ההחלטה לקיים דיון נוסף ב"פסק דין הבוגדת" מסעירה את המומחים לדיני משפחה

חלק מהמומחים מברכים על ההחלטה לקיים דיון נוסף בפסק הדין ששלל מאישה זכויות בדירה בין היתר בשל בגידה הנטענת בבעלה ("פסק הדין איים להחזיר את דיני המשפחה בישראל לתקופה שמרנית") - ואילו אחרים טוענים כי מדובר בטעות בהבנת הפסיקה, וכי לא היה מקום לדיון נוסף ("החלטת ביה"ד הרבני הגדול לא קשורה לבגידה")

פרופ' רות הלפרין-קדרי / צילום: שלומי יוסף
פרופ' רות הלפרין-קדרי / צילום: שלומי יוסף

זירת דיני המשפחה שוב סוערת סביב "פסק דין הבוגדת": מומחים לדיני משפחה קיבלו ברגשות מעורבים את הכרעת נשיאת בית המשפט העליון כי יתקיים דיון נוסף בפסק הדין שזכה לכינוי "פסק דין הבוגדת" - ואשר במסגרתו אישר בית המשפט העליון פסיקה של בית הדין הרבני הגדול ששלל מחצית מזכויות בדירה מאישה, אשר נטען בין היתר כי בגדה בבעלה. רבים מביעים סיפוק מההחלטה על קיום דיון נוסף - בעוד אחרים טוענים כי מדובר בטעות, וכי לא היה, ואין, מקום לדון בפרשה שוב בעליון.

"בתקופה שהפכה, לצערי, לחשוכה מבחינת שלטון החוק בישראל, הודעתה של נשיאת בית המשפט העליון מהווה נקודת אור", אומרת למשל עו"ד יהודית מייזלס, מעורכות הדין הבכירות בדיני משפחה. לדברי מייזלס, "לפני מספר חודשים ספגו דיני המשפחה בישראל מהלומה קשה, כאשר בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי לבגידתה של אישה בבעלה יהיו תוצאות באופן חלוקת הרכוש ביניהם. עשרות מאמרים וכתבות נכתבו על פסק הדין, משום שהוא סתר הלכות קודמות של בית המשפט העליון בישראל, משום שהוא החדיר את דיני ההלכה אל תוך הדין האזרחי בישראל שאמור להיות זה שמכריע בענייני רכוש, משום שהוא שינה את האיזון העדין בחלוקת הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט האזרחיים, ובעיקר, משום שהוא איים להחזיר את דיני המשפחה בישראל לתקופה אחרת, שמרנית".

עוד היא מוסיפה כי "מדובר בפרשה אשר עשויה להוות מדרון חלקלק בהחלת הדין העברי על סוגיות אזרחיות רכושיות טהורות, שבמסגרתה הפרשנות ההלכתית לדין האזרחי קיבלה רוח גבית מבית המשפט העליון, וכי בניגוד לפסיקה ארוכת-שנים, אין בתי הדין כפופים לתקדימי בית המשפט העליון ופרשנותו את הדין. החלטת נשיאת בית המשפט העליון מצהירה בעצם שבניגוד למה שנדמה היה לאחר פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ הבגידה, בית המשפט העליון חוזר לשמש בתפקיד שומר הסף כדי לוודא שבתי הדין הרבניים לא יחרגו מסמכותם ולא יפעילו דין דתי תוך התעלמות מהדין האזרחי ומפסיקות בית המשפט העליון.

"ההחלטה היא חשובה ומשמעותית, כדי לוודא שיישמר האיזון העדין והנכון בין ערכאת השיפוט האזרחית והדתית, ולא יתאפשר לבית הדין לשים את עצמו מעל בית המשפט העליון בישראל".

לדברי פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן (שהגיש יחד עם עו"ד איל מנחם את הבקשה לדיון נוסף של האישה), "ההחלטה המקורית של בג"ץ הסיגה אותנו 25 שנה אחורה, לעידן טרום פסק דין בבלי, בו נשים לא זכו להגנה על רכושן בבית הדין הרבני. קבלת בקשתנו לקיים את הדיון הנוסף מעידה על כך שאכן נקבעה הלכה חדשה בפסק הדין המקורי של בג"ץ, ולפיה צומצמו מאד עילות התערבות בג"ץ בפסיקת בתי הדין הרבניים, ולא דובר אך ביישום הלכות קיימות על-ידי בית הדין הרבני. "יש לקוות כי ההרכב המורחב ינצל את ההזדמנות לחייב גם את בית הדין הרבני לפסוק בהתאם לדין האזרחי שאינו מאפשר פגיעה בזכויות קנייניות בגלל מעשה בגידה".

