הרצאות, סדנאות, קמפינג וספורט "גברי": כך נראית תעשיית טיפולי ההמרה בנטייה מינית

תמיכתו של שר החינוך רפי פרץ בטיפולי המרה עוררה סערה ציבורית, אבל לעמדתו יש אחיזה מוצקה בקרב חלק מרבני הציונות הדתית והיא מקבלת ביטוי בפעילויות ממוסדות של עמותות וארגונים • כמעט בכל אחת ממאות הישיבות התיכוניות יש אחראי מיוחד לנושא הנטייה המינית ובשטח פועלים מאות "מטפלים", רובם מטעם עצמם, שתפקידם לדכא נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית

רפי פרץ / צילום: דוברות הכנסת
רפי פרץ / צילום: דוברות הכנסת

הסערה שחולל שר החינוך ויו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ בראיון לדנה ויס שבו הביע תמיכה ב"טיפולי ההמרה" לבני נוער בעלי נטיות חד מיניות, מעידה על הצד שהוא נוטה אליו בוויכוח העז בקרב חובשי הכיפות הסרוגות על הטיפול בתופעה. פרץ דוגל בקו הרואה בכך מחלה הניתנת לריפוי, קו שמובילים רבים מהרבנים והוא הבסיס האידאולוגי לקיומם של טיפולים אלה.

הקו האידאולוגי הזה הוא גם הבסיס למאבקים נגד מצעדי הגאווה בערים השונות ולקמפיינים תקשורתיים בעד משפחות "נורמליות" שאותם מובילים ארגונים דתיים כמו "חזון" ו"חותם". ארגונים אלו הובילו מאבקים נגד חברות מסחריות שיצרו פרסומות ובהן משפחות חד מיניות, והפיצה שלטי חוצות עם תמונות בהן רואים משפחות המורכבות מגבר, אישה וילדים עם כיתובים כמו "משפחה לא מוחקים" ו"לא יהיה ילד עם אבא ואבא".

טיפולי ההמרה מתחילים בהרצאות הכלליות של הרבנים בישיבות התיכוניות והאחרות כשהנושאים הם חטא משכב זכר, מוסר וענייני משפחה. המסר המחלחל הוא שמדובר בחטא הלכתי חמור ושמי שמגלה נטיות כאלה פוגע בעצמו, באל ובסביבתו. לפי גורם בכיר בהנהלת הישיבות התיכוניות, כמעט בכל ישיבה תיכונית יש לפחות אדם אחד שאחראי על התחום והוא זה שנותן "טיפול ראשוני" לבני הנוער ובמידה והוא אינו מצליח במשימתו, הוא מפנה אותם לטיפול חיצוני. באולפנות, אצל הבנות, רק במקצתן יש מי שאחראית על הנושא, ובדרך כלל מפנים שם לטיפול חיצוני את המקרים הבעייתיים יותר מבחינתם.

רוב הפניות לטיפול באות מהנערים והנערות עצמם המפנימים את המסר בהרצאות ובשיעורים, ומיעוטן מבני משפחה דואגים שגילו את נטיית ילדם. הטיפולים נעשים לרוב בישיבות עצמן ולעיתים בעמותות שהוקמו לשם כך.

יש מאות מטפלים המפרסמים את עצמם ברשתות החברתיות, מפה לאוזן, בישיבות, בישובים ובשכונות של המגזר. לרוב רובם אין כל הכשרה פסיכולוגית. מיעוטם עושים קורסים בסיסיים וסדנאות טיפול אצל מטפלים ותיקים בתחום. סדנאות כאלה למטפלים מתקיימות בין השאר באריאל, בגוש עציון, בירושלים ובפתח תקווה. המטפלים מסיימים בדרך כלל לאחר 12 פגישות, מעין הסמכה לטיפול. אין לכך בקרה או פיקוח ממשלתי ומשרד הבריאות הגדיר את "טיפולי ההמרה" מסוכנים.

