למרות המלנכוליות, האלבום הרביעי של אפרת בן צור נוצק בתאוות חיים

במתחם פזמוני הקיץ, אגף הלהיטים - ימשכו כתף וימלמלו משהו על טעות בניווט למי שיחפש דווקא שם את השירים של "עיר מרוחקת", האלבום הרביעי של אפרת בן צור. הם לא מתפזמים מעצמם בקלילות ממכרת. ודווקא הפעם - בניגוד לאלבומה השני למשל, שהיה פסקול של מסע במקומות ובזמנים - עכשיו היא כבר מתמקמת במקום אחד. אבל אין ספק שזאת לא טריטוריה של קלילות. זאת עיר שבן צור הקימה בעצמה לעצמה, וגם הקיפה חומת הגנה שחוצצת בינה לבין העולם, אם כי גם מאפשרת יחסי גומלין.

בן צור ייבאה את חומרי הבנייה ממיטב המשוררות - דליה רביקוביץ, לאה גולדברג ותרצה אתר, וגם מחומרים שדלתה מלבה. בתור האדריכלית, היא הקפידה לתכנן עיר מסודרת וסימטרית בניגודיה: עם הרצועות האינסטרומנטליות "פתיחה" ו"סיום" שממסגרות את האלבום; עם "רוח צועקת" כשיר פותח, והנגטיב שלו "היה זה שקט" כשיר מסיים; עם "ויהי בוקר" - נטול המילים אך עז הרגשות, ועם "ויהי ערב" - שבו המילים של פניה ברגשטיין מתוך הסיפור לילדים הן מצע חרישי לעולם אפל ומבודד.

הילדה שבשיר, כך רומזים הצלילים, נעזבת עוד יותר מאשר במקור, והטון הסלחני שבסיום השיר לא משכנע. כמו ב"ויהי ערב", גם בשאר השירים המילים, הלחנים והשירה של בן צור הם תשתיות לעיר המרוחקת שלה, שבה מתרחשות התאהבות ונטישות, מלחמות והחלמות.

איזו מין עיר זו? - עיר מעורערת. בן צור בנתה בה בתים שקופים ומתנודדים ממשב הרוחות, כפי שהיא חוזרת ושרה בשירים: "רוח צועק... רוחות יגון", וגם "הלך לכל הרוחות" - פשוטו כמשמעו, מהשיר "על דרך הטבע" של דליה רביקוביץ, שמציב סתירות כמו "עולם על דרך ההיעלמות", ודווקא הן ממחישות את העיר.

בן צור מתגוררת בה, אבל בו זמנית גם ניצבת מחוצה לה, נכספת בפתח, ונישאת במעגליות פנימה והחוצה על גבי צלילים מעורפלים, לעיתים צורמניים, בלחנים מורכבים ומתפתלים.

קולה הילדותי עדיין של בן צור מעניק לשירים רובד של מורכבות. בניגוד לאלבומים המוקדמים שלה, הפעם חוטי קולה הדקים נשזרים זה בזה ומעבים זה את זה. היא נשמעת פחות פגיעה מאשר בעבר ויותר חזקה. ביחד עם עומר הרשמן שהפיק איתה מוזיקלית את האלבום, ניכר שמדרכות העיר רופדו מראש על מנת למתן את עוצמת הנפילות מראשי המגדלים.

וכך, בן צור איננה מתרסקת הפעם. גם כאשר היא שרה ברצועת הבונוס "I need you so that I could die" (בשיר All I Have to Do Is Dream" של בריאן בודלו המוכר בביצוע האחים אברלי), אין חשש ממוות - כי האלבום הזה, עם כל המלנכוליות, האווריריות והאובדניות - נוצק בתאוות חיים. תיבת הפנדורה שהיא שרה עליה במילים של לאה גולדברג צופנת גם את "סער התשוקה".