסטרליה מאידך, סבלה מלא פחות מ-20 מערכות שונות.

 מצביעים ועובדים נתוני הבחירות במדינות בולטות