ההלוואה חסרת התקדים שביקש לעצמו מנכ"ל מליסרון הייתה יותר מדי עבור ליאורה עופר

אבי לוי עוזב את חברת מליסרון כשהיא נסחרת בשווי שיא, על רקע חילוקי דעות סביב בקשתו כי בעלת השליטה תממן עבורו רכישת מניות החברה • לוי: "מתוך אמונה בחברה וביכולותיה ומתוך רצון להמשיך ולהוביל את צמיחתה, ביקשתי לרכוש מניות ב-300 מיליון שקל. ההלוואה היתה אמורה להיות מובטחת במניות הנרכשות ובערבות אישית מלאה שלי"

אבי לוי, מנכ"ל מליסרון / צילום: איל יצהר
אבי לוי, מנכ"ל מליסרון / צילום: איל יצהר

סאגת חידושו של הסכם ההעסקה של אבי לוי, מנכ"ל ענקית הנדל"ן המניב מליסרון , הסתיימה הבוקר בצורה דרמטית, עם הודעתו של לוי לדירקטוריון החברה על סיום כהונתו בתום תקופת החוזה בשבוע הבא.

במליסרון ציינו כי לוי "נעתר לבקשת החברה להמשיך ולהעמיד משירותיו לחברה בתקופת ביניים ובמתכונת שטרם נקבעו", וכי יו"רית החברה ובעלת השליטה, ליאורה עופר, והדירקטוריון ביקשו להודות לו "על תרומתו לחברה בשנים הרבות שבהן כיהן כמנכ"ל".

עניין עתידו של לוי במליסרון עלה לכותרות באחרונה בעקבות פרסום בתקשורת אודות חילוקי דעות בינו לבין בעלת השליטה בסוגיית הרכיב ההוני שיקבל לוי כחלק מחידוש הסכם העסקתו. חילוקי דעות אלה נגעו לחבילה של מניות מליסרון שרצה לוי לרכוש באמצעות הלוואה של מאות מיליוני שקלים מידי עופר.

בתגובה לפרסום בעניין, מסרה מליסרון לפני כשבועיים כי "למועד זה, טרם הגיעו הצדדים להסכמה בקשר עם התנאים לחידוש הסכם ההעסקה של המנכ"ל לתקופה נוספת, ואין ודאות לגבי המשך כהונתו". על פי ההודעה אז, הצדדים טרם הגיעו "להסכמה בקשר עם התנאים לחידוש הסכם ההעסקה של המנכ"ל לתקופה נוספת".

באותו שלב, מרבית ההערכות בשוק היו כי הסיכוי שלוי יעזוב את החברה בשל חילוקי הדעות נמוך למדי, וכי סביר להניח שהצדדים יגיעו להבנות, וזאת בשל העובדה כי הוא נחשב למקורב לעופר, ומלווה את פעילות הנדל"ן שלה כבר שנים רבות. ואולם, היום הערכות אלה התבררו כשגויות, ונראה כי למרות הקרבה בין לוי לבין עופר, הפערים ביניהם היו גדולים מדי לגישור. זאת, כשככל הידוע, לא זכורה בשוק ההון המקומי דרישה דומה לזו שהציב לוי בפני עופר, גם מבחינת היקף ההלוואה שביקש וגם בנוגע למקור המימון שלה.

לוי הבהיר היום: "מעולם לא ביקשתי הלוואה בסך 400 מיליון שקל (סכום ההלוואה שפורסם בתקשורת; א"ל). אכן, מתוך אמונה בחברה וביכולותיה, ומתוך רצון להמשיך ולהוביל את צמיחתה, ביקשתי לרכוש מניות נוספות של החברה בסכום של כ-300 מיליון שקל, כשבכוונתי היה להשקיע מהוני העצמי סכום של 60-75 מיליון שקל, ואכן ביקשתי מבעלת השליטה, ולא מחברת מליסרון, הלוואה צמודה למדד בסכום של כ-225 מיליון שקל. ההלוואה היתה אמורה להיות מובטחת במניות הנרכשות ובערבות אישית מלאה שלי, עם תנאי 'ריקורס' מלא".

צבר הון המוערך בחצי מיליארד שקל

במהלך שנות עבודתו במליסרון צבר לוי הון עצום, שהפך אותו לאחד המנהלים השכירים העשירים במשק. ההון שצבר במהלך שנות עבודתו בחברה מוערך בסכום כולל של חצי מיליארד שקל - עיקר הסכום שווי השוק של מניותיו בחברה, והשאר מימושי מניות שביצע ועלויות העסקתו השנתיות השוטפות.

כיום מחזיק לוי בקרוב ל-4.5% ממניות מליסרון, שחלק גדול מהן נרכשו בשוק, בשווי נוכחי של כ-360 מיליון שקל. זאת, לאחר שבימים האחרונים מימש אופציות לרכישת נתח של 0.3% מהון החברה תמורת 18 מיליון שקל, וברווח "על הנייר" של כ-10 מיליון שקל (בעלת השליטה, ליאורה עופר, מחזיקה בכ-58% ממניות מליסרון, בשווי שוק נוכחי של 4.9 מיליארד שקל). 