הטיפול: שטיפות מוח, קמפינג וספורט "גברי"

לפני 15 שנה הקים הרב שלמה אבינר את ארגון "עצת נפש" העוסק בטיפול בנערים ונערות דתיים המגלים נטיות חד מיניות. צביקה דנטלסקי מראשי הארגון אומר כי הוא מכיר אישית מאות מטופלים שהתגברו על הנטייה והקימו משפחות רגילות. לדבריו אין מדובר בטיפולי כפיה שהוא מסכים כי הם גורמים נזק, אלא בטיפולים המשלבים פסיכולוגיה וגישות מתקדמות. באתר הארגון מדגישים כי אין מחקר המראה כי נטייה הומוסקסואלית היא מולדת.

פסיכולוגים העוסקים בכך גורסים כי אם יש "הצלחה" בטיפול כזה היא קיימת רק בקרב מי שנמצא קרוב לקוטב הסטרייטי בספקטרום הדו-מיני .ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל קובע כי אין טיפול שיכול להמיר את האוריינטציה המינית של אף אדם. "טיפולי ההמרה שמתיימרים לשנות אוריינטציה מינית, לא רק שהוכחו מדעית שהנם חסרי תועלת, הם מהווים סכנה, ומסבים נזק חמור לנפשו של המטופל בעצם תחושת הכישלון ועלולים להוביל עד להתאבדות".

הסתדרות הפסיכולוגים פרסמה הודעה חמורה אף יותר ולפיה, מתבגרים ומתבגרות הנחשפים לטיפולי המרה, נמצאים בסיכון לפיתוח הפרעות נפשיות חמורות, כגון דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, התנהגויות פגיעה עצמית והחמורה מכולן - אובדנות. מעבר לכל זאת אומר הארגון כי נטייה מינית להטב"ית אינה פתולוגיה נפשית ובאופן מהותי אינה צריכה לעבור שינוי או המרה. 

דניאל יונס מארגון "חברותא" שפועל לקידום סובלנות וקבלה בחברה הדתית בנושא נטייה מינית ושונות מגדרית, אומר כי הטיפולים הללו ניתנים על ידי אנשי חינוך ורבנים ולא על ידי מטפלים מוסמכים והם מדגישים את ההשלכות השליליות של קבלת הנטייה, ואת הצורך ואפילו החובה להגיע למטרה "הנכספת", סטרייטיות. לדבריו, טיפולי ההמרה מובילים לדיכאונות חריפים שמגיעים עד אובדנות.

ד', הומוסקסואל דתי בן 22 אומר ל"גלובס" כי במהלך טיפול המרה שעבר בגיל 17 בישיבה בירושלים, היה בוכה שעות ארוכות, המחשבה להתאבד הייתה מוחשית. "בשלב מסוים הלכתי לבדוק את לוח הזמנים של הרכבות בתחנה ליד גן החיות התנ"כי מתוך מחשבה להפיל את עצמי למסילה כשהיא עוברת", הוא מספר.

ומה עושים בטיפולים שגורם ללחץ ולדיכאונות? יונס וד'. מספרים כי המטופל עובר מעין שטיפת מוח המציגה את הנטייה שלו כמחלה, ואת השלכותיה כהרסניות בעיקר על משפחתו. האדוקים יותר מקבלים אזהרות כי אמונתם אינה שלמה ושהפגיעה באל ובתורתו כתוצאה מהנטייה עמוקה.

ברמה המעשית ניסו ב"עצת נפש" לקיים מחנות וסדנאות שבהם הרבו בפעילויות "גבריות" - ספורט, קמפינג בשטח ועוד. אבל לדברי דניאל יונס, אלה הופסקו כשהתברר שההשפעה הפוכה ובמקומות האלה מצאו כמה מהנערים את בני הזוג הראשונים שלהם. "עצת נפש" הוא בעצם הארגון ההומוסקסואלי הדתי הראשון, הוא אומר בחיוך.

