"המשטרה היא רק סימפטום לבעיה רחבה ועמוקה בהרבה שקיימת בחברה שלנו"

בפוסט פייסבוק ארוך כותבת ד"ר הדס מלדה-מצרי כיצד פעם אחר פעם חוותה גזענות ואפליה בישראל, ומה לדעתה צריך לעשות כדי להוביל את ישראל למקום שיוויוני יותר

הפגנת יוצאי אתיופיה / צילום: אמיר מאירי
הפגנת יוצאי אתיופיה / צילום: אמיר מאירי

עוד ועוד בני העדה האתיופית משמיעים את קולם על האפליה והגזענות מהם סובלת העדה לאור המחאה בימים האחרונים, זאת לאחר הריגתו של סלומון טקה ז"ל על ידי שוטר.

הפעם, זו הדס מלדה-מצרי בת ה-34. בפוסט פייסבוק ארוך כתבה מלדה-מצרי, רופאה, כיצד בגיל שלוש עלתה לישראל עם משפחתה מאתיופיה ואיך צעדו כל בני המשפחה חודשים ארוכים עד שהצליחו לחצות את הגבול. בהמשך הפוסט הוסיפה כי אינה מתייחסת לגזענות בדרך-כלל אך הפעם הייתה חייבת להשמיע את קולה: "הגזענות הינה חוצה שכבות באוכלוסיה, היא חלק מהחברה הישראלית ונמצאת גם באופן ממוסד ומובנה בשלטון. אין זה משנה אם אני ד"ר לרפואה או אחרון הנערים שיושב ושותה כוס בירה להנאתו בפארק השכונתי".

מלדה-מצרי ממשיכה לציין בפוסט כי גם בבית הספר לרפואה, הסטודנטים לצידה תמיד חשבו שהיא חלק מצוות הנקיון. את מקרי הגזענות הקשים ביותר חוותה מלדה-מצדי עם ילדיה:  "אני עוברת ליד בית ספר דתי ופתאום כל הילדים בחצר צובאים על הגדר משליכים עלי ועל שני ילדי הקטנים אבנים וקוראים לנו כושים, שחורים, תחזרו לאפריקה". לדעתה, התנהגות המשטרה היא רק סימפטום לגזענות הממוסדת במדינת ישראל וכי יש לפעול בדרכים של חינוך על מנת למגרה: "אם לא יהיה חינוך לערכים של סובלנות, אהבת הזולת, קבלת האחר גם בבית וגם בתוך מערכת החינוך החל מהגיל הרך, אני לא רואה איך המציאות באמת תשתנה".  

את דברים מסיימת מלדה-מצרי בקריאה שלא לוותר רק מפני "שכל העליות עברו את זה" וכי יש לעבוד קשה על מנת ליצור חברה רב גונית, שיוויונית ומגוונת.