הסכם העסקתו הנוכחי של לוי אושר ביולי 2015, וכלל הענקת כ-440 אלף כתבי אופציה לכ-1% מהונה של מליסרון במועד ההענקה ובשווי שעמד אז על כ-9 מיליון שקל. גם ב-2015 הסכם ההעסקה של לוי לא עבר בשקט, אז אישר דירקטוריון החברה את תנאי העסקתו וכן את מדיניות התגמול של מליסרון, למרות התנגדות בעלי מניות המיעוט. עוד לפני כן, גם הסכם העסקתו הקודם של לוי כלל רכיב אופציות משמעותי.

עלות העסקת אבי לוי במליסרון
 עלות העסקת אבי לוי במליסרון

עלות שכרו השנתית של לוי אינה חריגה (עלות שכר חודשית של 166 אלף שקל, צמוד למדד ותנאים נלווים נוספים), אבל יחד עם המענקים והתגמול ההוני שהוא מקבל לצד זאת, הוא מתברג מדי שנה בין שיאני השכר בבורסה. ב-2018 עלות העסקתו של לוי הסתכמה ב-5.3 מיליון שקל, ובסך הכל בשבע שנות כהונתו (2012-2018) בחברה, עלות זו הצטברה ליותר מ-45 מיליון שקל. נוסף על כך, במהלך השנים מימש לוי חלק ממניותיו בתמורה כוללת של עשרות מיליוני שקלים.

הרוחות סוערות בעקבות הפרישה

בענף האופנה והקניונים סערו היום הרוחות סביב הודעת הפרישה הדרמטית של מנכ"ל מליסרון. לוי התנהל ביד חזקה אל מול השוכרים, ויש רבים הטוענים כי אף ביד חזקה מדי, וכי נדרש לו זמן להפנים את השינוי שעובר הענף ואת ההתאמות שנדרשות מבחינת גובה שכר הדירה שהשוכרים מסוגלים לשלם, על רקע השינויים בענף, ובראשם הקניות המקוונות וגידול במספר הנוסעים לחו"ל. 

מאז שהתחיל לוי (65) לנהל את מליסרון, פעילותה צמחה בצורה משמעותית, וכיום היא מחזיקה ב-24 נכסים מניבים בשווי כולל של כ-18.5 מיליארד שקל וב-811 אלף מ"ר שטחי השכרה המאוכלסים ב-97%. מליסרון היא בעלת שווי השוק השני בגודלו בין חברות הנדל"ן בבורסה, אחרי קבוצת עזריאלי, ודומה לשוויה של חברת אמות. 

לפני מינויו למנכ"ל שימש לוי מנכ"ל החברה הפרטית עופר השקעות, שבאמצעותה מחזיקה כיום ליאורה עופר בשליטה במליסרון. מאז שמונה למנכ"ל מליסרון במרץ 2012 ועד כה, מניית החברה טיפסה בכ-270%. 

מניית מליסרון, שנחלשה היום בשעות הצהריים בכ-2% במחזור מסחר ער, נסחרת סמוך לרמת השיא שלה ומשקפת לחברה שווי נוכחי של כ-8.4 מיליארד שקל. זאת, לאחר קפיצה של כ-20% בשווי המניה מתחילת השנה, כחלק מהראלי המאפיין את מניותיהן של חברות הנדל"ן המניב הגדולות בישראל באחרונה, בתמיכת תנאי השוק המסייעים לצמיחתן.

למרות התקופה המאתגרת של ענף הקמעונאות המקומי, בעיקר בתחום האופנה, מליסרון, בדומה למתחרותיה הבולטות, סיכמה את הרבעון הראשון של 2019 במגמה חיובית, עם שחיקה של 1% בהכנסותיה, ל-382 מיליון שקל, ועלייה של כ-6% ברווח הנקי שלה, לכ-138 מיליון שקל, תוך שהציגה שיפור בפרמטרים התפעוליים המרכזיים.

שני הקניונים המרכזיים של מליסרון (מבחינת שווי שוק) הם הקריון בקרית ביאליק וקניון רמת אביב בתל אביב (עם החזקה של כ-73%), בשווי של כ-2.3 מיליארד שקל כל אחד.

בנימה אישית, ביקש היום לוי, המלווה את עסקיה של משפחת עופר כבר כ-40 שנה, "להודות, בראש ובראשונה, לאבות המייסדים של הקבוצה, יולי עופר ז"ל וסמי עופר ז"ל, שנתנו בי את אמונם והפקידו בידי, אז נער בן 25, את מערכת הנהלת החשבונות והכספים של הקבוצה, וברבות הימים את ניהול קבוצת הנדל"ן". לוי גם הודה לליאורה עופר, "אשר צעדה אתי כל הדרך, ויחד בנינו חברה לתפארת, מהגדולות והמוצלחות במשק הישראלי".

עופר עצמה, בהודעה שמסרה לעובדי מליסרון, ביקשה "לנצל את ההזדמנות להודות לאבי מעומק לבי על שנים רבות של חברות קרובה, על שיתוף פעולה, עשייה ותרומה, שהפכו את החברה למה שהיא כיום", והוסיפה כי לוי "תרם רבות לפיתוחה ושגשוגה של קבוצת מליסרון, מחברה קטנה לחברת הקניונים הגדולה בישראל, המחזיקה ומנהלת מאות אלפי מ"ר של מרכזי קניות, מסחר ומשרדים". 

כך נכנס מנכ"ל מליסרון להיכל התהילה של דרישות השכר המוגזמות