עוד מוסיפה הלפרין כי "ההחלטה לבחון את פסק הדין מחדש משמעותית במיוחד בימים אלה, נוכח השחיקה הגוברת במעמדן ובזכויותיהן של נשים. חשוב מאד לשמר את בג"ץ כמגן על זכויותיהן של נשים במשפחה, גם כאשר הדבר כרוך בהפעלת ביקורת שיפוטית על פסיקת בתי הדין הרבניים. לא למותר להזכיר כי בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בפרשה זו כלל לא התחשבו במעשה הבגידה, והכירו בזכותה של האישה בדירת המגורים. היה זה רק בית הדין הרבני הגדול, ושניים משופטי בג"ץ, שסברו אחרת". 

גם עו"ד רות דיין-וולפנר, מומחית לדיני משפחה, סבורה כי חשוב לקיים דיון נוסף בפרשה. לדבריה, "ההחלטה לקיים דיון נוסף ב'פסק דין הבוגדת' היא החלטה מבורכת וחשובה, שכן פסק הדין שניתן היווה מדרון חלקלק, שהכניס את הבגידה כשיקול לגיטימי בשאלות משפטיות אזרחיות. במצב שכזה, כשבגידה היא עילה לגיטימית, היא יכולה היפותטית גם להשפיע גם על עניינים נוספים כמו שאלת המשמורת למשל. ואז מה? הורה בוגד לא יהיה רשאי להיות הורה?

"חשוב לזכור כי המשפט האזרחי קובע היעדר אשם בגירושים. לא נכנסים למי אשם. ולכן מדובר במדרון חלקלק שאני מקווה שייעצר בדיון הנוסף בבג"ץ".

עוד אומרת דיין-וולפנר כי "יש פה סוגיה יותר גדולה. אנחנו נמצאים בעידן בו בג"ץ מצמצם למינימום את ההתערבות שלו בפסיקות בתי הדין הרבניים, וזו מגמה מאוד מסוכנת". 

"החלטת בית הדין מנומקת ולא קשורה לבגידה"

ואולם כאמור, לא כולם מסכימים כי היה מקום לקיים דיון נוסף בפרשה, וכי המשמעויות של פסק דין הבוגדת אכן כה דרמטיות כפי שטוענים אחרים. כך, לדברי עו"ד ד"ר רונן דליהו, מומחה בתחום דיני המשפחה ויו"ר פורום משפחה בלשכת עורכי הדין, "יש סימן שאלה גדול ביחס לנחיצות הדיון נוסף. בפסק הדין האחרון דעת שופטי הרב של בית המשפט העליון הבהירה חזור והבהר כי החלטת בית הדין הרבני הגדול בדין יסודה, שכן היא מנומקת מבוססת ועל-פי ההלכה הנהוגה, ולא על האמירות השוליות ואולי הפרובוקטיביות של דייני בית הדין הרבני בשאלת הבגידה. לכן, על פניו לא נראה כי היה מקום לפתיחה מחדש של הדיון בתיק".

"מאידך", אומר עו"ד דליהו, "ככל שמספר רב של שופטי העליון יסבור כי האמירות של בית הדין הגדול נגועות בחוסר סבירות ונובעות משיקולי בגידה ולא מהדין הנוהג - הם יאמרו את דברם באופן חד וברור שחלוקת הרכוש בין בני זוג חייבת להיות מנותקת לחלוטין משיקולי אשמה בפירוק קשר הנשואים. ימים יגידו. נמתין בדריכות לפסק דין שבעיקר יעסוק, כנראה, בשאלת ניתוח ופרשנות של פסק דין של בית הדין הרבני הגדול ומשמעויותיו". 

גם עו"ד יוסי הרשקוביץ, מומחה לדיני משפחה, לא מבין את ההחלטה לקיים דיון נוסף בפרשה. לדבריו, "לא היה מקום לעשות זאת, מאחר שאין בפסק הדין של בית המשפט העליון כל חידוש. מבחינה תקשורתית הציגו הסיטואציה בצורה לא נכונה. כל שקבע בית הדין היה שאישה אינה יכולה לבקש נכס שלא מגיע לה לפי החוק, בין השאר בגלל בגידה; ובכך אין כל חידוש". 

על כך מוסיפה עו"ד הילה צאירי, ראש מחלקת דיני משפחה וירושה במשרד גדעון פישר ושות', כי "בג"ץ יכול להתערב בהחלטת בית הדין רק אם זה פעל בחוסר סמכות. פעולה בחוסר סמכות יכולה להיות גם בניגוד לדין (למשל החלת דין דתי בחלוקת רכוש). בית הדין לא עשה זאת. הוא הכריע על סמך הדין האזרחי, ולכן לא חרג מסמכותו".