שיטות טיפול אחרות הן שימוש בסרוגייט, מטפלות מיניות המעניקות לנערים המבולבלים חוויות מיניות הטרוסקסואליות, ויש גם דיווחים על שליחת הנערים ליצאניות לקבלת חוויות כאלה שידחקו את הנטייה החד מינית לאחור. עוד שיטות לעידוד המשיכה לנשים הן הטלת משימות כמו צילום נשים בביקיני על שפת הים, חשיפה למגזינים פורנוגרפיים ועוד.

שיטת טיפול נוספת היא פגיעה העצמית: המטופל מסתובב עם גומייה צמודה על היד, ובכל פעם שעולה בו מחשבה הומוסקסואלית הוא מהדק את הגומייה ומכאיב לעצמו. המטרה היא יצירת תגובה אוטומטית של כאב במוח למחשבות הללו, מתוך אמונה כי הדבר ידכא את הנטייה.

סכנה נוספת בטיפול: תקיפה והטרדה מינית

א.נ שהיה רב, מורה ומטפל בנטייה מינית בישיבה תיכונית בישוב בשומרון, אומר כי הטיפול תלוי מאוד באופיו של המטפל. "במקרים רבים היה לי ברור שהלחץ על הנער המטופל לא יועיל והלחץ הנפשי שלו כה גדול שהעדפתי לוותר ולשלוח אותו לסיוע חיצוני. לא כולם נהגו כמוני, וחלק מעדיפים להמשיך ולנסות להשפיע ולטפל גם כשהסיכויים אפסיים". הוא סיפר על מקרה כזה כאשר המטופל לכאורה התגבר על נטייתו ובמהלך השירות הצבאי אף התחתן, אבל לאחר שלוש שנות נישואין אומללות נפרד מאשתו.

א.נ מוסיף כי "האווירה במוסדות הלימוד במגזר שבהם הבנים לא רואים בנות כלל ומנותקים מהן, עשויה לעודד נטיות חד מיניות. יש מי שחושב שהדרך לטיפול היא מוסדות לא מופרדים לגמרי, ויש מי שדווקא מקצין ואומר שחייבים להגביר את ההפרדה, ושולל בין השאר את השירות המעורב בצה"ל ואת גיוס הבנות".

בעיה אחרת היא ההטרדות והתקיפות המיניות מצד מטפלים או רבנים. המקרה החמור ביותר הידוע הוא של הרב מוטי אלון. ב-2005 בעקבות תלונות שהגיעו לפורום "תקנה" של הציונות הדתית המטפל בבעיות מוסר, הרב התחייב להפסיק ללמד או להיפגש ביחידות עם תלמידים. הדבר התפרסם רק שנים אחר כך ואז יצאו לאור עוד תלונות של צעירים שלמדו אצלו ולפיהן תקף או הטריד אותם מינית. רבים מהמקרים הללו מטופלים פנימית, בישיבות או בפורומים כמו תקנה, ורק מיעוטן מגיע לטיפול המשטרה.

יונס אומר כי הסיטואציה שבה נער מבולבל ופגיע מספר את סודותיו הכמוסים לרב שלו או למורה, והכל בחשאי, היא פוטנציאל של ממש לפגיעות מיניות כאלה.

אתמול ניסה הרב פרץ להבהיר את דבריו בראיון ואמר כי "לא טענתי שצריך לשלוח ילד או ילדה לטיפולי המרה. במהלך שנותיי כמחנך נפגשתי עם תלמידים שחשו מצוקה נוראית עם נטייתם המינית, ובחרו להיעזר באנשי מקצוע כדי לשנות את נטייתם. מה שאמרתי בריאיון נאמר מתוך היכרות אישית שלי עם מקרים דומים. מערכת החינוך בישראל בראשותי תמשיך לקבל את כל ילדות וילדי ישראל באשר הם, ללא שום הבדלים של נטייה מינית".